טוב. אז מה עושים פה בעצם ?
מנסים להתארגן לצאת לאנפורנה יום למחרת. אבל כרגיל עם המנחוס שאני מביא איתי מידי פעם לטיולים, ביום שטסתי הייתה מפולת סלעים בדרך לפוקרה. לתומי חשבתי שמדובר באיזה אבן גדולה, מקסימום סלעון מגודל. מביאים איזה כמה פורטרים המתמחים גם בהזזת סלעים ויאללה. מרביצים עבודה ומפנים את הדרך.
אז זהו שלא. מסתבר שתאוריה לחוד ומעשה נפאלי לחוד.
הרבה מאוד כבישים נחסמו ביציאות מקטמנדו, והעיר כמעט ונכנסה לעוצר – גם הדרך לפוקרה חסומה, וגם הדרך לאגמים הקפואים. לרגע קט הרגשתי בירושלים של שנות הארבעים. איפה משורייני הסנדוויץ כשצריך אותם…
אמה מה, באופן לא מפתיע, הנפאלים עובדים לפי אותו טיימליין של הבוליביאנים. להם יש זמן. השעות שלהם ושלי מכוילים כנראה על מערכות שונות לגמרי. אז צריך למצוא דרך למלא את הזמן שאלו יואילו בטובם לפנות לי את הכביש.
אז צריך למצוא תעסוקה. דבר ראשון נוסעים לפושיפשינטאת.
מדובר במקדש לאל שיווה, שמגולם במקרה הזה בתור מלך החיות. אטרקציה מרכזית – שורפים גופות. כנראה כמו שקורה בוראנסי, רק קצת קטן יותר.
המקדש בנוי על גדות נהר הבגמטי – שובלו של נהר הגנגס הקדוש כל כך להינדים. על הגדה ממוקמים מספר "גאטים"- אלו הם במות עליהן מניחים את הגופה אותה מקיפים בגזעי עץ וקש (ואולי גם קצת חתיכות דלק לבן מוצק…כמו כזה למנגל טוב), מבעירים, ובסוף משליחים את הנותר לנהר. נותר זאת מילה מכובסת לעצמות, אפר, שיניים ושאר חלקי גופה שאלוהים יעזור. מזעזע. העיקר שחושבים ירוק פה במדינה.
כל עניין השריפה מלווה מבחינת ההינזואיסטים ב – 5 יסודות החיים (מים, אדמה, אווי וכו'). כל חלק ומנהג בשריפה, קשור בצורה כזאת או אחרת ליסוד. השריפה עצמה ל – אש. זריקת השאריות לנהר ל – מים. האפר שנשאר מהגופה – אדמה. וכו' וכו'..
למעשה, בגלל כל האמונה בגלגול נשמות, נירוונה, גן עדן ושאר מרעין בישין, ההינדואיסטים שורפים את הגופות שלהם. בתכלס, זה אחלה רעיון. חוסך כל כך הרבה מקום בבתי קברות. מי באמת צריך את תעשיית הקברים, השיש, בוני המצבות, חופרי הקברים, הנדלן היקר המטורף, וכל העבודה הפאגנית הזאת…
מדובר בסיטואציה מאוד חטטנית. כמו תיירים יפנים פתטיים, לא הפסקנו להסתכל, לצלם, לחפש זויות. וראבק – מדובר פה בגופה טרייה טרייה, עם המשפחה שלה ליד, עם סיפור חיים.. לא נעים. אבל מצד שני – ממתי דבר כזה מפריע ליצר החטטנות הבלתי נלאה שלי ?
היה גם את הקטע של העשן. ויותר מזה – האפר. עמדנו כל כך קרוב לעניין המדורה שם, ואני הרי חייב לעמוד הכי קרוב שאפשר, כך שהתמלאנו בעשן ובאפר. ולעזאזל, מדובר באפר של בני אדם ! מה שהביא מיד לפחות לקונטציה אחת משתיים :
1. ביג לבובסקי והאפר על הזקן (שלנו הוא התרכז באזור העיניים והשיער).
2. שואה. כאילו דה…
באופן מפתיע, לריח דווקא לא הייתה ארומה מיוחדת. סתם ריח של שריפה, ולא של איזה מנגל יום עצמאות טיפוסי, עם רקמות ומיצי קיבה ושומן אופיינים….
שריפת הגופה, לפני
הגופה, תוך כדי
כמה הרבה מילים על ההינדואיזים. המון פרטים, קצת משעממים. אז לשבת בסבלנות.
