היום השכמנו מוקדם מוקדם. יש נסיעה ארוכה מאוד לפנינו, ולא מעט מקומות, שאני לפחות, עוד מעוניין לראות באוסלו. למעשה היינו פעמיים בעיר, אבל אני אישית לא באמת הרגשתי אותה עדיין. 6 בבוקר השכמה, ותוך חצי שעה כבר כיתתנו דרכנו בדרכים.
כנראה שכבר התרלגנו למראה הפיורדים הירוקים. האגמים והמים האינסופיים. מלהיב, כרגיל. ירוק ירוק ירוק.
בצהריים הגענו לאוסלו. ראשית, כמה מילים עליה.
אוסלו, נחשבת בדרך כלל לעיר נחמדה. נחמדה אך משעממת. כולה צבעים דהויים, פארקים עטורי עלווה ובתי מידות מהמאה ה – 19. העיר נוסדה בסביבות שנת אלף על ידי הויקינגים ומלכם הארלד. באוסלו מוענק מדי שנה פרס נובל לשלום. כמו כן, אוסלו משופעת בארמונות מפוארים המאכלסים את בנייני הממשל הנורבגי, מבצרים וטירות מתקופת הכיבושים, וארכיטקטורה מודרנית, המשתלבת עם החלקים העתיקים בשיא הטבעיות.
העיר יושבת לחופיו של אוסלו פיורד (Oslo Fjord), מוקפת רכסים מיוערים, והיא חלק ממחוז אוסלו. אוסלו היא מקום מושבם של הממשלה הנורבגית, הפרלמנט וארמון המלוכה. העיר עשירה בפסלים, אך האטרקציה בתחום זה שמורה לפארק הפסלים ויגלנד, שבו 212 פסלים ענקיים ומרשימים. אוסלו נחשבת לאחת מערי הנמל המובילות בעולם, בעונת התיירות מגיעות אליה ספינות תיירים רבות. בתחומי העיר מאות קילומטרים של מסלולי קרוס קאנטרי ומסלולי סקי ואפילו מקפצת סקי אולימפית – Holmenkollen Ski Jump, שנבנתה לאירוח אולימפיאדת החורף של 1952. בעיר אוסלו 550,000 תושבים (מתוך כ 5 מליון בנורבגיה כולה), מספר קטן יחסית לערי בירה באירופה ולערים אחרות ששטחן זהה לשלה. בפיורד של אוסלו, שאורכו 100 ק"מ, יש 40 איים. מזג האויר באוסלו טוב יותר בהשוואה למקומות אחרים באותו קו רוחב בגלל זרם הגולף, המביא מים חמים יותר ממפרץ מקסיקו דרך האוקיינוס האטלנטי. בקיץ יכולה הטמפרטורה להגיע עד 29 מעלות, ובחורף לרדת למינוס 20 מעלות. אז דבר ראשון הגענו לחצי האי BigToy. מדובר בחצי אי חץ מחוץ למרכז של אוסלו, שמהווה מעין סוג של קריית מוזיאונים. על הפרק : מוזיאון הויקינגים ומוזיאון FRAM. אז דבר ראשון – הויקינגים.
