ינו 25

סן מרקוס 25.01.09 (San Marcos la Laguna) (לינה סן מרקוס – 24.01.09 – 26.01.09)

נכתב על ידי בקטגוריה גווטמאלה


פוסט קודם – סן פאבלו


מה עוד עשינו ?
את אחת הסיבות שהגענו לחור הזה – סן מרקוס.
היום קמנו בוקר מוקדם, כיתתנו את צעדנו הבוטחים (בעיקר של אילונה היו בוטחים. שלי הרבה פחות) לעבר שוטה הכפר הראשי, הידוע בשם הצרפתי – גי (עם חיריק ב – ג). יש לו גם שם משפחה, אבל היה לי מסובך מידי לזכור אותו, ואני לא בטוח שגי עצמו באמת זכר אותו.
בידי שוטה הכפר הזה היינו אמורים להפקיד את חיינו היקרים מנשוא, ולקפוץ יחד איתו מצוק בשם "האף האינידאני" מגובה של בערך 500 מטר ומשהו. עוד כמה מטרים, פחות כמה מטרים מה זה כבר משנה…

למה שוטה הכפר ?
מדובר בצרפתי במקור. בן 52. נשוי לגווטמאלית, ואב ל – 4 ילדים (שהוא התחיל לעשות אותם בגיל 40. אז הוא הרגיע את אילונה ואותי..). נראה כמו בן 72. עם שיער שלא עבר חפיפה עם שמפו, או בכלל בעצם, לא מעט עשורים. יחסית אליו, השיער של צביקה פיק נראה כמו פריזורה מטורפת שעברה עיצוב רק לפני שעה אצל שוקי זיקרי.
כמה שיניים. האמת, לא הרבה בכלל. חציין אכולות. ואחת עיקרית – הקידמית, מידלדת בצורה כזאת, שרק התחשק לי לתלוש לו אותה כבר ולזרוק אותה לכל הרוחות, או לפחות לעבר האגם עצמו.
מפטפט ללא הרף, מבטא באנגלית פשוט בלתי נסבל, עם אוצר מילים שמחוויר לעומת אוצר המילים באנגלית של אחיינתי היקרה יובל בת ה – 7. מה שכן, למרות הרושם הראשוני הגרוע שהוא עושה, וכשחושבים על זה, לא רק הרושם הראשוני גרוע, אלא גם השני והשלישי, הבחור מומלץ בלונלי פלנט כמדריך טוב למצנחי רחיפה. ולאילונה הייתה דודה חמורה למצנח, אז במיוחד לאחר הטיפוס המתיש על וולקן סן פדרו, הגיע הזמן לעשות קפיצה מתישה הרבה פחות.

אז הגענו.
לוקחים את המצנח, מתחילים ללמוד מושגים שיחזרו על עצמם ללא הירף כמו רוח טובה או רוח רעה, ומתחילים לטופס על המצוק.
מדובר במצוק שנקרא "האף האינידאני" באופן לא מפתיע בכלל. כמעט כל מדינה לטינית שהייתי בה תמיד יהיה איזשהו מצוק עם חתיכת בליטה מסכנה שנקרא האף האינדיאני. קצת מקוריות !! תמיד יהיו מעיינות חמים ותמיד יהיה ראש-אף אינדיאני.

וזהו. מחכים. למה מחכים ? לרוח. שתהיה רוח. אבל לא חלשה מידי. וגם לא חזקה מידי. וגם בכיוון הנכון.
ומחכים. וממתינים. ומחכים. וממתינים. ככה שעתיים !! אני אישית, עם המזל המחורבן שלנו, כבר ראיתי איך אנחנו יורדים מהצוק הזה אבל לא דרך האוויר אלא דרך הכביש. קיבינימט.
וכל הזמן המדריך מטמטם לנו את השכל עם השטויות והאנגלית המורכבת מאוצר מילים בן 22 מילים. רוח טובה. רוח רעה. יותר טוב. פחות טוב. עוד רוח טובה. אם הכל "כל כך טוב" אז למה לעזאזל אנחנו עדיין על המצוק ולא מרחפים למה ???

בודקים את הרוח. רוח טובה. רוח רעה

בודקים את הרוח. רוח טובה. רוח רעה

 