בתכלס, לתפיסתי, מדובר בדת הכי לא סגורה על עצמה בעולם. אחת הדתות הגדולות בעולם [השלישית] (ברוך השם הודים לא חסר פה, למרות שאמדוקס לא מפסיקים לייבא אותם לארץ בכמויות בשביל לגזול לנו את העבודה), עם בלי סוף זרמים, אופני פולחן ופילוסופיות.
ההינדואיסטים מאמינים בהמון אלים, כאשר כל אל מיוצג ומגולם (סוג של אווטאר או משהו בסגנון) באמצעות מספר תת אלילים. חלק מהאווטרים עצמם, הם אלים עצמאיים בנוסף להיות אווטארים. מבולבלים ? גם אני…
הנפאלים אומרים שיש בערך 33 מליון אלים, שלי אישית לא ממש ברור איך הם ספרו את זה (הם בכלל יודעים לספור עד 33 מליון ??). הסיבה לכך היא שכל אל מופיע בהמון תצורות. בתכלס, יש היום באזור 28 מליון נפאלים חיים, ככה שלכל נפאלי יש יותר מאל אחד.
יש כמה אלים חשובים יותר (סוג של שילוש קדוש בנצרות) :
1. ברהמה.
האל הבורא. הבראהמה הוא מקור כל הדברים, נצחי, אינסופי ומצוי בכול.
2. וישנו.
האל המקיים ומשמר הבריאה.
3. שיווה.
אחראי על ההרס ועל היצירה מחדש של העולם. על פי אגדה מקומית כלשהי, מתישהו באחרית הימים (בטח בשנת 2012 אם נשאל את המאיה) שיווה עתיד לרקוד ריקוד הרס אשר יכלה את היקום כולו. יפה לראות שאשכרה בכל דת, בסופו של דבר, תמיד מתכוננים לנורא ביותר. אינקה, מאיה, יהדות, בודהיזם. בסוף, בשורה התחתונה, הכל ייחרב. אז בשביל לחיות בתכלס ?? לשיווה יש חברה, בשם פרוואטי (אלת הטבע החומרי). עיקר הפולחן שסביב שיווה נעשה על ידי השיווה-לינגם, צלם קדוש הכולל צורה פאלית המייצגת את שיווה המוצב על צורה ואגינאלית המייצגת את פרוואטי. השיווה-לינגם מייצג את האיחוד הקוסמי בין הכוח הזכרי של שיווה לבין הכוח הנקבי של פרוואטי.
זה היה הסבר של ויקיפדיה, ושל המדריכים ששכרתי. ההסבר שלי ? מדובר פשוט בדילדו ענק (לרוב ענק מאוד) שהנפאלים עובדים במרץ. לי זה מייד הזכיר סצינות מוזרות במוזיאון הסקס באמסטרדם או בסרטים שאיצקו מרמזור אוהב לראות ולמחוק אחר כך מה – History.
בשורה התחתונה, שלושת האלים הללו יחד מרכיבים את מושג האלוהות כפי שהוא מוכר לנו בתרבות המערבית כ"אלוהים". נו.. נגיד שהבנתי… לעניות דעתי, אין אף נפאלי שבאמת מבין מה הולך בדת שלו. מצד שני, זה מה שיפה. כל אחד עושה את ההתאמות הרלוונטיות עבורו. ההינדואיזים כולל בתוכו, גם תפיסות חברתיות. מה שאומר, שהחברה (ההודית בעיקר) מחולקת לקאסטות, המעגנות, בצורה די מזעזעת לעניות דעתי, את הדירוג החברתי של כל חבר וחבר (סוחרים, לוחמים, עניים, טמאים וכו'). מה שיעיד על המשכורת, עבודות אפשריות, מקומות מגורים, בני זוג וכו'. הכל, תלוי רק בהורים שלהם נולדת. בלי יכולת שינוי. אקיצר, נורא ואיום.
בין לבין, גם הספקתי להשתתף באיזו תפילה קטנה לשיווה באיזה מקדש קטן. מה שגמר לי זוג גרביים חדשים דנדשים (חייבים ללכת יחפים בתוך המקדש), לתרום כמה רופיות (כמו תמיד), להעניק כמה מנחות לשיווה (חוטים צבעוניים ופרחים) וגם לקבל את הטיקה הראשונה למצח.
