ום למחרת, החלטתי לנסוע לטולום.
על פי ציטוט של שחר : "החופים הכי יפים שראיתי בחיי".
אני קצת ספקטי לגבי הגדרות ה"הכי יפה", במיוחד כשזה בא משחר, אבל נו…נסעתי לראות במה מדובר.לאו דווקא בגלל החופים, אלא יותר בגלל המאיה. בטולום נמצאת עוד עיר די מפורסמת של המאיה, כשאחד הדברים המיוחדים שם באמת, שהעיר נמצאת ממש על החוף עצמו.
אז תפסתי אוטובוס. שעתיים וחצי נסיעה. ופונקט – הגעתי לכביש הראשי לעיר. מדהים הקטע הזה. השכמתי בבוקר. וספונטנית עליתי על אוטובוס של שעתיים וחצי. בארץ, בשביל שאני אעשה דבר כזה, אני צריך הכנה של שבוע לפחות.
הגעתי. כמובן, שכביש הגישה לאתר כבר מפוצץ בתיירים. כרגיל, רובם אמריקאים. המון מסעדות יקרות, חנויות מזכרות וכל מה שיכול לגלגל כספים.המסחר בהיסטוריה בעיצומו.
בכלל. גם קנקון נראית ככה. האמריקאים לא יוצאים בכלל מהמדינה שלהם, אבל מסתבר שלמקום אחד הם כן – קנקון. הכי רחוק שהם יכולים להגיע. לקנקון ולחלל. כאילו אין להם משבר כלכלי. אין יותר אמרקאים באמריקה. כולם הגיעו לקנקון. כאילו יום שישי השחור של הקניות מתרחש גם כאן.
מילא. אין מה לעשות.
האמת, האתר מגניב נורא. הרבה מקדשים. מבנים. חומות. אמנם אין פרמידה מרשימה כמו בצ'יצן איצ'ה אבל חביב ביותר. הכל אפור. בארכיטקטורה אופיינית שכבר למדתי להכיר.
סימבולים של נחשים. אל האורז. אל הרוח. ועוד כמה אלילים למיניהם. ברוך השם, לא חסר להם אלים.
אם צריך להשוות, ואין מה לעשות, תמיד אני אשווה, אז המאיה היו באמת קצת יותר מתוחכמים מהאינקה.
אמנם, הארכיטקטורה והגימורים של האינקה הרבה יותר מרשימים. שיוף האבנים, ההתאמה שלהן אחת לאחת. קונספט 3 מדרגות החיים שיש בחומות ובקירות של האינקה. מצד שני, הם לא השכילו לבנות בניינים עם גגות אבן. ככה שכל הבתים שלהם קרחים מלמעלה. ככה שזה נראה די מגוחך.
המאיה לעומת זאת, השכילו לבנות בתים עם גגות אבן. ככה שממשק כנפי ההיסטוריה, זה נראה מרשים יותר.
עוד משהו אצל המאיה, שהם לא ממש שמו לב לנושא הזהב, וגם זה בניגוד לאינקה. האינקה השתמשו בזהב בלי סוף. בכל דבר כמעט. לא בגלל ערכו הכספי, כי מבחינתם לא היה לו ערך כספי, אלא בגלל המאפיינים הפזיולוגיים שלו. אבל הספרדים תמיד חשבו שיש להם זהב. וזה למה ?
כי חלק גדול מהמבנים שלהם בנויים מאבן שנקראת אפסילון או משהו בסגנון (שלי זה מיד עושה קונוטציות מאינפי באוניבריסטה הפתוחה השם יקום דמו), שבעקרון זאת אבן שחורה וכבדה, אבל ברגע שהשמש משתקפת בה היא נראית כאילו היא עשוייה זהב. ממש מגניב.כאילו טונות של זהב קבורות בתוך האבן. אותי זה כמעט שכנע. אבל אותי קל לשכנע..
אז זהו. כמה בניינים. מקדשים. כרגיל, אי אפשר לטפס על כלום. אפשר רק לטפס על הרגליים של כל התיירים שסובבים את המקום. חופים יפים לרגלי העתיקות. ים באמת מהמרשימים שראיתי. ירוק כחול. צלול ויפה. אני לא צולל, אבל המקום נחשב לאחד ממקומות הצלילה היפים שיש. את זה אני כבר לא אבדוק.
החוף בטולום
פגשתי איזו תיירת אמריקית. באה לטייל עם המשפחה שלה. אבל היא לא באמת אמריקאית. הודית במקור. חיה שם 8 שנים, היא שחקנית באיזו אופרת סבון מפורסמת. אם זה לא טלנובלה ולא מופיע ב – NOVEBOX אז למי אכפת.
בכל אופן, מאוד משעשע לראות איך היא עצמה מקללת את כל המוני התיירים. היא הגיעה מוקדם לאתר במחשבה שהיא תוכל לברוח מהתיירים. כמובן שטעתה.
מה שכן. אחלה משפחה יש לה. הזמינו אותי ללאנץ' ולביקור בניו יורק. רחוק 84 פינת החמישית. מעולה. יותר טוב מחיבת ציון רמת גן…
בכלל. מעולם לא הייתה לי תקופה כל כך קצרה שפגשתי פשוט כל כך הרבה תיירים. ומה שהכי מגניב, ממגוון עצום של מדינות.
עוד לא יצא לי לפגוש תיירים מאוקראינה, או מסלובניה, מסרביה או קרואטיה. יש פה תיירים מאיטליה (עד היום פגשתי רק תייר אחד משם וגם הוא היה רק באנטרקטיקה), רומניה, ספרד, שבדיה, קנדה וכו' וכו'..
קיבוץ גלויות בין הגדולים שראיתי בחיי. אפילו יותר ממרכז קליטה ישראלי טיפוסי בירוחם. מצד שני בשלב מסויים זה מתחיל לעייף. מליון שיחות היו לי פה. שבגדול כולן נעים סביב אותו הדבר. מאיפה אתה, מה אתה עושה, כמה זמן אתה מטייל וכו' וכו'.. ביומיים האחרונים – נושא שיחה חדש. המצב בארץ. פתאום נהייתי שגריר של רצון טוב, והפרשן לענייני ערבים. מה קורה בארץ, למה זה קורה, אם יש תקווה, וכו' וכו'…
אני צריך לקבל תוספת הכנסה ממשרד החוץ נראה לי. שיווק ישראלי זה אני !