טיקאל 10.01.09 – 12.01.09 (Tikal)
תחנו את הבוקר בגשם שוטף. זמן מעולה לעבור את הגבול ולהיפרד ממקסיקו. איך עוברים את הגבול ? בגדול, משלמים הרבה כסף. כרגיל במקסיקו. זולה היא ממש לא.
לוקחים שאטל. מגיעים לנהר. סירה של חצי שעה. ואז צי'קן באס מסריח של עוד 3 שעות. כל הסיפור היה אמור לקחת 8 שעות. לקח 10. צריך להתחיל להתרגל לזמן הגווטמאלי. שעה זאת לא שעה. בוליביה זה פה ?
למה צי"ן באס מסריח ?
כי אחרי 3 שעות, לא היה לא לי ולא למוצ'ילה שלי, איזשהו חלק שלא היה מלא אבק דרכים גווטמאלי. כנראה שכבר עברתי את הגיל ! או שמא מעולם לא הייתי בגיל המתאים 🙂
בדרך, עלה איזה גווטמאלי לצי'קן באס שלנו. כולו מדבר אנגלית. מתחנחן כזה. בשפה יפה ברורה ופסוטה. מסביר שהוא מדריך טיולים. ויש לו סוכנות מומלצת בלונלי. והוא גם מוכר כרטיסי אוטובוס. ושהוא עושה ככה. ועושה אחרת. ידה ידה ידה ידה. שונא את זה ! שונא את השיווק המלחיץ הזה. ואני הכי שונא, שזה באמת עובד ! הוא איש שיווק מצויין. אפילו אני, שמתוך עקרון אני לא אקנה אצל אנשי שיווק כאלה, כמעט והתפתתי לקנות אצלנו כרטיסים. בסוף לא.. בכל זאת, אם לא יהיו לי עקרונות בחיים מה ישאר לי ?
בדרך הוא גם אמר לנהג לעצור לנו ליד כספומט. איזה נחמד. שזה בכלל היה משעשע. אוטובוס של 20 תיירים. כולם רק עברו את הגבול אחרי לא מעט שעות.
אכולי סיפורי זוועה על גווטמאלה. שודים. גניבות. כיוסים ושאר מרעין בישין מחורבנים עם מור"קים מכאן ועד אללה איסטור, עוצרים בצורה משותפת בכספומט באמצע עיר גבול גווטמאלית וכולם מוציאים כסף בצורה משותפת.
אני אני הייתי שודד, הייתי עולה דקה אחרי לצ'יקן באס ופשוט עושה קופה מטורפת. אם לא על זה נאמר הפרצה קוראת לגנב, אז מה כן…
יותר מזה. אם אני שודד, אבל גם חכם, הייתי מתחזה לסוכן טיולים, וגורם לנהג לעצור את האוטובוס ליד כספומט, וגורם ל – 20 תיירים להוציא כסף, ואז שודד את כולם ! אפשר לעשות מזה אחלה סרט !
בסופו של יום, שקצר הוא לא היה, הגענו לפלורס.
פלורס זה מעין אי קטן צמוד לעיירה גדולה יותר בשם סנטה אלנה. עיירה קטנה. שקטה. מזג אוויר סגרירי משהו. יקרה נורא. ומבט ראשון – נראית ממש ממש חביבה. לא גווטמאלה ולא נעליים. מסוכן ? לא כאן. או שמא כן ?
המטרה העיקרית, בתכלס – היחידה, להגיע לכאן זה לאתר העתיקות של המאיה – טיקאל, שעליו ידובר בהמשך.
מצאנו הוסטל שמומלץ בכל מיני מקומות. אלוהים יודע למה. מרוב שהוא מומלץ כמובן שלא היו בו מקומות.
אז התפשרנו על חדר ל – 4 אנשים. שתי הבנות, שתי הולנדיות שפגשנו בדרך ואני מכיר אותם עוד מאיסלה מוחרס ואני. כן כן.. אני יודע… נשמע לא רע בכלל.. כמעט כמו להיות שאהיד רק בלי הקטע של להרוג ולמות. רק עם הטוב שבסוף. אבל כנראה גם בלי הקטע של הבתולות אבל לא צריך להיצמד לקטנות ולזוטות.
