אז אחרי יומיים שהתרוצצתי לי מחוץ לאיסלה מוחרס התחלתי קצת להתמקם באי. דבר באמת ראשון וחשוב שעשיתי פה זה כביסה. אבל אמיתית. מכבסה ! כזאת שגם אמורה לנקות את הבגדים המג'וייפים. אמנם לא מבוץ של טרקים אלא סתם מג'יפה של רחובות קובה. וברוך השם. ג'יפה לא חסר שם.
יותר משבועיים וחצי שכיבסנו בקובה עם סבון הכביסה הנודע – סינטבון… אלק כיבסנו. גורנישט. הסינטבון הזה, חוץ מעוד 200 גרם בתיק שיושב לי על הגב הכפוף שלי זה לא באמת עוזר למשהו. אלק מכבס. בכל אופן, בשעה טובה הגעתי לציליוויזציה ! יש מכבסה. כזאת שגם אמורה לעשות ריח טוב לבגדים.
אחד הדברים הטובים במקסיקו, שיש פה פאקינג חיים. תשתית תיירות. אינטרנט. סופרים. והכי חשוב – דאורדורנטים. ולא סתם – ספריי ! בפאקינג קובה, שגם ככה אין מה לקנות שם, למצוא דאודדורט ספריי זה בלתי אפשרי, כמו מליון דברים אחרים.
אחת הקניות הראשונות שעשיתי פה הייתה לקנות דאורדורנט, אחרי שהחרימו לי את שלי במדריד. ואלוהים כמה שאני בעייתי בנושא ריחות. חוץ מאלוהים עוד כמה אנשים יודעים.. אז בשעה טובה ומוצלחת, אחרי סבל תהומי של שבועיים וחצי בקובה גם זה בא על פתרונו. דאורדורנט עם ריח נסבל על ידי.
בדוגרי. היו לי יומיים של קצת בעסה באזור. כולם כל כך משבחים את המקום. מקסיקו. איסלה מוחרס. אבל נכנסתי לדי תוגה כשהגעתי לפני כמה ימים. חגה חזר לארץ. והיה לי ממש כיף איתו. היינו באותו ראש בטיול. פתאום נשארתי לבד. צריך להסתדר לבד. לנסות לעשות חברים. ישראלים שלא אהבתי. תיירים שצריך להתחיל להכיר. לא ברור לי התכנון של השבועיים הבאים. שוק של מליון תיירים. לא כל כך אהבתי את הימים האלה.
מצד שני. בדיוק עם ימים כאלה רציתי להתמודד. ידעתי שזה מה שיקרה וגם ציפיתי שזה יקרה. אז מה אני מתלונן ?? תמיד חייב להתלונן.
שעות של שח. שעות…וראבק, הוא היה תמיד יותר טוב !
מה שכן הכרתי 3 אמריקאיות ששתיים מהם יהודיות. סטודנטיות בקולומביה. מגניבות כאלה. מעולה. התכנון היה לפגוש אותן בפלאיה דל כרמן, אבל כרגיל בתקופה, מליוני תיירים, אז לא היה שם מקום. אז תיכננו להיפגש מחדש באיסלה מוחרס לסילסבטר. אז חיכיתי.
בכל אופן, היום סילבסטר. אז החלטתי לעשות יום ים רגוע. לקרוא ספר. לרבוץ בחופים המגניבים. ודוגרי, באמת מגניבים. הכל טורקיז ירוק בהיר. רדוד כזה. ים שקט (תלוי באיזה צד של האי). עצי דקל. קוקוס. חול לבן לבן כמעט כמו פודרה. מה רע ? באמת מקסים.
ספר טוב. לונגי של ברזיל. ושנץ על החוף. אין תלונות.
רוב הישראלים נטשו את האי לחגיגת סילסבטר בקנקון. בדיסקוטק הגדול של העיר. עלות המסיבה בין 100 ו – 200 דולר. נו באמת. אני עם מסיבות סילבסטר שעולות הון גמרתי. אני רציתי מסיבה שכונתית. כיפית ופשוטה. לא מתיימרת כזאת. עירונית. קצת מקסיקאית. טראנסים יש לי במסיבות של שחר וגבי בארץ. פה אני רוצה משהו אחר. חוצמזה. אחרי המסיבה הפתאטית שהיינו בה בצ'ילה לפני 3 שנים אני לא מנסה יותר. וזה בדיוק מה שקיבלתי !!!
