דצמ 29

קובה – סיכום מדיני

נכתב על ידי בקטגוריה קובה


פוסט קודם – הוואנה


ניסיתי לחשוב על הגדרה טובה למדינה הזאת. שורה אחת מסכמת. בתכלס, שאלה טובה. אחת המדינות המעניינות שהייתי בהן עד היום.
חגה אומר – מדינה מעוררת קנאה ושאט נפש כאחת.
אני חשבתי על – שיווק מעולה למוצר פחות.
בשורה התחתונה – מדינה מלאת ניגודים. הכי שנוייה במחלוקת

מה היה הקטליזור העיקרי שגרם לנו להגיע לכאן ? בתכלס, אופק הזמן ו – YNET. מה הכוונה ? התחושה שקובה, כפי שקסטרו עיצב אותה, חיה על זמן שאול. דברים הולכים ומשתנים לעבר עולם אחר, בין אם טוב יותר או פחות.

בשורה התחתונה – אוסף הכתבות הזה של YNET :
ראול קסטרו מציג – קומוניזם חדש .
לראשונה: קובנים יכולים לרכוש מחשב לבית .
קובה: אלפים יוכלו לקבל בעלות על בתיהם .
קובה: בוטל האיסור על לינה במלונות לתיירים.
לראשונה בקובה – מותר לדבר בטלפונים סלולרים .

וגם אלו כמובן, שמכריזים על הסוף הקרוב :
סופו של עידן: פידל קסטרו ויתר על השלטון.
רשמית: נשיא קובה הבא – ראול קסטרו.

מה יש בה בקובה ?
מצד אחד, ממותגת ומפורסמת. טבק. סוכר. מוזיקה מוזיקה מוזיקה. כולם מכירים. כולם שמעו. יקרה נורא לתיירים. מטחנת כספים מטורפת. הכסף נוזל מהידיים.
מצד שני, רבים מהם חיים בעוני מחפיר. משוועים לקצת כסף, יחס, שמפו וסבון. כל דבר שהם יקבלו – הם יהיו מאושרים. מדהים פשוט. למדתי לא מעט. באתי עם די חוסר ידע. אבל קצת מוזאונים, אינטרנט, אנשים שדיברנו איתם, שני ספרים למדתי לא מעט. לגבי הדרך שלהם ? וולאה. לא שוכנעתי. בדוגרי, יותר טוב בארץ. הרבה יותר טוב בארץ.

לגבי המהפכה – לעניות דעתי, גורנישט. לופט גשעפט. עסקי אוויר. המטרה הייתה – ליצור שיוון. קהילה גדולה. חיים שווים לכולם. בלי שחיתות. בלי פשע. בלי כלום. לא להיות תת מדינה של ארה"ב. שבה שולטים האמריקים העשירים, ומדרדרים את שאר החברה למטה. התוצאה, כפי שהיא היום לפחות – הבדלי מעמדות גדולים הרבה יותר מבארץ האלק קפיטליסטית שלנו. הרבה יותר.
שכר ממשלתי ממוצע – 20 פסו (כמעט יורו) לחודש….
מורה מרוויח ממש מעט (להפתעתי) – 10 פסו
רופא מרוויח הרבה – 30 פסו לחודש
קובני, שיש לו חדר מיותר בבית והוא משכיר אותו לתיירים – מרוויח בהבאנה 25 פסו ללילה. ללילה אחד. מזה הוא מפריש 5 פסו לממשלה. בנטו – 20 פסו ללילה.

מה שאומר, שההפרש בין השכר הממוצע במשק הקובני, לבין סך הכל מישהו שיש לו חדר להשכרה עומד על פי 30. 30 ! כולה חדר אחד פנוי.
אפילו מנכל בנק הפועלים לא מרוויח פי 30 ממני.
אם זה לא פער חברתי, אז אני לא יודע מה כן. אז נכון, הלימודים בחינם. כלל ההשכלה הגבוהה בחינם. בקטנה. ושירותי הרפואה גם הם בחינם. בתכלס, גם בקטנה. שיעשו פוליסת ביטוח וחוק בריאות ממלכתי.