רק שהייתה בעיה – לא הייתה לי מיטה (כבר פעם שנייה השבוע) אז התפשרתי על מזרון מתקפל על הרצפה. בקטנה. מפונק אני לא. העיקר שיש מים חמים במקלחת. אה…מסתבר שגם זה לא היה. אבל לפחות הייתה אווירה מעולה בהוסטל. שבתכלס, זה באמת הדבר הכי חשוב. בשבילי לפחות.
מה זה בעצם טיקאל ?
מדובר בעוד עיר מאיה טיפוסית, שמרכז אמריקה משופעת בהן כל כך. מה שכן מדובר באחת הערים הגדולות והמופרסמות של המאיה, והאמת, בה עד עכשיו הכי נהניתי (מתוך ארבעת האתרים שהייתי בהם).
אחד הדברים שהעיר מפורסמת בהם הוא דווקא משהו לא עתיק בכלל. אחת מהסצינות של מלחמת הכוכבים צולמה בטיקאל.
כן כן. הגווטמאלים הקדישו כמה ימים מהפארק הלאומי שלהם, סגרו אותו למטיילים והכניסו כמה מצלמות אמיתות. לא פוטושופ ולא נעליים.
הנה ההוכחה מפרטי טריוויה (האהובים עלי כל כך) מהאתר של הסרט :
Behind the Scenes For their brief appearance in Star Wars: A New Hope, the Massassi temples were actually the ancient pyramids found in Tikal, Guatemala. A skeleton crew of ILM cameramen traveled to Guatemala to film the handful of scenes required. When they arrived, they discovered that the path to the 300-foot summit was completely overrun by the jungle. They hired locals to hack through the brush with machetes. הנה הלינק :
http://www.starwars.com/databank/location/massassitemple/?id=bts
בכל זאת יצא משהו טוב אחד מהמאיה האלה.
מלחמת הכוכבים
בכל אופן, הפעם לא הסכמתי לוותר על מדריך לאתר. לא חוזרים על טעות פעמיים. בכל זאת, צריך לתת לאתר את הכבוד הראוי לו.
הגענו לאתר. לכניסה. מסתבר שצריך לשלם עוד על הכניסה. עסק יקר נורא המאיה האלה !! הגווטמאלים בהחלט יודעים לעשות עסקים טובים מההיסטוריה. קיבינימט איתם. כל הסיפור הזה של הפירמידות עלה לי היום יותר מ – 40 דולר. פאקיג טראק של 4 ימים, כולל אוכל, ציוד טיולים ופורטרים באינקה טרייל עלה לי 147. אז מה היחס פה מה ??? אומרים שגווטמאלה זולה. זה זול זה ???? אולי יחסית למסע קניות בטיימס סקוור זה זול.
היו איתי זוג מנורווגיה שלא ידעו שצריך להוסיף עוד על הכניסה לפארק, ולא היה להם. אז במסגרת מטרתי לשפר את תדמית הישראלי המחורבנת בחו"ל, הצעתי להם ברוב נחמדותי השלמת הכנסה.
העיקר שנצא בסדר, ושיצביעו עבורנו בהצבעות החשובות במועצת הבטחון.
הם היו נבוכים נורא, ובהתחלה סירבו. אחר כך דווקא הם הסכימו להעזר בשירותי האדיבים, אבל בסוף הסתדרו לבד. אני את תפקידי עשיתי…
מה שכן, זה גרם לפתיחות ולחמימות לא מוסברת מצדם כלפי, מה שמהר מאוד הוביל לשאלה, ואני מצטט : "אני חייב לשאול שאלה היסטורית. מה אתם (ישראל) מחפשים בעצם ברצועת עזה ?". וכן, ללא חפיפה מסודרת מצידה של ציפי ליבני, הצגתי את עמדת ישראל בנושא.
בכל אופן. בחזרה להיסטוריה. מה יש באתר העתיקות עצמו ?
