בעזרת ההמלצות באינטרנט החלטנו לא לנסוע בכבישים המהירים אלא רק בכבישים הצדדיים, ועל כן לאחר נסיעה של 3 וחצי שעות הגענו בשעה טובה ומוצלחת לבלד, אתר התיירות המשווק והממותג ביותר של סלובניה. עדות לכך הינה – התמונה הראשית של הלונלי פלנט נלקחה מהאי הציורי במרכזות של האגם.
אגם בלד הוא מקור המשיכה העיקרי של בלד. על מנת להגן על האגם, השיט היחיד המותר בו הוא של סירות משוטים (אבל הכלל הזה בעיקר מוחל על תיירים כמובן…). בלב האגם אי קטן (Blejski Otok), ובו כנסייה מהמאה התשיעית. הכנסייה היא מקום פופולרי לחתונות בסלובניה.
בגובה של 130 מ' מעל בלד מתנשא מבצר בלד (Blejski Grad), שהוקם במאה ה-11.
אחד האתרים העיקריים באזור – הינו כמובן פארק טריגלאב ובמרכזו ההר, כאשר התכנון המקורי היה ביצוע הטראק המפורסם של סלובניה. הטראק שכל סלובני חייב לעשות לפחות פעם אחת בחייו, אחרת הוא לא ייחשב סלובני.
מחפשים מיד טוריסט אינפורמיישן, מנסים להבין מי נגד מי בטראק, אילו בקתות פתוחות וניתן לישון שם, קונים מפה, ומתארגנים. למדנו שתכלס, פספסנו בגדול את העונה. כל הבקתות סגורות כבר היות ודי קר בלילה בערים. ישנה בקתה אחת פתוחה למעשה והיא הבקתה שהכי קרובה לראש ההר, וההליכה עד לבקתה מתמשכת כ – 6 שעות. יומיים למחרת, הבנו שגם בסלובניה, כמו בבוליביה, יש זמן מציאותי וזמן מקומי. 6 שעות הליכה בסלובנית אלו לא 6 שעות להליכה נורמלית.
בערב, ארוחה מפסקת.כרגיל, יום כיפור נופל באמצע הטיול. פיצה. נראה כאילו אנחנו נפגוש פיצות עוד פעמים רבות בהמשך הטיול. אין ספק שהקרבה לאיטליה עושה את שלה.
למחרת, אני צם. אז מתרגלים לאזור. עושים טיול מסביב לאגם. שוכרים סירה (סירת משוטים כמובן) ושטים לאי במרכז האי. באמת יפה. תיירותי להחריד (ואנחנו לא בעונה) אבל יפה. מעניין כמה תיירים יש בבלד בעונה.
ארוחה מפסקת, בלד, סלובניה
שטים באגם בלד, סלובניה
אגם בלד, סלובניה
משלם אקסטרא כסף ומצלצל בפעמון הכנסיה. בכנסייה פעמון כבד מהמאה ה-15, שעל פי המסורת המקומית, משאלתו של המצלצל בו תתגשם. נו… אז יש סיכוי שאני אפספס את הסיכוי שהמשאלות שלי יתגשמו ??
מבקש משאלה, בלד, סלובניה
ממשיכים ועולים למבצר מעל האגם. נוף חביב אם כי מעונן משהו. וזהו. עושים קניות בסופר ומתארגנים לטראק למחרת.
מצודת בלד, סלובניה
קר בלילה. חשוך בעלות השחר. אין ספק, מהבחינה הזאת עדיף להיות פה בעונה.
למרות שדווקא הקיץ האחרון היה עינוי לתיירים. למדנו שיולי אוגוסט היו בסלובניה 50 ימי גשם. 50 ימים מתוך 60 ! הזוי. בישראל, בכל החורף, יש פחות מ – 50 ימים.
חברים שלנו שהיו בבלד באמצע חודש אוגוסט, לא זכו לראות את האגם מרוב גשם. הזוי.
סוגרים מוצ'ילה ונוסעים לחניה בתחילת הטיפוס. ערפל כבד. וקר. קר מאוד.
תיירים נוספים מחנים לידנו. ספונים במעילים ובכפפות. וקבוצות קבוצות מתחילים לטפס. ואנחנו ? אחריהם. טיפוס ראשון, הינו במעלה מורד מסלול סקי. יער גדול מסביב, אבל המדרון נקי מעצים, ורק עמודי הרכבל מנקדים אותו. קבוצות קבוצות חברים מטפסות, ואנחנו אחריהם. הטיפוס שלנו די איטי למען האמת. אני עם מוצ'ילה כבדה מידי. ואישתי ? מטפסת באומץ רב אך המצב מעייף אותה מאוד. מטפסים ונחים מעט. מטפסים ונחים שוב. קבוצות נוספות של תיירים עוקפים אותנו בסיבוב.
לפי המפה יש לנו טיפוס של כ – 1000 מטר. ואז משהו מתחיל להיראות לנו מוזר. מה מוזר ? הכיוון הכללי. שעות ההליכה המרובות מידי.
ואז הבנו ! כיוונו אותנו בטוריסט אינפורמיישן לא נכון ! בחרנו את המסלול הארוך לכיוון פסגת ההר, החלטה שמחייבת אותנו לעלות על הר נוסף באמצע. סתם הר מיותר, וזאת בגלל שהמטרה היא להגיע לטריגלאב ! פאקינג שיט. מסתבר, שכל התיירים שפגשנו בדרך, שקיללתי אותם עמוק בלב על כך שהם מטפסים עם תיקים צ'וקומוקו ואני עם פאקינג מוצ'ילה הגיעו במטרה לעשות טיול יום. לטפס על אותו הר מיותר ולחזור לביתם.