תמונה אחרונה לפני הריחוף

תמונה אחרונה לפני הריחוף

חרי שעתיים פרסנו את המצנח. אילונה ראשונה. העיקר שהיא תקפוץ ראשונה ותספק את הכמיהה הגדולה לקצת אדרלנין. שיבוא לציון גואל. רותמים את הבחורה ואותו. ומחכים. ומחכים. כבר הייתי בטוח שתיגמר לי הסוללה במצלמה !
והופה. קריאת השיגור.
על אילונה לרוץ. ולרוץ מהר וחזק. לאן ? אה ברור. לשפת המצוק. מדהים כמה שהדבר הזה לא רציונלי.
מדובר בריצה של 10 מטרים לתהום בגובה של 500 מטר. שום דבר רציונלי אין בזה. אבל בכל זאת מתחילים. לרוץ.
המצנח לא מצליח להתרומם ועוצרים שני מטרים לפני התהום.
ושוב. מחכים. ומחכים. ועכשיו אין מקום לרוץ. עוד פחות רציונלי ממקודם. בכל אופן, שוב מנסים. הפעם הם מצליחים. המצנח מתרומם. מתמלא אוויר וסוף סוף הם עפים קיבינימט.
שעתיים וחצי על המצוק ובשעה טובה הם באוויר.
ואני בודד. חם טילים. משעמם. אמורים לחזור אחרי שעה. עברה שעה. שעה ורבע. שעה וחצי. שעתיים. שעתיים ורבע !! כמה זמן, גוד אמט !! הלו…גם אני פה כאילו !
אכלתי קצת. שתיתי קצת. קראתי 70 עמודים בספר משעמם טילים של אילונה. נרדמתי. השתזפתי. מה עוד ?
בשעה טובה הם הגיעו. נתקעו בדרך למעלה בכפר סן פאבלו בחגיגות השנתיות שלהם. מילא.
כבר מאוחר, אבל קיוויתי שאספיק גם אני לצנוח בלי ההמתנה של השעתיים וחצי המיותרות של הבוקר.
אצלי הבחור כבר היה חסר סבלנות. אין לי מושג איך, אבל תוך עשר דקות ופתאום המצנח פרוס, ואני רתום ברמח אווירי לבחור. עכשיו, הוא לא רק מפטפט בלי סוף, הוא גם מסריח טילים. מזל שכיוון הרוח לטובתי פה..
עכשיו תורי. פתאום אני צריך לרוץ. אם מקודם זה היה נראה משהו לא רציונלי לעשות, לרוץ פאקינג לתוך תהום, אז עכשיו זה נהיה מגה לא רציונלי. אני לא טוב בקבלת ההחלטות כאלו !
זה מה שהיה טוב בצניחה למשל בבואנוס איירס. ההחלטה לקפוץ לא הייתה שלי. כי אם היא היתה שלי, אני הייתי נשארתי עד היום על המטוס.

בודק את הציוד

בודק את הציוד

בכל אופן, פתאום, תוך כדי שהלב שלי הגיע לרמות דופק בלתי סבירות בעליל, הבחור צועק עלי לרוץ.
נו מילא. אם אילונה עשתה את זה גם אני אעשה את זה. אז התחלתי לרוץ, ואין לי מושג בכלל כמה לרוץ. אין לי מושג אם המצנח מתרומם ומתנפח. כלום. רק כמו טמבל לרוץ ולקוות לטוב. אז רצתי. וגם קיוויתי.
ומסתבר שזה עבד.
המנצח התרומם. התמלא עבר. ופתאום עפנו. וזה היה מגניב !! מגניב טילים ! מתרומים מעל למצוק. עפים ימינה. שמאלה. קצת סיבובים שמיד עושים לי בחילה נוראית. רואים את האגם מלמעלה. יפה. יפה נורא. רואים את כל הכפרים שכבר למדנו להכיר לעומק. ויותר חשוב – לאהוב. סן פדרו. סן מרקוס. סן פאבלו. סנטיאגו. פנחצאל.
קצת רוח. קצת נוף. והמון המון אדרנלין. פשוט מעולה.

בשעה טובה - מרחפים

בשעה טובה – מרחפים

 

ממשיכים לרחף

ממשיכים לרחף

 

אחרי הנחיתה. בשלום.

אחרי הנחיתה. בשלום.

מה שכן, הבחור פשוט לא הפסיק לחרטט לי בשכל. בנאדם, קצת שקט קצת !! מה כבר ביקשתי ??
עוד פעם, כמו לאורך כל היום, רוח טובה. רוח רעה. רוח טובה. רוח רעה.
כמה ספאם כמה ???
לאט לאט הנמכנו לכיוון הכפר סן חואן. מנמיכים מידי לעניות דעתי, כי פתאום יש מולי עצים. הלו !!! כאילו מה, רק אני רואה אותם ?? לא יודע מה איתך, אבל אני אישית מעדיף לא להיתקע בהם !
ואז הבחור, שאין לי ספק במקצועיותו, עושה פרסה חדה ומנחית אותנו מעל שדה תירס (כמובן..תמיד יהיה תירס שקשור לסיפור).
פה, בניגוד לאטרקציות המאוד מתוירות (ובצורה שדווקא אני מאוד מאוד אוהב) אין מזכרות כמו וידאו מגניב, תמונות סטילס או אפילו תעודה שצנחנו. רק תמונות שצילמנו אחד את השנייה, וכמובן – הרבה הרבה זכרון שישאר תקוע בראש. גם טוב !

אבל בכל זאת, כמה מילים שאני לא יכול לשמוע יותר אחרי היום הזה עם המדריך גי : Good, Good wind, Wind sur, Winf North, Better, Better wind. יאללה איתו !

בדיעבד, די בזבזנו זמן כשהגענו לסן מרקוס. קצת ביאס אותנו המקום הזה וחבל. מצד שני, חווינו עוד מקום. לטוב ולרע.


פוסט הבא – סן פאבלו


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.