בבוקר השקם, עפנו משם לסירת שתיקח אותו לאי מורו דה סאו פאולו. מדובר באי. .
שמה יש בו ? כמובן – חופים.
בכלל. בברזיל, הקטע המרכזי הוא – החופים.
אמנם, היא המדינה החמישית בגודלה בעולם. פאנטאנל. אמזונס. יערות בלי סוף. חבל על הזמן. בחיים לא ראיתי מדינה ירוקה יותר מברזיל. בית גידול לאוזון.
אבל, המדינה לא כל כך השכילה לעניות דעתי לייחצן את זה, אלא בעיקר את החופים שלה.
הגענו כבר באמת לקראת סוף העונה. ישראלים – אין. כולם בבוליביה. ותיירים זרים – גם כן אחדים.
מה עושים ?
אוכלים אסאי בלי סוף. אסאי, לבורי הפירות הטרופים שביננו, זה פרי טרופי סגול סגול, שבמקור גדל באמזונס.
מה עושים איתו ? מרגע הקטיף, תוך 36 שעות חייבים לשמר אותו אחרת הוא מתקלקל. אז בדרך כלל, טוחנים אותו והופכים אותו לסוג של ברד. מגישים את זה עם גרנולה וכל מיני מתוקים טעימי. בשורה התחתונה – יוצא מעדן.
מה עושים ?
שותים קוקוס כמובן.
משתזפים. שוחים קצת. חוף…
ביום השני לקחנו תור לעשות סיבוב מסביב לאי. סיבוב בסירה מהיר, שנרקול בשני אתרים, נחמדים אבל רחוקים אלפי שנות אור מלהרשים, וכמובן תקיעה במסעדה עם ארוחת צהריים אופציונאלית. חביב ותו לא. האמת – די מיותר.
שקט ונעים. ספר. ים ושמש.
מסתבר שזה הפרי הטוב בעולם