מרץ 29

בואנוס איירס 24.03-28.03 (Buenos Aires)

נכתב על ידי בקטגוריה ארגנטינה


פוסט קודם – מאר דל פלטה (ארגנטינה)


לאחר שחזרנו ממאר דל חרטה, עוד יום שישי.
עמרי ואני כבר מתורגלים. הלכנו ישירות לבית הכנסת הגדול, ואפילו הספקנו לחלק מהתפילה. אני חייב לציין, שההשכלה הדתית שלי ממש משתפרת בטיול הזה. בכל אופן, מייד דאגנו שידאגו לנו למשפחה. ואכן דאגו.
אפילו דאגנו לכמה מוצ'ילרים אחרים, שלא סופחו לארוחה ביתית.
הפעם המשפחה הייתה שונה.
חוזרים בתשובה. משפחה קטנה יותר. מתקדמת יותר. פחות מקפידים על הברכות. על פרשת השבוע. וגם לא היה גפליטע פיש !!
היינו 4 ישראלים ועוד שני ספרדים שהתארחנו אצל המשפחה. רמונד שלם עשינו להם בבית.
מדברים עברית שוטפת. עשו עלייה לארץ. חיו בייושב אלעד 4 שנים, והחליטו שהם לא אוהבים את האופי הישראלי וחזרו לבואנוס. האמת היא, שקצת קשה לי להאשים אותם לפעמים…
סיפרתי להם על כל מיני מקומות שביקרתי, ואפילו במוזאון השואה.
המשפחה נולדה בבואנוס, ולא ידעה שיש מוזאון כזה בעיר. זה מדהים. שדווקא תיירים, בסופו של דבר מכירים את העיר יותר טוב מהמקומיים….
אפילו ברחוב, אני מסוגל לעזור היום למוקמיים למצוא רחובות שהם מחפשים..

בדרך עוד הספקנו לראות הפגנה עצומה. בכלל, בבואנוס, כמעט כל יומיים יש הפגנה. בלי סוף.
אבל הפעם באמת מהגדולות.
היה יום ציון ל – 30 שנה להשתלטות הצבא הארנגטינאי על ההממשלה, וההתחלה של 30,000 מעצרים פוליטיים, וההעלמויות של תושבים "מתנגדי משטר" שעד היום לא יודעים איפה הם. 30,000. לא מעט.

מה עוד ?
לונה פארק. שעה וחצי נסיעה מהמרכז בבונואס קיים פארק שעשועים. זה עדיין נחשב בבואנוס. אבל שעה וחצי נסיעה. ברכבת ובמטרו.
אז אחרי שהצלחתי, שוב, לגרד את ניר מהמיטה נסענו לפארק.
שעה וחצי נסיעה. הרכבת איחרה ביותר משעה. אבל בסוף הגענו.
אזור מקסים. חבל על הזמן. בואנוס היא מקום מדהים. בכל יום אפשר לגלות פה אחלה מקומות חדשים ויפים. ממש כל יום. יש פה כל כך הרבה.
אקיצר, פארק שדי מזכיר את הסופר לנד. רכבות, אטרקציות, מופעים. מגניב ביותר. שמור היטב. מטופח. יום כיף. מה רע ? ברגע שיוצאים מההוסטלים ומסתובבים רק טוב יוצא מזה.

יום למחרת סן טלמו. עוד שכונה ישנה ויפה, עם שוק פשפשים מפורסם של ימי ראשון. די מזכיר את יפו, אבל האמת – פחות טוב. כמויות רבות של כלום על גבי כלום שנמכר במחירים שהם דווקא רחוקים מאוד כלום.
עוד גירוד של ניר ועמרי מהמיטה והרבה מופעי רחוב, נגנים, ובלי סוף טגנו. מגניב שם ביותר. מיסטר קלארק מהסרט "הנרקוד" היה נהנה פה….

