פוסט קודם – שפיצברגן 21.07.2012
אז הלכנו לישון. אז מה בעצם ? לילה זה לא לילה, והשמש בשמיים. שעתיים וחצי לאחר מכן, הקפצה. כמעט כמו בצבא.טוב נו, מחנה 80. בקושי… לא להאמין. אבל הפעם לא "יורים עליך" אלא "דוב דוב דוב". חמש דקות, ושלושתנו כבר על הסיפון העליון. מפתיע, אבל לא קר. וכמובן, השמש בשמיים. זה קטע מטורף, לעתים בלילה יותר חם מאשר ביום. איך זה עובד הקטע הזה ? מחפשים רחוק רחוק, למעשה, 500 מטר, וראינו אי באמצע האוקיינוס הארקטי. בלי קרח, בלי שלג, סתם קצת אדמה באמצע הים.
ובאמצע, אמנם רחוק, רחוק מידי, וקטן, קטן מידי, רואים דוב קוטב !! מסתבר, שהבחור היה רעב, וחפר בתוך ניבתן. לידו, שכבה להקה של ניבתנים. כנראה הלהקה כבר סיימה את תפילת האשכבה לחבר שלהם שנאכל ממש לידם. הזוי משהו. מעל הדוב – שחף מפטרל, ממתין לתורו בארוחה. ממש מעגל החיים. כאילו אלטון ג'ון היה פה ושר לידנו…. מהמם.
האונייה שלנו עשתה ס"ד ללא סוף סביב האי, ושמרה על מרחק של 500 מטר. בעסה לא נורמלית !! מצד אחד, ברור – אסור להתקרב. שלא נתרסק על האי. בהמשך הקרוז, המשפט הזה קיבל משמעות שונה משהו.. ומצד שני, ראבק – למה לא מורידים זודיאקים לאי ??? אז כן כן, מנהל המשלחת שלנו אומר שאסור להתקרב. זה נגד החוק וידה ידה ידה. מי בדיוק קבע את החוקים האלו ?? ולא סיפרו לך שחוקים חוקקו בשביל לשבור אותם ? הססמה של האוניה "We are a wild life, not a zoo". נו בסדר… אבל בכל זאת שילמתי לא מעט בשביל ה – Wildlife האלה. אפשר היה לזרוק לדוב איזו כבשה, כמו בפארק היורה, שתגרום לו להתקרב לאונייה שלנו… תכלס, מנקודת המבט שלי, היה נראה כאילו הוא פשוט עצלן. לא בא לו להפעיל את אופרצית הורדת הזודיאקים. אז במקום למרוח אותנו, פשוט תגיד שאחרי 23:00 בלילה, פשוט לא מורידים אנשים וזהו. ביאוס לא נורמלי. אני רוצה דוב, לבן, גדול, מול העיניים שלי, ולא פיקסל במצלמה. תמונה מרהיבה לזיכרון שדי פוספסה. סאמק.
באמצע הארוחה
השחף ממתין לתורו
הלכנו לישון. לעוד שעתיים וחצי. ושש בבוקר השכמה. מה זה השטויות האלה ??? אנחנו בטיול או בטירונות ? אפילו שם מקפידים על 6 שעות שינה רצופות !! ראבק. למנהל המשלחת שלנו היה תכנון לרדת מוקדם בבוקר לחוף מסויים, אבל מסתבר שהוא כבר היה תפוס על ידיד אונייה אחרת. אז התכניות השתנו… אבל ערים כבר היינו.
אז כרגיל באנייה, אין פה דקה פנוייה. הרצאה מרתקת מההיסטוריון שמלווה אותנו לגבי היסטוריית המקום.
ויקינגים ורוסים כנראה גילו את סבאלברד כבר בתחילת המאה ה-12. ישנם ממצאים נורדיים עתיקים על ארץ ששמה "סבאלבּרדי" (סְבָלְבָּרְדִ'י) שפירוש שמה הוא "חוף קר". בשנת 1617 הבריטים גילו ארץ המלך קרל המווהים חלק מקבוצת איים סבאלברד. ההולנדי וילם ברנץ ערך את התגלית הכתובה הראשונה של הארכיפלג. מסופר כי ההולנדים צדו 60,000 לווייתנים מהאי. בשנת 1925 החליטה נורבגיה להפוך את האיים לחלק ממלכתה, ולא כאזור לא-עצמאי. בין 1940 ל -1980 ערכו אוניברסיטאות רבות, רובן אנגליות, מיפוי נרחב של האיים. האי הגדול ביותר בארכיפלג הוא שפיצברגן ("הרי פסגה" בהולנדית). פעם היה זה שם כל הארכיפלג , והאי אשר קרוי היום ספיצברגן היה קרוי "וסט ספיצברגן" או "ספיצברגן המערבי".
לקראת הצהריים, בשעה טובה ומוצלחת, מוצלחת מאוד ראבק, הגענו לשדה קרח ענק. אמנם, לא מדובר בקרחוני יבשה מטורפים וענקיים כמו באנטרקטיקה, אלא בקרחוני ים. פלטות שטוחות של קרח הנוצר מהים, וצפים סביבנו. התלהבנו כמו ילדים קטנים. טוב נו, בעיקר אני. לא ברור לי מה אני כל כך אוהב בנוף הזה. כנראה זה משהו שאי אפשר להסביר. אבל האושר ששדות קרח יוצרים לי במוח הוא פשוט בלתי מוגבל. סוג של HIGH בלתי מוגבל. האונייה נכנסה בקרחונים. שברה וניפצה אותם. כמו שהמנהל משלחת שלנו אמר : "Ladies and Gentlemans, Our ship is breaking her way through the ICE". ואם באנטרקטיקה עברה לי המחשבה לגבי – “קפטן יקר, מקרה טיטאניק לא זכור לך ?? אנא נהג בזהירות", אז כעת עברה לי המחשבה "קפטן יקר, מקרה MS EXPLORER לא זכור לך ?? אנא נהג בזהירות, אבל גם אם יקרה משהו והאונייה תטבע -בואנה, זאת יכולה להיות אחלה חוויה !!!”