הוויקינגים (Viking) היו פיראטים, רובם משבטים צפון-גרמאניים אשר נהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת. כמו רוב הסקנדינבים היו גם הוויקינגים תחילה ציידים, חוואים ודייגים אשר חיו בקהילות אוטונומיות קטנות. עם פיצוץ האוכלוסין בסקנדינביה, התגלעו עימותים פנימיים והתעורר הצורך בשווקים חדשים למסחר. אז החלו חלק מהשבטים לחפש את פרנסתם בים, ולהתנחל בחופי הים הצפוני והים הבלטי. כך הפכו חלק מהם ל"ויקינגים", המכונים גם נורדים בתקופה מאוחרת יותר, יורדי ים ובוני ספינות מהמובילים בתקופתם. כלי השיט העיקרי של הוויקינגים היה ה'ספינה הארוכה'. הדגם דומה לגליאה עם הבדל משמעותי אחד: הספינה התאימה למסע ארוך באוקיינוס. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מעץ אלון וכללו 40 – 60 חותרים. לכל ספינה היה תורן בודד ועליו מפרש מרובע, ודפנותיה היו מכוסות מגנים. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה מבלי להסתובב. באותם ימים היו הוויקינגים עורכים את פשיטותיהם עם בוקר מן הים על יישובים לחופי אירופה, לבזוז אותם ואחר להעלותם באש. בטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על היישוב, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב ים בספינותיהם. הציים הוויקינגיים לא היו גדולים, אך היות שלמדינות באירופה המערבית לא היו ציי מלחמה ראויים לשמם, כוחו של הצי הוויקינגי היה כה גדול, עד שאפילו האימפריה הביזנטית סבלה מנחת זרועו. תכלס, פרט מעניין אחד בנוגע לויקינגים – הם גילו ראשונים את אמריקה. בערך 500 שנה לפני קולומבוס! בעבר, קבוצות ויקינגים החלו נודדות מערבה, ואחת מהן בהנהגת לייף איריקסון, הגיעה לאיסלנד. קבוצה אחרת הגיעה לניו פאונדלנד שבצפון אמריקה (זמן רב לפני קולומבוס) שנקראה בפיהם וינלנד, והקימו בה מושבות לאורך החוף. על פי העדויות שנותרו ועל פי ממצאים בשטח נראה שהם נהדפו עקב פשיטות של שבטי אינדיאנים מקומיים. כלומר, בניגוד לקולומבוס, אחרי שנה – שנתיים הם הפסידו לאינדיאנים המקומיים ופשוט נטשו את היבשת. בשורה התחתונה – זה בדיוק מה שהלכנו לראות. את האוניות הויקינגיות. מדובר במוזיאון די קטן, ודי מאכזב, במיוחד לאור מחירו המופקע. המוזיאון מכיל 3 ספינות ויקינגיות. לכאורה 3. תכלס, 2 ספינות ועוד כמה שאריות. אבל 2 ספינות מהממות ומלאות עוצמה. בהחלט ניתן לדמיין את הנורווגים שהסתובבו בחוץ קופצים לפנות בוקר מהספינות ושודדים ככל העולה על רוחם. בנוסף, המון עבודות עץ נוספות שלהם כדוגמת ארגזים, כלי לחימה וכדומה.
ספינה וויקינגית
המוזיאון הבא – מוזיאון FRAM (שמשמעו Forward בנורווגית).
המוזיאון מציג את ההיסטוריה של משלחות המחקר הנורבגיות לקוטב הצפוני והדרומי. האטרקציה המרכזית של המוזיאון היא ספינת המחקר המפורסמת פראם משנת 1892, אשר שימשה את החוקרים במסעותיהם לקוטב הצפוני והדרומי. ניתן לעלות על סיפונה של הפראם ולצפות בחדר הפיקוד, במטבח, בחדרים, במפות ובציוד.
בספינה זאת, בשנת 1910 הפליג רואלד אמונדסן מנורבגיה למסעו הגדול שבה ניסה לפניו הגלאי פריטיוף ננסן להגיע לקוטב הצפוני, במסע לכיבוש הקוטב הדרומי. בינואר 1911 הגיע למפרץ התנינים והקים מחנה. ב-20 באוקטובר 1911 יצא אמונדסן עם ארבעה מלווים בלבד, 4 מזחלות ו-52 כלבים, במסע לכיבוש הקוטב. אמונדסן היה במירוץ עם רוברט פלקון סקוט שיצא לאותה מטרה – לכבוש את הקוטב הדרומי. אמונדסן היה מצויד היטב והגיע אל המטרה ב-14 בדצמבר 1911, 34 ימים לפני סקוט. אמונדסן הקים שם אוהל קטן והניף את הדגל הנורבגי. זה הסימן אשר מצא סקוט כאשר הגיע אחריו לקוטב. לפני מסעו לקוטב הדרומי, ניסה אמונדסון לכבוש גם את הקוטב הצפוני, אך איחר. הקוטב נכבש על ידי האמריקאי רוברט פירי. היה מלהיב. מבחינתי זה בהחלט היה סוג של סגירת מעגל. לראות את האונייה עליה דיברו כל כך הרבה במהלך המשלחת לאנטרקטיקה והמשלחת לקוטב הצפוני. לגעת באונייה זה בהחלט נגיעה בחתיכת היסטוריה. מומלץ בחום. ביליתי שם שעתיים, וללא עמדו לי על הראש, הייתי יכול לבלות שם שעתיים נוספות..
נגיעה בפיסת היסטוריה
נגיעה בפיסת היסטוריה
יום עמוס עדיין ומייד לאחר מכן, המשכנו לפארק וילגרד.