ההתיישבות הראשונה של בני אדם בטיקאל החלה בשנת 600 לפנה"ס. השבטים שישבו שם בתקופה זו היו פרימיטיביים ולכן המבנים העתיקים ביותר מתוארכים לשנת 300 לפנה"ס. העיר נבנתה ככפר קטן בהתחלה, ואט אט גדלה והתפתחה. רק בשנת 300 לספירה הפכה העיר למרכז חשוב של בני המאיה. כיום ידועים למעלה מ-30 מושלים ששלטו בעיר, הראשון שבהם – יאך א'ב ח'וק (Yax Ehb' Xook בשפת המאיה) במאה הראשונה לספירה עד לאחרון שבהם שהחל את תקופת שלטונו בשנת 869 לספירה – המושל הסאו צ'אן קאוואיל השני (Hasaw Chan K'awiil II בשפת המאיה). הסברה המוכרת כיום היא שהעיר ננטשה במאה ה-10.
קיומה של העיר דווח לראשונה על ידי נזיר ספרדי בשם אנדרס דה אוונדאניו, אך גילויה הרשמי של העיר מיוחס למושל פטן ב-1848, מודסטו מנדס. בתחילה הייתה העיר חבויה היטב בתוך הג'ונגל, אך עם גילוי המבנה הראשון שבה התבצעה חפירה ארכאולוגית רחבת היקף שחשפה את המקום כולו. חלק מהמבנים מכוסים עדיין בתלים חוליים ובצמחיה עבותה המאפיינת את הג'ונגל. לא כל המקדשים נחשפו לחלוטין על ידי הארכאולוגים שחפרו במקום ועדיין ניתן לראות ראיות לכך שהעיר הייתה נטושה והסתתרה במעמקי הג'ונגל כמעט 1000 שנה.
ומה בתכלס ?
כרגיל, הרבה פירמידות. שרירי הרגליים שלי כבר מתחילים להיות מתורגלים בנושא הטיפוס הפרימדתי.
בהתחלה, המטרה הייתה לעשות סיור בזריחה. מה הכוונה ?
יוצאים ב – 3 בבוקר, ומגיעים לפירמידה הגבוהה ביותר, וממתינים לשמש שתאיר את הג'ונג'ל מעל לעתיקות.
אמה מא ?
מסתבר שהקונספט המגניב בוטל לפני קצת יותר משנה ולא פותחים יותר את האתר לאנטרקציה המגניבה. נו באמת. למה ????
מצד שני, עם המזל שלי, גם אם זה כן היה פתוח, בטח לא היינו רואים לא זריחה ולא נעליים. תקרית האינקה טרייל הייתה חוזרת על עצמה. גוש ענק של ענן מעל לפירדמיות של המאיה.
בכל אופן, התחלנו מוקדם מוקדם, 6 בבוקר ליתר דיוק את היום, עם סיור מודרך על ידי מדריך "דובר אנגלית", שלא הפסקתי לקלל אותו במשך 3 שעות. הבחור אכן דיבר אנגלית. רהוטה. ואפילו הצלחתי להבין כל מילה ומילה שהוא אמר. מיבטא מגניב. אמריקאי כזה. כל מילה בנפרד מושלמת. לבנות מזה משפט ? זה כבר היה בגדר בלתי אפשרי בעליל.
הדרכה תיאטרלית. מעצבנת. שום משפט לא מובן. בהתחלה חשבתי, נו.. אני עם השליטה המחורבנת שלי בשפות. כנראה הפאק הוא אצלי. אבל גם שאר התיירים הרימו גבה, ואפילו שתיים על ההסברים התמוהים שלו. סתם זרקנו עליו כסף וזמן.
אז אחרי 3 שעות של בזבוז זמן, נפרדתי מהחברה הישראלים ומשאר התיירים, נשארתי לבד, קניתי מפה טובה, פתחתי את חברי הטוב – הלונלי פלנט, והתחלתי בסיור עצמאי איכותי כמו שאני אוהב. עברתי בין כל הפירמידות, טיפסתי (שוב) על כולן, נכנסתי לשני מוזיאונים שהיו בכניסה, וכמו ישראלי טוב – הצטרפתי לקבוצה אחרת עם מדריך דובר אנגלית, שהוא, בניגוד למדריך שלנו, גם יודע לבנות משפטים ולא רק מילים. כנראה הוא הגיע לכל השיעורים שהוא היה צריך להיות נוכח בהם.