חגגתי את הערב בארוחה טובה עם האמריקאיות. קצת אלכוהול. הרמת כוסית. והליכה לסוקלו.
סוקלו זאת הכיכר המרכזית בכל עיר במקסיקו. כמו כיכר הנשק בכל עיר בפרו.
מה היה שם ?
המון דוכני אוכל מקומי. טחנתי כמויות. המוני מקומיים. תיירים. בירות. בירות סול. קורונות. ספירה לאחור. עצי אשוח גדולים. פשוט כיפ !!
ראש העיר נאמה. עשינו ספירה לאחור. שום נשיקה ושום נעליים. רק בארץ יש את המנהג המפגר הזה כולל בנים שניגשים לבנות בצורה אקראית ומבקשים להתנשק איתם. הטרדות מיניות להמונים. ישראלים מפגרים.
אחלה זיקוקי דינור והופעה ארוכה ארוכה ומגניבה מגניבה של להקה מקומית בספרדית. פשוט מעולה ! בדיוק ערב כזה רציתי. אנשים נחמדים. מאושרים. שמחה ברחובות. פשוט וטוב. לא הייתי משנה שום דבר !
ארוחת שנה חדשה
עוד שניה לשנה החדשה
שיכור מסיבות
ביום האחרון באיסלה, פתאום נכנס לי מרץ. האמת, יותר לחברה שהייתי איתם אבל שיהיה. ככה שעוד כמה שעות לפני האוטובוס הארוך ארוך שלי לסאן כריסטובל עוד הספקנו לעשות טיול אופניים.
אלק טיול. פשוט סיבוב מסביב לאי. בתכלס, העיקר לצאת מהבועה הבאמת קטנה שבה חיינו שבוע, ולראות עוד קצת פנינות יופי מהאי המקסים. ובתכלס, מסתבר שיש לא מעט בכלל. חיים פה כמה אלפי אנשים. כדאי לראות איפה הם חיים בכלל ?
אז שכרנו אופניים. שלושת האמריקיות ושני ישראלים שפגשתי בקובה רק לפני שבוע, ואמא שלי פגשה כבר לפני 6 שנים בבן גוריון. זה קטע. אף פעם לא הייתי עם 3 בנות שבאמת כולן זורמות ככה עם החיים. עושות דברים ויוזמות. אפילו אופניים. מגניב !
אז מה ראינו ?
עוד חופים. בעיקר מסולעים. אתר מאיה קטנטן. ממש פיצפון.
מלכודת תיירים טיפוסית, שכמובן נפלנו אליה – חוות צבים. כמה צבים בכמה כלובים. נו באמת. די פתטי.
אה. וגם כריש מסכן שאפשר להצטלם איתו במים. לא מוכן לשתף פעולה עם שטויות כאלה.
היה חביב ביותר. אוירה טובה. חברה טובים. לצערי הייתי חייב לחתוך מוקדם, בשביל להתקלח ולהתארגן בלוקר שבו התגוררתי בלילה האחרון שלי באיסלה מוחרס.
בדרך למעבורת, עוד הספקתי לפגוש שוב את החבורה. מדהים הקטע הזה בחו"ל. תמיד פוגשים שוב ושוב את האנשים. לא צריך לקבוע. לא צריך כלום. איכשהו זה תמיד מסתדר. נפגשים..
בגדול זהו. נשארתי עוד יום. ועוד יום. ועוד יום. באתי לאיסלה ליומיים שלושה ובסוף נשארתי 8. כבר היה לי כרטיס לסן כריסטובל ובזבזתי כסף וים זמן בלדחות אותו ביום בשביל להישאר שם עוד יום. מדהים. אני שתמיד רץ ממקום למקום. אפילו אני הצלחתי להתחרדן במקום הזה 8 ימים. התחלנו אותו בממש בעסה, וסיימתי אותו בהמון זכרונות טובים ומאושרים. כן ירבו.
בתכלס, וזה תמיד נכון. לא משנה מתי או איפה. הדבר היחיד החשוב זה לא איפה נמצאים. מה מזג האוויר. בלגונה. בקרחון. בחוף. בקיץ. בחורף. בצפון או בדרום. הדבר היחיד הבאמת חשוב, זה עם איזה אנשים נמצאים. ברגע שנמצאים עם אנשים שאוהבים, הכל טוב. טוב יותר. טוב פחות. אבל בתכלס, – טוב !
עוזב את איסלה. וכן. חם לי טילים