דצמ 27

קנקון 27.12.08 (Cancun)

נכתב על ידי בקטגוריה מקסיקו

משכימים קום. אורזים הכל מחדש. מוצ'ילה, ותיק המתנות של חגה. טוב נו… גם כמה מתנות שלי. תיק ? שק גזעי העץ שאספנו במשך שבועיים וחצי. כלי נגינה. בלי סוף דומינו. סיגרים ושאר מרעין בישין. כרגיל, לא נעשה עם זה כלום. זה סתם ישכב בארון כמו שאר הדברים שהבאתי מדרום אמריקה. בתכלס, שק המתנות הזה שוקל יותר מהמוצ'ילה שלי גודאמט. שרירי הידיים המצומצמים של חגה יעבדו קשה עד שהוא יגיע לארץ.

ארוחת בוקר מעולה אחרונה אצל מריה. ועוזבים. נשיקה אחרונה למריה. יאללה…אם היא הייתה יודעת כמה קשה להוציא ממני נשיקות, היא הייתה מעריכה את זה הרבה, אבל באמת הרבה יותר. היא יכולה לשאול את אמא שלי.

אז לוקחים מונית יקרה אחרונה לשדה התעופה. עוד 20 פסו. מנסה לצאת משדה התעופה. עוד קנס. מדהים. הפאקינג קובנים האלה לא יפספסו אף הזדמנות לזמבר את התיירים. כשיוצאים מהמדינה עוד קנס של 25 פזו. עמלה. לא יכולתם כבר לדחוף את זה בתוך כרטיס הטיסה ?? שלפחות נצא מהמדינה עם הרגשה קצת יותר טובה ? מילא. יש לי עוד לילה בטיסת חזור לארץ. כנראה שלצאת משדה התעופה אני לא אצא.. לא מגיע להם לקובנים האלה עוד פרוטה שחוקה ממני !

בכל אופן עולים לטיסה הארוכה. ארוכה אלק. טיסה קצרה של בקושי שעה ונוחתים בקנקון. אפילו בוטנים בקושי הספקתי לאכול בטיסה הזאת.

OK. וואו ! איזה פאקינג שוק ! הלם תרבותי. לטוב ולרע. לאן הגעתי גודאמט ??
מקסיקו או ארה"ב ? אולי טעיתי בטיסה ? בכיוון ? אולי הטייס טעה ? אולי רון ארד ניווט ? מה הולך פה ??

קיבלתי הלם כפול ומכופל.
דבר ראשון, הלם שאחרי קובה. במיוחד הוואנה. זיהום אוויר, תנועה מטורפת, רכבים ישנים, אפור נורא כזה. אין אנגלית. רק ספרדית. המון שחורים. הכל מיושן. נחמדים ? רק אם תשלם להם כסף. והרבה. קשה. היה קשה בקובה.
אבל פה ? בשדה התעופה של קנקון ? פתאום הכל לבן. מסוונר כמה שלבן.

המון נותני שירות – לבושים בלבן. שדה התעופה – לבן. הרכבים – לבנים. הכל בוהק, נקי ולבן. דוברי אנגלית. כולם נחמדים כאלה. פשוט נחמדים. ולא בגלל שהם רוצים ממני משהו. אולי כי זאת העבודה שלהם ? אולי כי ככה הם ? בתכלס – למי אכפת. העיקר שהם מאירי פנים. הרבה. ממש הרבה יותר מהקובנים.

לקחתי אוטובוס לקנקון. גם הוא – לבן. נקי. מסודר. בין הטובים שהייתי בהם. אפילו יותר מבארגנטינה. רק חבל שאין דיילות חינניות כמו ג'יזל באוטובוס כמו בארגנטינה.

עד כאן, הכל נשמע סבבה.
אבל אז קלטתי לאן הגעתי – המדינה הנוספת החדשה של ארה"ב.
המוני אמריקאים. המונים. הגעתי בדיוק לשיא עונת ההגירה האמריקאית לכיוון מקסיקו. חופשת החורף שלהם. גם של התושבים וגם של הסטודנטים.
המון WHITE TRUSH. משפחות על גבי משפחות. פשוט לוטרקי יוון. קנקון זה פשוט אנטליה של האמריקאים. מלונות פאר. בריכות. אוכל. מסיבות. אולי גם הם גונבים ברזים. אי אפשר לדעת עם המצב היום.

מילא. אני מקווה שאני אתרגל לזה. כרגע – זה די מגעיל אותי. אפילו מאוד. אבל לעומת זאת – הקידמה. הקידמה !
אחרי שבועיים וחצי של רעב מתמיד בקובה, ואחרי שאפילו אני הצלחתי להשיל כמה קילוגמרים טובים מגופי אני חייב לחפש אוכל. מכנסים שלא הייתי צריך בשבילם חגורה לפני הנסיעה – עכשיו אני צריך חגורה ואפילו די צמודה.

ומה הכי טוב במערביות אמריקאית ?? לפחות שני דברים !
איך שיצאתי מהתחנה המרכזית בקנקון, ראיתי את האות הכי יפה באנגלית. צהובה כזאת. שתי קשתות גדולות צהובות. מקדונלדס !!!
אז בשביל להכניס קצת אוכל בריאות, וכל הטאקו, טורטיות וקורונות למינהים יכולים לחכות לי, אני חייב להזרים קצת מערביות בריאה בדם שלי. המבורגר טוב וקולה. אמיתית כזאת. קוקה קולה ! לא החיקוי הפתטי כמו בקובה שאפילו קריסטל שלנו טעים הרבה יותר.
אז נכון. כרגיל, ההמבורגר קטן עד כדי בדיחה. 4 ביסים (די קטנים אפילו) והוא נעלם בקיבתי המוושעת לבשר וקצת B12. סה"כ, אין על ההמבורגרים בארץ. אבל בכל זאת. היה טעים ! פשוט טעים !

אחרי שסיפקתי את קיבתי, רעבוני וצמאוני – מעבורת לאיסלה מוחרס על גבי הים הקריבי המהמם.

האות הכי יפה במערב

האות הכי יפה במערב

 


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.