בכל אופן, הקרחונים מגניבים. הרעש מעולה. ערפל שיורד ועולה ומשתנה תדיר. ובשעה טובה ומוצלחת – סוף סוף, סוף סוף הרגשת סוף עולם אמיתית. נהדר !!
קרחחחחח
ועוד קרחחחחח
שוברים קרח
אזעקת קרחונים
לא היה ברור אם נרד לקרח. אולי נישאר באונייה. מזג האוויר תמיד מתעתע בתוכניות. מצד שני, כל תוכנית פה משתנה בערך כל שעתיים. הקשר בין המסלול שאנחנו עושים למסלול המקורי – מקרי בהחלט. כמעט כמו בעבודה.. הפתעות זה חשוב… במיוחד, כשרק טוב יוצא מהן. בסופו של דבר, ירדנו לזודיאקים. סיור דוזיאקים ללא ירידה לחוף. מתלבשים חם מהרגיל, בכל זאת יושבים שעתיים בסירת גומי מצ'וקמקת, ומתחילים לסייר בין גושי הקרח הקפואים. לפתע פתאום, נבתנים. משפחה קטנה וחמודה (עד כמה שהחיה הדוחה הזאת יכולה להיות חמודה). עולים מהמים, ויורדים למים. עולים מהמים ויורדים למים. נשיפות. השפצרות מים. ואנחנו – אחריהם. שווה.
מורידים זודיאקים למים
מפקד המשלחת
ממשיכים בסיור הקפוא, ונהג הזודיאק המגניב שלנו, שהיה במקרה גם מנהל המשלחת, החליט שהוא עולה עם הסירה על גוש קרח. "אתה רציני ??” חשבתי לעצמי. “ממש ממש ממש רציני ??” המשכתי להקשות. אז כן. הבחור היה רציני. פתאום מצאנו את עצמנו, בפאקינג אמצע האוקיינוס הארקטי עמודים, קופאים מקור על גוש קרח. באמצע הקוטב. באמצע האוקיינוס. תכלס, מסוכן בטירוף. אני במקומות ממש ממש לא הייתי נותן למישהו לעשות את זה. אבל איזה מזל מזל מזל שאני לא במקומו. פשוט קשה, באמת קשה להסביר את התחושה שעברה בנו. התרגשות של ילדים מפגרים. ילדותיים. דפוקים. אבל – התרגשות מגניבה !! כמה דקות לפני שהקרח יימס, ולפני שנסיים את חיינו הקצרים כמו ג'ק מטיטאניק, חזרנו לסירה לעוד סבב קרחונים קפוא. ושוב, שנייה לפני שחוזרים לאוניה לארוחת צהריים, שוב עוגנים על גוש קרח. שוב התלהבות. שוב אושר ושמחה. פשוט לא להאמין איזו הרגשה מטורפת זאת. ילדותי משהו, מתלהב משהו, אבל פשוט בלתי ניתן להסבר וורבלי. פשוט מגניב. אבל, כמו כל חוויה טובה, גם זאת הייתה צריכה להסתיים, וחזרנו לאונייה. כמובן – לעוד ארוחה דשנה. דשנה מאוד.
כי אין מקום שהוא רחוק מידי
עומדים על הקרח
עומד על הקרח
ועוד קרח ים צף
ועוד קרח צף
סירת קרח
ועוד קרח צף
אחר הצהריים הגיע, והמשכנו להצפין עוד. ועוד. ועוד. את הטיול התחלנו מקו רוחב 78. בשעה 16:00 הגענו לקו רוחב 81. ה – GPSים של אנשי הצוות מראים ומוכיחים – אכן קו 81. הנקודה הכי צפונית כנראה שאגיע כנראה אי פעם. עוד 2 קווי רוחב ומגיעים לקרח העד של הקוטב. כולה 900 קילומטר מהקוטב המגנטי. איזה ששווווססס ! מנהל המשלחת הזמין את כולם לצ'ייסר וויסקי נורווגי מגעיל על הסיפון. לעניות דעתי הכינו אותו עוד בימי הוויקינגים ומאז טעמו רק הידרדר והידרדר. קקוווררר מטורף, רוחות נושבות, ערפל אין סופי, שוב הרגשת סוף עולם הכה מוכרת, צ'ייסר וויסקי ביד, ותמונת מחזור משותפת. פשוט מעולה. פשוט מעולה. פשוט מעולה. באמת שקשה להסביר למה, אבל פשוט מעולה.
הכי צפוני שאפשר (בשבילי)
קו רוחב 81
תכלס, היום לא ראינו כל כך הרבה דברים. פשוט, במשך 3 שעות, ראינו וחווינו 3 חוויות, שכמה שהן היו קצרות, הן היו כל כך עוצמתיות, שמבחינתי – הן פשוט היו שוות את כל החוויה של להגיע לכאן. באופן כללי, אני חושב שאנחנו חייבים את החוויה המהממת של היום גם למשלחת של שבוע שעבר – משלחת הצילום. המסלול שלהם היה המסלול המקורי, והשנה, ללא הסבר ברור, המסלול הזה הוא ללא קרח בכלל. מתסכל מאוד, וככה גם התיירים חזרו מהטיול. מתוסכלים משהו. בנתיים, טפו טפו טפו – טוב פה !!
פוסט הבא – שפיצברגן 23.07.2012