מה לנו יש ?
ביטוח לאומי, פנסיה, ביטוח מנהלים, קופות גמל, חוק בריאות ממלכתי, חוק חינוך חובה, שירותי סעד, שירותי רווחה. קצבאות ילדים, קצבאות זקנה.
אמנם אנחנו באמצעו של תהליך גלגול אחריות מדינית, והפיכה ממדינת צדק ורווחה למדינת צדקה ורווח אבל עדיין מצבנו טוב בהרבה. חינוך לאינבדואליזם, מצויינות, עבודה קשה ורווח אישי תואם, אבל גם הסתכלות על חברתית, קהילתית.

אחד מעקרונות היסוד של המדינה – עבודה עבודה ושוב – עבודה. שזה מגניב. מה זה נותן להם ?
מגדיל את ה – GDP (נו…אולי בכל זאת למדתי משהו בתואר השני הזה… אמא יכולה להיות גאה בי) ומצד שני, מקטין בצורה מטורפת את האבטלה – וכפועל יוצא את הפשיעה. הקובנים מתהדרים במשהו כמו 2% אבטלה.
בתכלס, לא מפתיע.
הם עובדים בצורה הכי פחות יעילה שיש.

ראינו אזור ליציקת לבנים. אחרי שיצקו אותם, היה צריך להרים אותם למשאית.
אופציה קפיטליסטית – לצקת לבנים על משטח, בכמויות, ומלגזה תעלה אותם למשאית.
כוח אדם נדרש – 1 פועל.
אופציה קובנית – לצקת לבנים על הרצפה, ולפזר 5 קובנים סביבם שכל אחד יעלה לבנה לבנה למשאית.
נפלא. היעילות, המהירות, השאיפה לשלמות במיטבה. כמו עבודות יזומות. דרך נוספת לצמצום האבטלה – מלחמה. קסטרו לא המציא שום דבר. הוא רק מיישם את 1984 בצורה מעולה.
אז אם אין מלחמה פנימית, נתערב במלחמות חיצוניות.
זה מדהים. אשכרה נשלחו עשרות אלפי חיילים לכל מיני מלחמות קרות למיניהן באנגולה, אריתראיה וקונגו בשביל להוריד את אחוז האבטלה. אפשר גם פשוט להרוג בצורה ישירה את כל המובטלים. זה יכל היה לחסוך להם את כל הוצאות הטיסות לאפריקה ובחזרה. מדהים פשוט.

אבל שוב, החוסר באבטלה כנראה באמת מוריד את אחוז הפשיעה. הייתי בעשרות ערים בעולם. מעולם (חוץ מברמת גן כמובן) לא הרגשתי בטוח כל כך כמו בקובה. אפילו בהבאנה הגדולה. אז כנראה שלבד בלילה לא הייתי מסתובב עם המצלמה, אבל עם חגה הסתובבתי כל הזמן עם המצלמה.

קובה מאוד מתהדרת בהשכלה האיכותית שלה. אז נכון, הם נחשבים למדינה עם אחוז אנלפביות נמוך. בלונלי כתוב שמתוך 400 מליון נשים אנלפבתיות בעולם אף אחת מהן לא קובניות. ביג דיל… אז הבחורה אמנם יודעת לקרוא ולכתוב, אבל יש לה פצעים בראש כי אין לה איך לחפוף אותו. אז לאן זה מקדם אותה בחיים ?

כמה מילים על הגיינה.
לכל הקובניות יש שפם !!! סתם. לא לכולן. אבל לאחוז לא מבוטל, לא מבוטל בכלל, יש שפם. ולא מדובר במשהו בקטנה. סתם פלומה דקה וחביבה כזאת. יש כאלה עם שפם שלא היה מבייש אותי לאחר 10 ימים ללא ג'ילט ! כאילו, מה נסגר איתכן ??? לא מקבלים מהממשלה סכינים אז ככה נראים ? תחשבו על פתרונות רבאק !

