במוקטינט אגב יש מקדש אשר הוא אחד הקדושים בנפאל גם להינדואיסטים וגם לבודהיסטים. הם מאמינים שיש פה סוג של אש התמיד שפורצת ממעמקי האדמה ועל כן המקום מהווה עלייה לרגל להמוני אדם – גם נפאלים מקומיים וגם חבר'ה מהודו.
אז השכמנו בבוקר, יותר נכון הפורטרים ואני השכמנו בבוקר, והם הלכו להתפלל שם. אני הלכתי להציץ ולהתפעם מקדושת המקום והאש.
קטורת לשיווה
קטורת לשיווה
איזה יופי היה לראות אותם מתרגשים !! מקדש הינואיסטי, מקבלים טיקה כמובן, לפני יש סוג של מקווה טהרה, ואחר כך מקדש בודהיסטי ובו האש בוקעת מהאדמה.
וואלה, התרגשתי יחד איתם.
היום זה יום המדבר. זה קטע לא נורמלי. הפסגות מושלגות, אבל הכל פאקינג מדבר. פשוט חול וחולרע. כמו מדבר יהודה רק גדול יותר. קניונים עמוקים יותר. מערות קטנות כאלו. הכל יבש. רוחות מטורפות. מטורפות. סופות חול. כמות החול שאכלנו שם השתוותה לכמות הדל באט שהכנסנו לקיבה לאורך כל השבועיים האחרונים. והחול כואב ! כמו מכות לאורך כל היום. פשוט עינוי.
קונוטציה ראשונה שהייתה – הגענו לאפגניסטן ולא אמרו לי ? קונוטציה שנייה – ברור שהאמרקיאים לא מוצאים את בין לאדן, איך אפשר למצוא אותו בשממה כזאת ?? קונוטציה שלישית – יש מצב שאחד הפורטרים שלנו הוא בעצם בין לאדן ??
אז איפה בין לאדן ?
לכאורה, מדובר קצת ביום סתמי, אבל פשוט יום מדהים בעיני. אני מת על המדבר. הקסם, השקט והשממה. יש בזה משהו קסום. מתי משלימים את שביל ישראל, חגה ??
בערב עוד הספקנו לחגוג ארוחה משותפת אחרונה, ולעשות שבירת דיסטנס עם הפורטרים, שכללה גם ברנדי תפוחים מקומי. אח… כמה רכילות יצאה כמה…
הדאל באט האחרון שלי אתכם
מסורת של הצדעות