וילגרד ? גוסטב ויגלאנד הינו אמן נורווגי. סוג של מארק שגאל מקומי ומפורסם מאוד. מאוד. וילגרד התמחה בעיקר בפיסול בני אדם ובאותה תקופה פיסל כ-100 פורטרטים, ביניהם של אישים סקנדינבים ידועים כגון הנריק איבסן ואלפרד נובל. כמו כן, הוא פיסל אנדרטה לזכרו של המתמטיקאי הנורבגי נילס הנריק אבל. פארק וילגרד הינו אתר שניתן לו על ידי עיריית אוסלו על מנת להציג בו את עבודותיו. עבודות הבנייה נערכו בשנים 1949-1939, ומשנסתיימו, נחנך באמצע הפארק שביל מרכזי באורך 850 מטרים, שמשני צידיו פזורים 212 פסלים עשויים גרניט, ברונזה, וברזל חשיל. זהו פארק ויגלאנד. הפסל, שעיקר עבודתו התבצעה בחרסית, בנה דגמים מלאים של כל הפסלים בפארק, ואנשי מלאכה מקצועיים נשכרו בשביל העבודות בגרניט ובברונזה. בפארק יש חמישה חלקים עיקריים: שער הכניסה, הגשר, המזרקה, "מעגל החיים" והמונולית. גולת הכותרת של הפארק, עם זאת, הינו המונולית שגובהו 14 מטרים ושחולש על הגבעה הגבוה ביותר בפארק. ויגלאנד פיסל דגם בגודל מלא של היצירה במשך עשרה חודשים, ועטף אותו בטיח. באותו זמן הובאה אבן גרניט אחת במשקל כמה מאות טונות ממחצבה ליד העיר האלדן שבדרום-מזרח נורבגיה, לצורך בניית הפסל (מונולית הינו פסל העשוי מאבן אחת בלבד). הדגם הוצב ליד האבן ב-1929, והעבודות החלו. שלושה סתתי-אבן עמלו מידי יום עד להשלמת היצירה ב-1943. בטקס הסרת הלוט נכחו 180,000 צופים שבאו לחזות בפלא. בעמוד שזורות 121 דמויות אדם לפרטי-פרטים, המתפתלות זו בזו בנסיון להגיע לקצה, לשמיים. פרשנויות רבות ניתנו למונולית: מאבק לקיום, שאיפה להגשמה עצמית, כמיהה לדרגת רוחניות גבוהה ועוד. אל הבסיס שעליו הוא עומד מובילות מדרגות שעליהן 36 פסלים אנושיים, הנמצאים בשלל מצבים מחייו של האדם: מקצתם שמחים, עצובים, אופטימים או שיש בהם מין הביזאר. הפארק נחשב אחד משני מקומות הליבה המחייבים ביקור באוסלו, והאמת – אכן מוצדק. הכל פה פשוט יפה. מתוקתק, ירוק (כמו כל המדינה), מזרקות, מליון תיירים, והכי חשוב – מרגיע ושלו. מסוג המקומות שבארץ היו מתמלאים במליון מנגלים עבור כל חצי מטר מרובע, ו – 3 חגיגות יומהולדת רעשניות על כל מזרקה, אבל באוסלו זה מסוג המקומות שמצד אחד אפשר לבלות בהם חצי שעה, ומצד שני – לבלות שם גם חצי יום בשנ"ץ וקריאה של ספר. גם פה, ללא עמדו לי על הראש, הייתי יכול לבלות עוד שעתיים..
פארק הפסלים
פארק הפסלים
החזרנו את הרכב, הגענו להוסטל היקר יקר שלנו, בשכונת המהגרים של אוסלו והלכנו לאכול.
למעשה, נראה לי שכמעט כבר כל שכונה באוסלו היא שכונת מהגרים. כ – 13% מתושבי נורווגיה הינם מהגרים, בין אם חוקיים ובין אם לאו. היות ורובם המוחלט מתרכז באוסלו מן הסתם, נראה כאילו שכ – 30% מתושבי אוסלו הינם מהגרים. למען האמת, לא פשוט למצוא נורווגים באוסלו. פשוט הזוי. מה שכן, כמה מילים על הבלונדינים בנורווגיה. בעיקר, בלונדיניות. לא להאמין מה הולך פה !! כולן בלונדיניות. כולן. כולן עם עינים כחולות. כולן ! מימין. משמאל. מקדימה. מאחורה. ללא סוף. פאתום, להיות עם שיער שחור זה השונה. זה החריג. איפה שלא נכנסים – בלונדיניות. ביקור מקרי (או שלא) בבורגר קינג – ועוטפות אותך להקת בלונדיניות מקומית. קטע. עוד קטע, זה העובדה שאני לא מצליח לזהות אותן. מבחינתי הן כמו סיניות. כמו אפריקאיות. הן כולן נראות אותו הדבר. רק במקום עיניים מלוכסנות, יש להם כחולות.