עוד משהו שלא שמתי לב אליו עד שהגעתי למקסיקו זה בעצם שאין בקובה פרסומות !! אין תרבות צריכה ממילא, אין איפה לקנות אז אין מה לפרסם. אין שלטי חוצות. אין שלטים קטנים. אין סלוגנים. אין משרדי פרסום. אין ג. יפית !
יש רק סוג אחד של פרסומות שזה כמובן תעמולת השלטון הרגילה. למה המהפיכה טובה. למה צריך אותה. ציטוטים של צ'ה כאילו הוא מינימום הרמב"ם או נחמן מאומן.
אבל זהו. חוץ מזה – נאדה. אין צריכה. אין מוצרים. אין מה לקנות. אז עולם שלם, עולם הפרסום, לא קיים. ירון, פה אין לך מה לחפש עבודה…

בהיבט סוציאלי, קובה חזרה לעבוד עם תלושים. מה זה אומר ? לכל אחד מהתושבים יש הקצבה חודשים מדוייקת של כמות סוכר, אורז, סבון וכו' וכו' שהוא זכאי לקבל בחינם מהמדינה בחודש. תקופת הצנע במיטבה. כך המדינה מנסה להבטיח שלא יהיו קובנים אשר יגיעו לחרפת רעב. לכאורה, זה נראה שזה עובד. ראינו הומלסים ספורים, ורובים סתם שיכורים.

כולם ירצו למכור משהו. כולם זונות. טוב. לא כולם. אבל יש לא מעט.
נשים וגברים. נשים – ימכרו את עצמן.
גברים – ימכרו את הנחמדות שלהם.
לי אישית, זה גרם למשבר אמון לא קטן בכלל. קשה להאמין להם. הם תמיד ירצו משהו. יבקשו משהו בתמורה. הם לכאורה נחמדים, אבל אי אפשר אף פעם לדעת אם זה בגלל שהם רוצים משהו בתמורה, או כי הם באמת נחמדים. אז הבנות ימכרו סקס ויבקשו על זה המון. הגברים, יהיו נחמדים, יתנו לשתות מהרום שלהם, ואז פתאום יבקשו שיקנו להם בירה, תפוזים או כל דבר שעולם על דעתם.

נראה לי שפגשנו אולי בקושי קובני אחד (אלכס) שנתן לנו לשתות מהכוס שלו ולא ביקש כלום בתמורה. באמת שכלום (או לפחות ככה האמנתי…) כולם פה אנשי עסקים. כל אחד ימצא משהו לסחור בו. ריבה ביתית, אגוזי קוקוס, מסרקים, שוקולד, בוטנים שהוא קולה בעצמו. כל דבר שרק אפשר לסחור בו.

כמו שקובני חביב אמר לי, "הקובנים לא אינטליגנטיים אבל הם חכמים". ובתכלס, אני נוטה להסכים. איכשהו – הם מסתדרים.

לא ממש ברור לי איך הייתי מגדיר את העם הקובני. נחשל או לא ? עני או לא ? מצד אחד להרבה פה אין שמפו לחפוף את השיער. אבל מצד שני, היחס בין כמות הרופאים לכמות התושבים הינו השני הגבוה בעולם. אז מה זאת הניגודיות הזאת ?
קראתי איפשהו שהרבה קובנים טוענים שהמהפכה באמת צימצמה את הפערים בחברה. איך היא עשתה את זה ? פשוט הפכה את כולם לעניים. פשוט את כולם. כל זה נכון כמובן לעד לפני 20 שנה. התחילו להכניס תיירות. נכנס מטבע זר למדינה. והתחילה תועפת המתעשרים החדשים. שיוויון ? לא נראה לי.

נראה כאילו כל המחירים במדינה די מתואמים על ידי הממשלה. אין סיבה לעשות סקרי שוק בין החנויות השונות (אפשר לחשוב כמה חנויות יש). הכל מתואם. מחירי הרום. המזכרות. א ין הנחות. הכל קבוע מראש. האח הגדול ולא מדובר על ערוץ שתיים.

