בדוגרי, קוסטה ריקה עלתה לי לא מעט על העצבים. כנראה הפאק שלי. הגעתי בגישה קצת מוטעת לקוסטה ריקה.ציפיתי למשהו אחד וקיבלתי משהו אחר. אין מה לעשות, ציפיות גדולות זה לכריות גדולות. חבל..
אומרים שמדובר במדינה מערבית. או.. אז השאלה היא מה זה בעצם מדינה מערבית ? תחבורה ? כבישים ? בטיחות ? שכר ? לבוש ? השכלה ?
נו. אז אמנם התושבים פה בהחלט "נראים" מערביים. לבושים היטב. אין לבוש מסורתי. סן חוזה נראית כמו עיר קוסמופוליטית ענקית טיפוסית. מסוכנת. ומפחידה. מערבית.
אבל מה עם כל השאר ?
כל העיירות ששהיתי בהן, ושעברתי דרכן – הייתי יכול למקם אותן בכיף גם בפרו וגם בגוטמאלה. איזה מערבי ואיזה נעליים.
דרכי תחבורה נוראיות. המון דרכים לא סלולות. אין באמת תחבורה ציבורית תקינה. כל פעם שרוצים לעבור במדינה מצפון לדרום או ממזרח למערב, צריך לעבור דרך סן חוזה ולבזבז פה לילה וזמן. נסיעות שיכולות לקחת 3 שעות לוקחות פה 5 שעות. קקה של דרכים, כל שעה וחצי עושים עצירה בתחנת דלק לחצי שעה. סתם בזבוז זמן. גם אין נסיעות לילה, ככה שהימים מתבזבזים להם. עיצבן אותי. למוצ'לרים זה לא כל כך מתאים !
עובדים פה בדולרים. אז מה ? זה מערבי ? המטבע הרשמי של אקוודור הוא דולר, וזה לא הפך אותה למערבית, אלא רק ליקרה יותר. ואת קוסטה ריקה – ליקרה הרבה יותר. יותר מידי.
עמוסה בתיירים. אמריקים. ההלם שקיבלתי כשהגעתי לקנקון חזר על עצמו פה. אז כנראה שיש לאמריקאים שני מקומות שהם טסים אליהם – קנקון וקוסטה ריקה. והמקום פשוט מוצף בהם. הם כולם שוכרים ג'יפים יוקרתיים ומתחילים לחרוש את המדינה. דוגרי, מבין למה. המדינה מאוד מתאימה לזוגות (או יותר). לשכור ג'יפ – ויאללה. לנסוע. מפשט את החיים. מאוד.
יקר פה. יקר פה נורא ! יותר מבארץ. אבל מילא המחירים. אין לי בעיה עם מחירים יקרים. העניין הוא מה מקבלים תמורת העלות הגבוהה. גם ניו יורק יקרה. המופעים. המוזאונים. הפארקים. אבל שם, מקבלים תמורה. תמורה מערבית !
בקוסטה ריקה, על כל פארק מחורבן משלמים 10 דולר כניסה. סבבה. אמנם עד לפני שנתיים שילמו 6 דולר, מילא.
אבל מה לגבי עלון ? מדריך חיות ? מפת שבילים ? ברוז'ור של הפארק ? נאדה. העיקר תמיד בכניסה יהיו מדריכים שיציעו את שירותים האדיבים. הדרכה של שעה – שעתיים תמורת 20 דולר. לאדם. למה מה קרה ?? לא רק שלא ניסיתם אפילו לייצר לי ברוזו'ר עם תיאור החיות בפארק, אתם גם רוצים לדחוף לי מדריך ?? לכו חפשו מי ינענע אותכם.
עשינו את טראק הקרוקובדו. טראק של יותר מ – 60 קילומטר. כל יום עלה לנו שם יותר מ – 20 דולר. לא כולל אוכל. ושוב. מה לגבי מפה לטראק ? אז קיבלנו. אבל מה ? חתיכת דף נייר A4 שמישהו שירטט לפני כמה שנים ביד. נו באמת !! מה זה החוסר מקצועיות הזאת ? זאת מערביות ? זאת תמורה ???
הכי מעצבן, אבל באמת מרגיז, שפשוט אי אפשר לסמוך פה על אף אחד. על אף אחד. אין פה מידע מוסמך על כלום. מתי פארק נסגר. מתי נפתח. איך מגיעים ממקום א' למקום ב'. מתי. מאיזה טרמינל. כל אחד נותן מידע אחד. שונה. והתייר, במקרה הזה – אני, צריך לעשות סוג של ממוצע מהצלבת מידע ולנסות להבין איך להגיע ולאן. וואי. זה מרגיז נורא.
