ארזתי את המוצ'ילה השכם בבוקר, והתחלתי במעבר לברזיל.
האמת היא הייתי קצת בלחץ של זמן. רציתי לראות את המפלים מהצד השני, אבל לא לבלות לילה בטעות בעיירה הברזילאית אלא לתפוס אוטובוס מהיר לאזור הפאנטאנל. ואוף, כמה שהיום הזה היה לחוץ בגלל זה.
אז ככה זה היה.
אוטובוס לתחנה המרכזית בארגנטינה. אוטובוס למעבר הגבול. הלם ראשוני. למה ?בגלל השפה. מה פורטוגזית מה ?????? לא קשור לכלום.
בדרך פגשתי בחור קולומביאני. לבן עם עיניים כחולות. מה קשור ? יודע אנגלית פרפקט. מגיל 8 הוא גר בניו יורק. פצצות. עיניים כחולות ? במקור הוא איטלקי. OK. זה הגיוני. מה השם ? מיכאל ? מסתבר שהוא יהודי. סבא וסבתא איטלקיים שבזמן מלחמת העולם השנייה ברחו לקולומביה. להורים שלו, נמאס לפחד מהגרילה בקולומביה אז הם ברחו לארה"ב. חיים של מנוסה. אחלה. בואו אלינו.
אז ביליתי איתו את שאר היום. אחלה בחור.
משם עוד אוטובוס לעיר הברזילאית. עיירה זה ממש לא. לתחנה המרכזית המקומית. משם עוד אוטובוס. לתחנה המרכזית הבינעירונית. רק משם יש אוטובוסים מחוץ לעיר. מצאתי כרטיס לערב לקמאפו גראנדה – בירת הפאנטאנל. מצויין. יש 8 שעות לנצל את היום.
אוטובוס בחזרה לתחנת האוטובוסים העירונית. משם אוטובוס למפלים.
בכניסה לפארק עוד אוטובוס למפלים ממש. האוטובוסים אגב לא נגמרו…עתיד לבוא..
מפלי איגוואסו מהצד הברזילאי
מפלי איגוואסו מהצד הברזילאי. ואני…
סיימתי עם המפלים, ובזריזות עברתי לפארק הציפורים הצמוד. אמור להיות יפה. ותאמת – ממש מקסים שם. בלי סוף כלובים, מינים שונים של ציפורים בחלוקה לאזורים גאוגרפיים, והכי חשוב – תוכן טוקו. התוכן היפה בעולם.
תוקן / תוקאן (שאני לא זוכר את סוגו… יש 28 סוגים קיבינימט…)
תוקן תוקו (את זה אני דווקא כן זוכר. אולי תוקאן ?)
תוקן תוקו
תוכי מקאו כחולים
תוכי מקאו כחולים במערכת יחסים כלשהיא. אני מקווה שבריאה.
אני ותוכי מקאו כחולים. שום מערכת יחסים….
בזריזות חזרתי לעניין האוטובוסים.
אוטובוס לתחנה המרכזית המקומית. אוטובוס לתחנה המרכזית הבין עירונית. המתנה קצרה והאוטובוס הבינעירוני יוצא. שעה של נסיעה סיוטית וצריך להחליף אוטובוס. ב – 13 שעות החלפתי 12 אוטובוסים.
עוד נסיעת לילה ובשעה טובה הגעתי לקמאפו גרנדה.
בדרך הכרתי זוג ממדינת הפתרון הסופי – גרמניה. בדרך לתור בפאנטאנל. וואלה. מגניב. שניה לפני ההתעפצות באוטובוס להמשך הלילה קבענו שנעשה את התור ביחד. הם עשו לו כבר בוקינג מראש. בתקווה שגם לי יהיה מקום.
ביום הראשון שלי בברזיל הרגשתי צעיר שוב. הרגשתי כמעט כמו ביום הראשון של הטיול. אמנם עם בטחון עצמי רב יותר ואפילו לבד, שתאמת יש בזה משהו מאוד מאוד נחמד, אבל קיבינימט עם השפה המחורבנת שלהם.
שוב צריך לדבר עם הידיים. אחרי 5 חודשים, לימודים ותרגולים, סה"כ הספרדית שלי לא רעה. היא הרבה יותר טובה מסתם היכולת להבין לאן האוטובוס מגיע. יכולתי לנהל שיחות עם מקומיים, ולעיתים אפילו לדבר בטלפון.
ופתאום – כלום. שוב לדבר עם הידיים. מתסכל מאוד. ממש. רק שהספרדית שלי לא תעלם בגללם.
אני לא מבין את זה. הספרדים הרי היו בברזיל. והמדינה, לכו תבינו למה, פשוט לא מצאה חן בעיניהם. אז הם החליטו פשוט לנטוש אותה לטובת הפורטוגלים. טיפשים !!! במקום לעשות את האינקוויזיציה, וכבר ממילא השמדתם כמעט הכל בדרום אמריקה, הייתם ממשיכים בברזיל !!!
הפורטוגזית המחורבנת הזאת, מעבר לעובדה שזה ניב ייחודי מאוד לברזיל, ופורטוגלים רגילים לא יבינו ברזילאים, נשמעת כאילו עם שלם, עם של 170 מליון איש, מצוננים. כל היום מדברים מהאף. כמו ספרדית זה לא נשמע.
שילוב של רוסית בשילוב עגת יידיש גלותית, תוך כדי צינון עמוק וסתימות רציניות באזורים הפנימיים של מערות האף. שפה פשוט בלתי נסבלת.
גם אין לי שום כוונה ללמוד אותה בשביל בקושי 4 שבועות. מבחינתי הברזיליאים יכולים לשכוח מהשפה שלהם ולהתקדם בחיים. להתאים את עצמם לשאר היבשת נגיד !