במדינה הזאת אין תשתית תיירות, אין מכבסות, אין אינטרנט, אין סופרמרקטים, אין דאורדורנט !! אין כלום !! מצד אחד – זה מעצבן טילים !!! נורא קשה לחיות כאן. לטייל כאן. להנות כאן ! כאילו ראבק ! כמה פעמים אפשר לעשות כביסה ביד ? וזה תמיד יוצא לא נקי. תמיד !
מצד שני זה כל הקסם. דווקא זה. דווקא חוסר הקידמה. דווקא הקיפאון. אם זה היה אחרת, לא באמת הייתה סיבה להגיע לקובה. אז מה אני מתלונן מה ?

בשורה התחתונה.
הנאה, לא מעט למידה. פחות נופים. יותר אנשים. תרבות. היסטוריה. מוזיקה. סיגרים. רום. מוחיטו. דקירי. סלסה. וולאה. יש לי לא מעט חומר למחשבה. הכי מעוררת עניין שיש. לטוב ולרע.
מה שכן – טוב שנסענו עכשיו. אולי אפילו חבל שלא נסענו לפני 5 שנים. קובה נעלמת. הקסם הולך ונעלם. נכחד. בעוד שנה היא כבר תהיה אחרת. ובעוד חמש שנים ? שונה לחלוטין. ובעוד 10 ? היא בטח תהיה עוד מושבה אמריקאית טיפוסית. אי אפשר להילחם בקידמה. בסופו של דבר הקידמה תמיד תנצח. אפילו את קסטרו.

עוד משהו שדי מסכם את כל מה שחשבתי, אמרתי וטענתי לעיל (ומסתבר שיש לא מעט. אפילו הרבה ) דווקא מצאתי באחד מאתרי הטיולים שמדברים על קובה. בדוגרי, אני מסכים עם רוב הנאמר :

"כל קסמה של קובה נעוץ בהיסטוריה שלה ובמהפכה החברתית – פוליטית שהיא עברה לפני 60 שנה. הקוקטייל המיוחד של מדינת משטרה קומוניסטית בעלת אוכלוסיה משכילה וסופר-ידידותית (OK… עם זה אני ממש לא מסכים) בשילוב התרבות הלטינית והשמש הטרופית – נותן לקובה את הייחוד שלה, ובעצם את מהות הטיול בה. מבחינת הטבע – יש יותר יפה בהרבה מקומות אחרים באזור, ריקודים – כמעט ונעלמו לחלוטין מרחובותיה העצובים של הוואנה והשהות – יקרה בכל קנה מידה.

ובכל זאת, מה המתכון ליהנות בקובה ? – להתחבר אל האנשים, לשוחח איתם בכל מקום, להשכיר רכב ולקחת אנשים טרמפים, לקרוא על המהפיכה ולתור אחרי אתריה (סנטה קלרה, הוואנה – מוזיאון המהפיכה ועוד). באופן הזה תמצו את מה שקובה מציעה ומקומות אחרים לא! נכון, ישנם גם חופים, ויש את טרינידד ואת ויניאלס – אבל זה רק חלק מקובה, ודווקא החלק שאינו מייחד אותה, ואולי החלק הפחות מוצלח בה, בהתחשב בתשתית התיירותית המסורבלת והיקרה.

אלה מכם המעוניינים למצות את קובה האמיתית ולא להרגיש שהם מבזבזים 60 יורו ליום לשווא, מוזמנים לקחת את ההמלצה הנ"ל ביום. אלה מכם שהיסטוריה אינה מעניינת אותם, מהפכות סוציאליסטיות אינן מרתקות אותן, אינם מדברים מילה בספרדית וחיי הקובנים אינם מסקרנים אותם, בכל הכנות – הייתי מציע להם לנסוע לפורטו ריקו או לרפובליקה הדומיניקנית."

ואכן – כל מילה חקוקה בסלע. המדינה הכי שנוייה במחלוקת שביקרתי בה. שמח שביקרתי בה – כן. מאוד. ארצה לחזור לכאן מתישהו ? לא. ממש לא.


קצת תמונות

פיקאסה

פליקר


פוסט הבא – קנקון


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.