טוב.. כרגע אין ממש ברירה. ממשיכים לטפס. עוברים את היערות. עולים בגובה. העצים מתחילים להיות נמוכים יותר ויותר. אט אט אדמת טרשים מתחילה להיחשף. אחרי כ – 4 שעות של טיפוס הגענו לפיסגת ההר. לא מהפסגות הגבוהות או היפות של חיי, אולם פסגה. נמצאת גבוה גבוה מעל העננים. בכל זאת, יפה.
פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה
פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה
על פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה
ואז, פשוט מתחילים לרדת דוך למטה. פשוט דוך. 600 מטר של ירידה שגרמה לברכיים רועדות, ולדלקת בברך שנמשכת ומתארכת כבר חודש…
אחרי הירידה, הגענו למסקנה המבאסת שלבקתה בפסגת הטריגלאב כבר לא נגיע. שעת צהריים. עשינו עיקוף. התעייפנו. והאישה במצב עדין וחשוב מאוד הרבה יותר מכל פסגה מטופשת. מצאנו מסלול שמחזיר אותנו בחזרה לאוטו ומשם בחזרה לבלד. את הפאדיחה שלנו עשינו 🙁
הכיוון הנכון לטריגלאב, סלובניה
מייבשים חציר, טריגלאב, סלובניה
החלטה זריזה איך ממשיכים, והחלטנו שמשנים קארמה ועוברים לאגם בוהיני.
משהו שמאפיין את הטיול הזה זה צימרים. אנחנו פשוט עוברים מצימר (מהמם) אחד לצימר (מהמם) שני.
תרבות הצימרים פה פשוט פנומלנית.
אחוזים ניכרים מהבתים פה מפרסמים SOBE או ZIMMER. או שיש חדר להשכרה או דירה שלמה. והדירות האלו מפנקות. בעיקר למשפחות.
צימר מושלם ומטופח של 2 חדרים, וסלון, ומטבח – כל זה בעלות של 35 יורו. מה בארץ אפשר לשכור ב – 35 יורו בדיוק ?? יוקר המחייה בהתגלמותו.
באופן כללי, אין ספק שסלובניה היא מדינה אולטמיטיבית לטיול משפחות. כבישים איכותיים, מדינה קטנה, וצימר אחרי צימר אחרי צימר במחירי זולים ובאיכות מפנקת. הכל כפרי. הכל מטופח. הכל נראה חדש. חלונות עץ של פעם. אפילו תחנות האוטובוס פה מהממות !
חלונות הצימר, בוהיני, סלובניה
תחנת אוטובוס, בוהיני, סלובניה
אגם בוהיני (Bohinj) הוא האגם הגדול ביותר בסלובניה. הוא משמעותית גדול יותר מאגם בלד ונראה גם הרבה פחות מתויר וממוסד ממנו. גם האגם הזה נמצא בשטחו של הפארק הלאומי טריגלב, שהוא הפארק הלאומי היחיד בסלובניה. תכלס, נראה כאילו חצי מהאתרים התיירותים של סלובניה נמצאים בשטחו של הפארק הלאומי הזה.
לאגם הגענו אחרי שחזרנו במתי מעט של בושת פנים מהטראק שהופסק בעיתו. לא ממש הינו סגורים על איך ולאן להמשיך, ולהבין מה עושים ביומיים שהתפנו לנו.
נסיעה של חצי שעה מבלד, ומגיעים לאזור האגם וסביבו לא מעט עיירות קטנות וחמודות. עיירה אחרי עיירה, צימר אחרי צימר. מחפשים מקום לישון. צימר אחרי צימר. עד שבסוף מצאנו את הצימר בר המזל.
באזור האגם שפע של מסלולי טיול ואטרקציות הקשורות במים (בעונה כמובן.. המים עכשיו קרים).
אז פתחנו בארוחה מעולה במסעדה מקומית וטעימה. תיירים מועטים. אווירה חורפית קרה ומרק בשר חם וסמיך.
למחרת עשינו את אחד המסלולים בפארק טריגלאב. מסלול של שעתיים לכל כיוון ביערות הפארק. עלייה של מאות מטרים בודדים על לבקתה האלפינית השוכנת על אגם יפה. הבקתה כמובן נטושה, סגורה ונעולה כמו כל הבקתות בתקופה הזאת לצערי. אבל מקום יפה, נוף טוב, והמון המון צבעים של שלכת. הכל שומם. שקט מאוד. קסם.
מעניין איך התחושה להיות פה בשיא הקיץ עם המוני מטיילים.
באופן כללי, היות ואין לנו בארץ צבעים של שלכת אני בהחלט יכול למצוא את עצמי מתמכר לצבעי השלכת. בכל באירופה בעונת החגים אני מתלהב מחדש מהשילובים הסתוויים. צהוב. אדום. ירוק. חום.
סתיו, בוהיני, סלובניה
סתיו, בוהיני, סלובניה
בקתות בטריגלאב, סלובניה
את אחר הצהריים בילינו עם בעל הצימר שלנו. סוף סוף מצאנו בחור שהוא חם מספיק ומעוניין בתקשורת עם תיירים.
באופן כללי, אחת הבעיות שלי עם תרבות הצימרים שהיא לא מעודדת שיח בין המקומיים לתיירים. כל אחד מסוגר בקובייה האישית שלו.