מנחה לשיווה
מתפללים לשיווה
טיקה (החצ'קון האדום במצח) באופן כללי, מסתבר שעושים עם הקמיצה. למה ? כי היא האצבע הטהורה ביד. עם הזרת מחטטים בכל מיני מקומות בגוף. ועם ה – 3 הראשונות אוכלים…
מה זה טיקה ?
הטיקה זה סוג של גי'פה מגעילולה (מרקחת של אבקה, מים, יוגורט לעיתים, פיפי של סאדו, דם של יאק ואלוהים יודע מה עוד דוחפים לשם) ששמים על המצח, ואמור לציין את העין השלישית. העין זו נמצאת במרכז המצח בערך כס"מ מעל האמצע של גבות העיניים. היא מזוהה עם המרכז האנרגטי השישי הקרוי גם-הצ'אקרה השישית. ידה ידה ידה. שיהיה…
דבר שני – נסענו לבודנהת.
מדובר בסטופה המקודשת ביותר, ובין הגדולות ביותר לבודהיסטים.
כמה מילים על בודהיזם. גם זה הולך להיות קצת ארוך ומעיק. חפירות זה אני
בודהיזם היא דת ואורח חיים המושתת על הדרכותיו של גאוטמה סידהרתה שאקיימוני, שחי ולימד בהודו במאה החמישית או השישית לפני הספירה, כאשר מטרתו הסופית הייתה הפסקת הסבל האנושי. במקור, או יותר נכון בהגדרתנו של "דת", בודהיזם היא לא דת. היא אורך חיים. אין אל במושג הפשטני של המילה (כמה פשטני שאפשר להיות כשמתייחסים לאל) שאליו מתפללים. יש דרך חיים נכונה. אנחנו אחראים לגורלנו בלבד. מה שנקרא בשפה שלי: "אנחנו יוצרים את עתידנו וקוראים לו גורל".
הבודהיזם שם את הדגש על דרכו האינדיווידואלית של האדם להגשמה (במקום על אלוהים או ישות חיצונית, או משנה חברתית/תרבותית כפי שעושות ברוב המקרים דתות אחרות). על פי השיטות שמציע הבודהיזם, אדם החפץ להכחיד את הסבל או להשתחרר יפעל על פי הנחיותיו של בודהה כפי שהן באות לידי ביטוי בדרך המתומנת, ואין הוא תלוי בחסדיו של אל או כוח חיצוני מיטיב אחר.
בפועל, רוב הנפאלים מערבבים את שתי הדתות ביחד. אולי זה סוג הקסם של המדינה הזאת. הם עושים מישמש אחד גדול, לוקחים את הטוב מכל דרך חיים/דת ובונים משהו אחד אחוד.
אז מי שהמציא את הבודהיזם הוא גאוטמה בודהה. מדובר בנסיך שנולד בלמביני בנפאל. כאילו הסיבה היחידה להגיע לעיר הזאת זה רק בשביל להגיד "הייתי בעיר שבה נולד הבודהה הראשון".
על פי המסורת הוא נולד כנסיך במשפחה מיוחסת וגדל בארמונו של אביו כשהוא מוגן לחלוטין מהעולם החיצון. בבגרותו יצא מן הארמון ונחשף לצער, מחלות ומוות – דברים שלא הכיר קודם לכן. המפגש הזה עורר בו הבנה כי החיים מלאים בסבל, ומתוך תדהמה וחמלה גדולה לבני האדם, החליט להקדיש את חייו לחיפוש הפתרון לסוגיית הסבל הקיומי האנושי.
בגיל 29 פרש מחיי המשפחה ועזב את אשתו ובנו ואימץ חיי "סאדו" – פרוש נודד (דבר שהיה מקובל במסורת ההודית מאותה תקופה ועד היום). חיי הפרושים בהודו כללו סיגופי גוף ונפש קשים (צום, מגורים ביער הרחק מבני אדם, התרחקות מתענוגות ועוד) כל זאת בשם המטרה למצוא את "גרעין האמת" של החיים האטמן – היסוד הראשוני ביותר באדם, שהוא חיבור והתגלמות ל"ניצוץ האלוהי" – הברהמן. סידהארתה נדד, למד והסתגף במשך 6 שנים – אך לא הגיע לדעתו לתשובה משביעת רצון. לבסוף הוא עזב את דרך הסיגוף ופרש ללימוד לבדו.
