קוסמוי

פוסט קודם – פתיחה

אז איך משפחה צעירה (ופעורה) נוסעת לתאילנד ?
דבר ראשון – מזוודות. כל העשור האחרון נסעתי לחו"ל עם מוצ'ילות. אמנם היו נסיעות עבודה פה ושם, אולם רוב הנסיעות היו טיולי תרמילאיים. אז עכשיו ? צריך לקנות מזוודות.
דבר שני – אקסל מרפאות רלוונטי בבנגקוק, קופנגהן וקוסמוי. בכל זאת, נוסעים עם פעוטה בת 4 חודשים…
דבר שלישי – אקסל ציוד. ואוו. אין ספק שיש קורלציה ישירה הפוכה בין משקל התינוקת, לבין כמות הציוד שיש לקחת עבורה. עגלה, סל קל, אוניברסיטה, חיתולים, משטחי החתלה, צעצועים, כדור פזיו, משאבת כדור פיזיו, דפני, בקבוקים, משאבת הנקה, תרופות על כל מקרה שיבוא ושאר מרעין בישין. ויש הרבה מרעין בישין.
למעשה, מדובר במזוודה אחת קטנה עבורנו גדולים, ומזוודה אחת גדולה עבור הקטנה.
משימה רביעית – התארגנות לטיסה. אני אישית, מאוד חששתי מהטיסה. אמנם השקענו ולקחנו טיסת לילה ישירה לבנגקוק, עם על אל, שכוללת עריסה כמובן וטיסת המשך מהירה לקוסמוי, אולם הלא נודע החדיר תחושת חשש. טלטולה צרחנית לא קטנה עם יכולות ווקליות דציביליות מרשימות ביותר. אני אישית כבר ממילא לא שומע היטב את הצרחות שמנגנות על כל מנעד הצלילים האפשרי, אולם היה לנו לא נעים משאר הישראלים בטיסה. בכל זאת, יש לנו 10 שעות להעביר ביחד, ותמיד הייתי מהישראלים האלה שמרחמים על אלו שנוסעים עם התינוקות שלהם. אז התארגנו על חבילת ממתקים מנחמים וחבילת אטמי אזניים לשכנים שלנו בטיסה. בדיעבד, הטיסה הייתה נוראית. אמנם טלטולה ישנה כל דקה אפשרית, אולם שאר התינוקות בטיסה פשוט אכלנו לנו את הראש מבכי ! מילא שאר התינוקות שעשו רעש… שאר הנוסעים… בעיקר משפחות תשושות עם 5 ילדים מתישים, שאפילו ההורים שלהם כבר התייאשו מהם.

עבורי זאת הייתה הפעם הראשונה בתאילנד. ביקרתי ב – 48 מדינות עד היום, ותמיד די נמנעתי מתאילנד. מהמובן מאליו. ממדינת המובן מאליו. "מה, איך עוד לא היית בתאילנד ?" הייתה שאלה טיפוסית. תמיד הרגיש לי כאילו כולם כבר היו בתאילנד. יותר מפעם אחת. מדינות שאליהן כולם כולם נוסעים כסוג של ברירת מחדל – גם הן לא קורצות לי. בנוסף, בטן גב זה לא אני. אלו לא מסוג החוויות שעושות אותי שמח. אולם בדיעבד, מדובר היה בפינוק לא נורמלי.
נראה כאילו תאילנד הינה מדינה שמתאימה לכל אדם, בכל שלב בחייו. טיול שלפני צבא, טיול תרמילאיים שאחרי צבא, רווקים, זוגות בירח דבש, משפחות צעירות וגם משפחות מורחבות. מדינה עם התאמה רחבה עבור כל כך הרבה סוגי מטיילים היא באמת ייחודית.



נחיתה בקוסמוי בעיכוב של כמה שעות, והתאפסות מהירה על אילת של תאילנד. מלון חביב. כמובן עם ברבורים בחדר.. ברור שבעת ההזמנה, ליעד עדכנה שאנחנו בירח דבש. אמנם עם ילד, אבל בירח דבש. רק שלא יחשבו שההריון היה פנצ'ר שבגינו התחתנו. כשבאמת היינו בירח דבש בסין, הדבר היחיד שקיבלנו זאת הייתה עוד יריקה ברחוב מהסינים…

ירח דבש (ועריסה), קוסמוי, תאילנד

וואוו.. כמה רעש ברחוב. כמה רעש בעברית. מסעדת אחלה. מועדון קוקו. קריוקי משה פרץ. קריוקי קובי פרץ. קריוקי עומר אדם. פשוט לא להאמין. רופא הילדים שלנו צדק. אכן כמו אילת.
בתכנון, הרעיון היה לנחות בקוסמוי ולהתאפס אחרי הטיסה ליום וחצי, ואז לקחת מעבורת לקופנגן. בדיעבד, הטיסה הייתה חלקה כמו חמאה והיום וחצי בקוסמוי היו די מיותרים.

אז מה עשינו פה ?
המון שינה אחרי הטיסה, שוטטות הלוך ושוב הלוך ושוב ברחוב הראשי, קניון תיירים חדש שנפתח, מסג'ים (כמובן), שייקים (כמובן), ותחילת סיפור אהבה עם האוכל התאילנדי הטעים.

ארוחה תאילנדית ראשונה, קוסמוי, תאילנד

תכלס, קוסמוי היא באמת כמו אילת. הכל פה בעברית, "אחי", "בקטנה" וכל השיט המייגע. מסעדות בעברית, אינטרנט בעברית. בדיוק למה שציפיתי.. פעם הלוקליות הזאת הלהיבה אותי. היום, אני כבר לא זקוק לה.
בערב הבודד שהיה לנו, הספקנו להיות במופע קברט. מופע חביב של מספר ליידיבויס. תכלס, היה מצחיק ומגניב. אווירה טובה. החוויה של להיות במופע קברט עם ילדה בת 4 חודשים הייתה מאוד גרוטסקית. ברור שהליידיבויס עפו על הילדה. אבל מצד שני, הילדה לא ממש החזירה להם אהבה.

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

וזהו.. יום וחצי של התאפסות, ביקור חפוז בבודהה הגדול (מקדש בו בו יש [עוד] פסל בגובה 15 מטר של בודהה. נבנה בצפון האי ב-1972) ועולים על מעבורת לקופנהגן – היעד המרכזי.

הבודהה הגדול, קוסמוי, תאילנד

פוסט הבא – קופנהגן