למה זה ? לא ברור. זה לא נראה מרוע. כאילו מטעים מרוע. אז אולי מטפשות ? זה יכול להיות. העם הזה לא עשה לי רושם מתוחכם מידי. תמיד יתנו פה תשובה, גם אם לא יודעים. אז למה ? ווואלה. אני ממש לא היחיד שחושב ככה. לא מעט תיירים "ממורמרים" ייצא לי לפגוש פה. ובעיקר, מוצ'לרים. לא כאלו שבאו לירח דבש, או הגיעו רק לשבועיים לטייל לחופשה קצרה. זה מפריע בעיקר לטיילים.
בשורה התחתונה, היה לי פה קשה. לא ברור לי למה. סך הכל – אני יודע לטייל. אני כבר מכיר את המנטליות. אבל לא היה לי קל.
לעניות דעתי, קוסטה ריקה מדינה פשוט לא מתגמלת. ממש לא מתגמלת. הכסף פה נשפך כמו מים. וכנראה, זה בגלל האמריקאים שמציפים פה את האזור, שאצלם הדולרים נגישים יותר. אבל להגיד שהמדינה שווה את הדולרים הרבים שמבוזבזים פה ? וולאה. אז לא. ממש לא. חבל נורא.
אבל מה כן ?
אין ספק, מדובר במדינה הכי ירוקה שיצא לי לראות. אבל לא סתם ירוקה. באמת מליון סוגי עצים וצמחים. מכל סוג ומין. מעורבבים זה בזה. בדוגרי, באמת מדינה טרופית. מליון חיות. באמת מליון חיות.
עד כה זיהו הבוטנאים בקוסטה ריקה כ-10,000 מיני צמחים עילאיים – יותר מאשר פי ארבעה מכל מיני צמחי הבר של ישראל. מספר זה אינו כולל כמובן את צמחי התרבות שמגדל כאן האדם וגם הם רבים ומגוונים, וביניהם מיטב הפירות האקזוטיים.
בנופיה של מדינה זו חיים ומזדמנים 830 מיני עופות (לעומת כ-510 מינים שנצפו בישראל); 205 מיני יונקים, שחצי מהם מיני עטלפים (בישראל חיים כ-105 מיני יונקים); וכ-250 מיני זוחלים (לעומת 95 מיני זוחלים החיים בישראל), וזאת מבלי להתייחס לרבבות מיני החרקים, שרבים מהם אינם מוכרים כלל למדע.
לשלוש קבוצות מעולם החי יש כאן ייצוג מרשים ביותר: עד כה תוארו בקוסטה ריקה כ-1,600 מיני פרפרים, שרבים מהם מצטיינים בצבעוניותם, ואפשר לראותם בטבע ובתצוגות פרפרים מרשימות. יש כאן כ-1,200 מיני סחלבים, שלרבים מהם פרחים יפהפיים ומעניינים, ואם לא די בכך נמנו 134 מינים של צפרדעים, שחלקם מצטיינים בצבעים עזים – לעומת ארבעה מיני צפרדעים, ועוד מין אחד שנכחד, החיים בישראל.
מה עוד ?
בתכלס, גיליתי שלא צריך להיכנס לפארקים הלאומיים שלהם בשביל לראות חיות. המדינה פשוט שורצת חיות. בפארקים, ליד הפארקים, וביניהם.
המון סוגי קופים, תוכים, חרקים ללא סוף, סוגים שונים של ציפורים וכו'. בתכלס, רק צריך לשבת ולהתסכל סביב, ולהתאזר בלא מעט סבלנות. אפילו הרבה מאוד סבלנות.אפשר ללכת 3 יים בפארק ולא לראות כלום, אבל לשבת 10 דקות ולראות פומה עוברת בין העצים. באמת מדהים.
סיסמתם של תושבי קוסטה ריקה, המכונים TICOS אגב, היא פּוּרה וידה (Pura Vida) כלומר "חיים טהורים". במסגרת הגישה זו הם מקפידים לשמור על יערותיהם, על חופיהם ועל שאר אתרי הטבע המרשימים של ארצם. הם נמנעים מבנייה מסיבית וכל המלונות המוקמים בשולי השמורות משתלבים בנוף ואינם פוגעים בו. המון פחי מחזור, נסיון מהותי לא לפגוע בטבע, ואפילו נסיון בלצמצם את כמות האספלט במדינה. יש המון דרכים שהינם דרכי עפר, הנקראות דרך לבנה, לא מטעמי חסכון (למרות שלי אישית זה נשמע בולישט, אבל שיהיה) אלא מתוך נסיון לא לפגוע בטבע.
אבל זהו. גם את קוסטה ריקה סיימתי. אמנם קצת מאוכזב, אבל בכל זאת עם חוויות וזכרונות. וזהו. מיציתי. בא לי לחזור הביתה. קצת שגרה זה דבר טוב. לעיתים…
קצת תמונות
פיקאסה
פליקר