סאדו, קטמנדו
שיווה לנגם, נפאל
ע"פ המסורת בודהה התיישב תחת עץ. הוא נשבע שלא יזוז ממקומו עד אשר תתגלה לו התשובה אשר הוא מחפש. ישנן מסורות שונות סביב השאלה כמה זמן ישב הבודהה תחת העץ עד שהפך לבודהה – מילולית: "זה שהתעורר". יש אומרים לילה אחד ויש אומרים שלוש שנים. בישיבת המדיטציה שלו תחת העץ נגלו בפניו העקרונות המרכזיים של תורתו: כל התופעות הנן חולפות ואינן בעלות "מהות עצמית גרעינית". גם ה"אני" שלנו הוא תופעה משתנה וחולפת, המורכבת משלל תופעות חולפיות אחרות, שגם הן חסרות בסיס ועל כן קבע "אנאטה" – אין אטמן, אין גרעין יסודי לנפש, או בעצם – "אין אני". מכאן הבין שייחוס ממשות והיאחזות בתופעות חולפות (רגשות, מצבי חיים, דברים חומריים וכו') הנה טעות יסודית של בני האדם. בשל הקושי שלנו לקבל את חוק הטבע של החולפיות – למעשה כל התופעות הן "בטבע" הסבל: טבען הוא להופיע/להיוולד, להתקיים ולחלוף והן מתקיימות במעגל אינסופי של לידה ומוות סמסרה. מכאן הסיק כי הסבל הקיומי האנושי מקורו בהיאחזות התודעה שלנו בדבר שהוא בלתי אפשרי, ועל כן הדרך לשחרור מסבל היא אימון ותרגול התודעה.
בודהה גילה דרך חדשה שאינה סיגוף ואינה התענגות חושים ועל כן כינה אותה "דרך האמצע". בעזרת מדיטציה הוא גילה כיצד ניתן למגר את הסבל, ולהשתחרר ממצב התודעה של הסמסרה למצב התודעה של הנירוואנה. את הדרשה הראשונה שלו הנקראת "הנעת גלגל הדהרמה" נשא בפני אותה חבורה של פרושים אשר נטש לא מכבר, בפני 5 אנשים בסה"כ.
תורתו של הבודהה שרדה אולי כיוון שהייתה כה מהפכנית, למול הלך הרוח ההינדואיסטי שהיה מקובל באותם זמנים. כמו כן העיסוק הישיר והנקי שלה בסבל הקיומי של החיים היה דבר שודאי הדהד בליבם של רבים ואט אט סחף אחריו הבודהה קהל מאמינים גדול.
בשורה התחתונה, גם בבודנהת הספקתי לקבל ברכה – הפעם מנזיר בודהיסטי מקומי, שעשה את זה כמובן מהסיבה של סגולה ומצווה לאות שמיים, אריכות ימים ובנים זכרים בלבד, וגם בעיקר כי נתתי לו 50 רופי בשביל זה.
בודנהת, קטמנדו נפאל
בודנהת, קטמנדו נפאל
מקבל ברכה בודהיסיטית
מסתובבים ומתפללים
דבר שלישי – חוזר לבית חב"ד.
תקיעה, תפילת נעילה ועוד תפילה לכבוד יום שבת.
כל הסיפור הזה התארך, והתארך, והתארך. כמעט כמו כל הסיפור על הבודהה שלמעלה… הרב חיזקתי קצת הגזים פה… מה שעיכב את ארוחת סוף הצום, ומה שגרם לנו לאכול דל באט של סוף צום אחרי 30 שעות צום ! כיף גדול. כשחושבים על זה, זה היה הדאל באט הראשון בטיול. ההםם… מעניין כמה כאלה הולכים להיות. חגי טוען שהקדמתי עם התפריט. אני חושש שיש צדק בדברו…
טעים מידי הוא לא היה, אבל הוא דיפן יופי את הקיבה המצטמקת והולכת שלי… מה שכן, גילינו, תודות לעומר, את הקסם שבדאל באט. הריפיל !!! לפעמים עושים פרצופים, לפעמים מעקמים את האף, אבל תמיד יש ריפיל ! ואייל ואני, בהחלט דאגנו לבחון את הנושא לעומק במהלך השבועות הקרובים…
דל באט ראשון – לפני
דל באט – תוך כדי
בסופו של יום, היה יום פשוט מעולה ! יום כיפור אחד (ארוך נורא !!), 3 דתות שונות. שילוב מעניין בהחלט של המון המון פאגניות מצד כולם.