כמה מילים על האופי הארגנטינאי. התושבים של בואנוס איירס לא מגדירים את עצמם ארגנטיאנים. יש שני סוגים. הם תושבי בואנוס. ויש את שאר תושבי ארנגטינה. והאמת יש בזה משהו.
המשכורת הממוצעת פה היא 200 דולר לחודש. שלי אישת, אין מושג איך הם חיים עם משכורת כזאת. משבר כלכלי עצום שעברו פה בשנים האחרונות. אבטלה. הפגנות על ימין ועל שמאל. ועם זאת, הם כולם חייכניים. נחמדים. ברמות היסטריות. אם יש תור – הם עומדים בתור. לא דוחפים. לא עוקפים. עומדים ברחובות, ככרות שלמות של תורים. ברוגע. בסיאסטה. פשוט, אופי ייחודי. אופי טוב.
מה עוד ?
ביקור שכונה מפורסמת. הפעם – בוקה. בוקה, בעקרון, שכונת המצוקה של של בואנוס. יש כמה אבל זאת המפורסמת שבהן.
מאופיינת בקבוצת כדורגל מאוד מפורסמת. יש שתיים מפורסמות בבואנוס – ריבר ובוקה. בבוקה, אגב, צמח וגדל לו דייגו. מאראדונה. הוא אליל שם.
האמת היא שתיירים, אשר מבקרים בבואנוס נוהגים ללכת למשחק כדורגל של אחת משתי הקבוצות. כאשר אנחנו ביקרנו ביער, היה אפילו דרבי בין שתי הקבוצות, שהיווה אטרקציה מיוחדת, אולם בסופו של דבר לא הלכנו היות והעלות הייתה 300 שקל, ועוד לאטרקציה באמת מסוכנת. מסוכנת הרבה יותר מכל קפיצה חופשית ראפטינג. שם אין מצנח שיעזור… חבל.

מראדונה

מראדונה

בכל אופן, הלכנו לבקר בשכונה. כמה שהשכונה היא שכונת מצוקה, בואנוס טיפלה בה לא רע בכלל. נראה כי פרוייקט שיקום השכונות שלהם הרבה הרבה יותר מרשים או מוצלח משלנו. אולמרט – לטיפולך.
הם פשוט הפכו את האזור לאזור תיירות מדהים. המון בתים צבעוניים מלאי חיים, שנראו כאילו מתנדבים מבית השאנטי צבעו אותם, מסעדות אין ספור, חנויות מזכרות יקרות טילים, האיצטדיון המפורסם של בוקה (די מכוער), מופעי רחוב של טנגו כמובן, פסלים של אויטה, מאראדונה ועוד – אקיצר, כל מה שעושה לתיירים טוב, וגורם להם לבזבז עוד כמה פזות. מה רע…
אכלנו, צפינו במופע טנגו קצר. מוצלח ביותר. יצאתי מבסוט ביותר.

טנגו רחוב

טנגו רחוב

 

 

השכונה

השכונה

בכלל, טנגו זה ריקוד מגניב ביותר. חיפשתי מועדון טנגו. רציתי לראות מופע באמת. לא סתם חאפרים כאלה שמקצפים להם ברחוב ועושים קצת שמח ולוקחים כמה פזות. מופע אמיתי. מקצועניים ומקצוענים אמיתיים.