ומעבר לזה, גם מלא סובלנות וסבלנות לענות לשאלות האינסופיות המעצבנות שלי. סטודנט מציק שכמוני.
עץ הסייבה המקודש למאיה בכניסה לפארק
ויתרתי על פירמידה אחת. למה ?
היא גם די מרוחקת וכבר די התעייפתי מהתרוצצות בין הפרמידות השונות, ומעבר לזה – הלונלי מזהיר שלא להגיע אליה כי היו באזור שלה ספציפית מקרי שוד. מה יהיה עם כל הסיפורים המפחידים האלה ??? איך אפשר לטייל ככה ? זה מוציא את כל הפאקינג חשק !
מקדש מספר 1
מקדש מספר 1
אגב טיפוס על פירמדיות.
על רוב הפירמידיות כבר אי אפשר לטפס היום.
למה ? בגדול הכלל הוא די פשוט. כל פרמידה שאי אפשר לטפס עליה, זה אומר שמישהו טיפס עליה, התגלגל במדרגות למטה ושבר את המפרקת.
הפרימדה הכי מפורסמת של האזור (מקדש 1) – נסגרה לפני שנה. שני תיירים התגלגלו למטה ומתו.
מקדש העולם האבוד – נסגר לפני שנתיים. כנ"ל.
בעסה !!!
זה קצת מזכיר לי את הרפטינג שעשיתי בפרו. כל רפיד שהיה בדרגה של 5+ נהיה כזה אחרי שמישהו טבע שם. נפלא.
בתכלס, אני יכול להבין איך אנשים התכלכלו שם למוות. אנשי המאיה האלה, אולי בבנית לוחות שנה הם היו מומחים, אבל בנאים גדולים הם לא היו. בניין מלגו לא הייתי נותן להם לעשות, ובטח לא את גשר המכביה.
הם בנו את כל הפירמידות שלהם בטיקל מאבן גיר. רכה רכה. באמצע יער גשם.
גיר ורטיבות – שילוב מעולה שיוצר אבנים חלקלקות, ומעבר לזה, מתפוררות ! פשוט הכל שם מתפורר ואכול מבפנים. הכל !!
ומה שלא מתפורר – סימן ששופץ שוב ושוב על ידי הגווטמאלים. בתכלס, ללא עבודת תחזוק ושיפור שוטפת, המקום הזה פשוט יתפורר לאבק בשנים הקרובות.
הכל רטוב, הכל אכול, מלא ירוקת, ובמצב רע. רע מאוד. חבל נורא.
כל התבליטים שנמצאים בחוץ אכולים. מחוקים. כמעט ואי אפשר להבין בשום דבר. ממש חבל.
מה שכן, אבנים שכן השתמרו במקצת נמצאות בשני מוזיאונים בכניסה. למה שניים ולא אחד מאוחד ? אלוהים יודע. ועל כל אחד מהם צריך לשלם בנפרד. למה ? לא מספיק שילמתי 40 דולר בשביל להגיע לכאן, קניתי מפה, ועכשיו אני צריך לשלם עוד ?? על מה ? ועוד על כל מוזיאון בנפרד ?? על עוד כמה אבני גיר אכולות !! קיבינימט איתכם !
אה. וכמובן שהמוזיאונים לא צמודים אחד לשני. צריך ללכת 10 דקות בין אחד לשני. הגיון גווטמאלי מפגר.
אבל בשורה התחתונה. הייתי באתר 10 שעות. מיציתי אותו. ונהניתי בטירוף. היה מעניין. מלמד. חווייתי. מת על זה. מת על היסטוריה. משהו שלמדתי לאהוב בשנים האחרונות.
הקרבת קורבן אדם
נקבת ציפור הקצאל