אינדינאים מקומיים
אז התארגנו בהוסטל מוצ'לרים טיפוסי. יקר ומנוכר. 250 שקל למיטת בדורמיטוריס של 4 מיטות, לא כולל סדינים ומגבות. ראבק. לא יכולתם להגיד את זה באתר שלכם ? בשביל מה עשיתי בוקינג מראש ? סדינים – עוד 30 שקל. מגבת – עוד 15 שקלים. ללילה ! מזל שאנחנו נשארים רק לילה אחד..
ארוחת ערב לסיום הטיול. לא יוקרתית מידי. בורגר קינג… גם פה יקר.
אבל הפעם לומדים לקחים. מזמינים רק המבורגרים. הרבה יותר משביע, ויחסית יותר זול. VALUE FOR MONEY לעניים
זהו. יום הטיסה הגיע, ואיתו החזרה לארץ. נשארו לנו, נשארו לי למען האמת, 3 שעות אחרונות… שכרגיל אצלי, אני חייב חייב לנצל אותן. השכמתי מוקדם, ואצתי רצתי להשלים עוד 2 מקומות שהיו חסרים לי באוסלו.
אז דבר ראשון – ארמון המלוכה ופסלו של קארל הגדול.
קארל הגדול
דבר שני – עיריית אוסלו. לא כי העירייה כל כך מעניינת או מושכת. היות ופשוט מאוד התחשק לי לראות את המקום בו מחלקים את פרס נובל לשלום – ובעשרים השנים האחרונות מדובר בעיריית אוסלו. פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום – ועל כן, מסיבה הזוייה ומעוות, ערפאת זכה לקבל את הפרס. בניגוד לשאר פרסי הנובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שבדיה, מוענק פרס נובל לשלום באוסלו, בירת נורבגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום (שגם אותו כמובן הלכתי לראות). הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורבגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורבגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשבדיה לא הייתה לנורבגיה מסורת מלחמתית. לעניות דעתי אלפרד נובל קצת שכח שהויקינגים היו גם נורווגים, אבל אין צורך לתת לעובדות לבלבל את המציאות. טקס הענקת פרס נובל לשלום נערך בעבר במכון נובל הנורבגי (1905-1946), באוניברסיטת אוסלו (1947-1990) והחל משנת 1991 הוא נערך בבניין עיריית אוסלו. אז למעשה מדובר בבנין של שני מגדלים הבנויים מלבנים אדומות ומזרקה יפה באמצע. וזהו.. ממול, נמצא מרכז נובל לשלום ובו מספר תערוכות בנוגע לזוכים בפרסים, קצת היסטוריה של אלפרד נובל, ובית קפה, שנקרא באופן לא מפתיע – אלפרד… המקום נפתח רק בשעה 10, אז נאלצתי לראות את הבניין מבחוץ בלבד.
בית פרס נובל לשלום
העירייה
בין לבין, שורצות להם ימבה חנויות מזכרות ופיצי'פקעס לתיירים. כמובן, יקרות להחריד. אחד מהדברים המרכזיים שם – בובות של טרולים. טרול הוא מפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות וסקנדינביות. לרוב מתוארים הטרולים כיצורים גדולים, טיפשים ומכוערים, בעלי אוזניים גדולות ואף ארוך, הנושאים אלות ורוצחים ללא מחשבה. הם מתרחקים מהשמש, שכן חשיפה לאורה הופכת את הטרול לסלע. בנורווגיה אפילו קיימת דרך הנקראת "דרך הטרולים" ובראשיתה – תמרור המזהיר בפני טרולים החוצים את הכביש. אחלה, בואו נמציא אגדה ונעשה ממנה כסף…. אז טרולים לא ממש קניתי, אבל טרחתי להצטלם עם אחד.
טרולים
וזהו !! נגמר הזמן. נגמר הטיול. סיבוב אחרון ברחובות העיר. בהייה אחרונה בנמל אוסלו שבפיורד, וזהו.. מתחילים את המסע בחזרה הביתה…
גם מלמעלה הכל ירוק
בבית
From