מסתבר שיש לא מעט. המפורסם בהם הוא המועדון של קרלוס קרדל שהוא אחד הרקדנים הארגנטינאיים המפורסמים ביותר. נראה מדהים שחבל על הזמן, אבל יקר מידי. אז הלכתי על משהו זול אבל שנראה מרשים לא פחות.
בכל אופן, לא מצאתי אף מוצ'ילר שיבוא איתי למופע. כמובן, שהעדפתי מוצ'לרית (עם דגש על עיניים כחולות), אבל כבר הסכמתי להתפשר.
בסוף מאמצי נשאו פרטי והלכתי עם דנה (חברה של דן…באמת..) שאותה פגשתי כבר ביום הרביעי של הטיול שלי עוד באקוודור. מזמן מזמן.
היה מגניב !!! חבל על הזמן !!!
המופע כלל שיעור ראשון חינם (אלעק חינם. זה לא ששילמתי הון תועפות עליו… ), ארוחת ערב לא רעה בכלל עם סטייק מצויין (כרגיל בארגנטינה) ולקינוח – המופע. אז השיעור היה פאדיחה רצינית. לי – זה לא פשוט. אבל לאחר מאמצים מרובים, מרובים מאוד, מאוד מאוד, של שעה ארוכה מנשוא, ואחרי שהזדכתי על ההלם הראשוני שארך זמן רב מידי, דנה ואני הצלחנו לדדות לנו את 8 הצעדים הראשונים של הטנגו. אני, עם הרגלים המגה שמאליות שלי, ובכל זאת יצא משהו מוצלח…
איזה כיף ! הופתעתי לטובה מעצמי (וכן סביון….אני יודע שגם את…).
אפילו קיבלנו תעודה שהצלחנו להתמודד עם 8 הצעדים הראשונים. מתוייר או לא…
ואז הגיע המופע. בדיוק למה שציפיתי !!!
המון תלבושות שמתחלפות תדיר. סיפור עלילתי, לא שהבנתי אותו אבל יכולתי לדמיין והרבה, שבנה את המופע. שירים בספרדית. ארגנטינאיות מדהימות (לא שזה מפתיע. בטח סתם אספו אותן במקרה מהרחוב ויצא טוב) שרוקדות. והמון טנגו.
אחלה ריקוד. באמת. אחד האהובים עלי. המון חושניות. תחכום. מאבק. לתיירים הוא גם מאוד וירטואוזי. "Shell we dance ? Mr Clarck…."

מופע טנגו

מופע טנגו

הקטע הוא שלא מצאתי אף ישראלי שיבוא איתי.
בסופו של דבר, הקהל, שהיה די מועט לצערי, הורכב רובו ככולו מישראלים. פגשתי עוד שני צעירים בני 33 שנמצאים בבואנוס בירח הדבש שלהם. בחירה נבונה בהחלט.
עוד כמה זקנות, שבתחילה דיברתי עם המדריכה רק בספרדית אז לא כל כך תיקשרנו, אבל אז הן גילו שאני ישראלי, אז הסתבר לי שהן עשו עליה לארץ לפני 30 שנה, חיו בחיפה 25 שנה, ואז החליטו לחזור לבואנוס. בחירה נבונה גם כן…
אקיצר – היה פשוט טוב.

לומדים טנגו

לומדים טנגו

וזהו. יום אחרון בבואנוס. סידורים אחרונים לפני העזיבה הדואבת, פרידה מאנשים חשובים, ואנשים חשובים במיוחד תוך כדי ביקור בפארק טבעי בבואנוס על גדות נהר PLATA (שהוא אגב הנהר הרחב בעולם. הגעתי לנהר, לא ראיתי את הגדה ולתומי חשבתי שמדובר באוקיינוס שנמצא כמובן בצד השני של בואנוס. קטע לא נורמלי), וארוחת צהריים בטנדור ליברה אחרונה עם בן דודי מדרגה 34, וקבלת חבילתה של דודתי – 8 חבילות במבה קטנות. לשמחתי הרבה – של אוסם, ולא של שוש, פרפר או שאר הזבל שבסגנון במנסה לחקות את האיכותי באמת. אח. איזה אושר. חבל על הזמן…רק בשביל לראות את העיניים של של הישראלים נפתחות לגדלים לא בריאים לרשתית כשהם ראו את השקית המרשימה. השארתי לעמרי לניר מעשר פלוס מהחטיף היקר מפז, ועזבתי את העיר.


פוסט הבא – פוארטו איגוואסו (ארגנטינה)


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.