זהו. הבוקר עוזבים את שלה. אולי עוד אחזור. נראה. אילונה ואני נפרדים ליומיים. אילונה נוסעת לפירמידות המדהימות בטיקאל. ואני נוסע לקובאן ליום וחצי. אשהה בעיר ואז ניפגש בלנקין. אז גם את הבוקר התחלתי לא משהו בשלה.
אחרי עוד לילה שעשינו סיבוב בארים נואש בעיר, ומצאנו לא מעט בארים, רק שהאנשים היחידים שיושבים בהם זה הבארמנים ואנחנו, הזמנתי מראש מונית ל – 3 וחצי בבוקר. לא אוהב את השעות האלה, אבל אין מה לעשות.
נו… ובשלה, אם משהו יכול להשתבש הוא אכן ישתבש.
חיכיתי וחיכיתי והמונית לא הגיעה. פאקינג 3 וחצי בבוקר. אני עם שני תיקים כבדים. בעיר השנייה בגודלה בגווטמאלה. לא כיף.בכלל !
נו מילא. אז מתמודדים.
התחלתי לרוץ לכיכר המרכזית. מרחק של 6 בלוקים, בעודי מציץ בבהלה בשעון, בידיעה שיש לי פחות מ – 20 דקות להגיע לתחנה המרכזית.
רץ ורץ. מצאתי מונית עם נהג ישן בתוכה. דפקתי לו על החלון. אמרתי לו שיש לו 7 דקות להביא אותי לתחנה המרכזית.
והבחור לקח אותי ברצינות. עברנו את כל הרמזורים באדום. לא שזה משנה.גם ככה החיים בעיר הזאת (או כמעט בכל עיר בגווטמאלה) מסתיימים ב- 8 בערך.
ואכן, 3 דקות לפני ארבע הגענו לתחנה לקראת המסע לקובאן.
אוטובוס ארוך. מגיעים לגווטמאלה סיטי. הליכה של עשר דקות ברגל לעוד תחנת אוטובוס ועוד אוטובוס בדרך לקובאן.
הקצאל היחיד שראיתי. מפוחלץ
אז מה עשיתי פה ?
סיור בחוות קפה. בשעה טובה. הקפה בגווטמאלה נחשב קפה איכותי, ויש באזור קובאן חווה שאומרים שהיא מפסקת כמעט 50% מהקפה של סטארבטקס. אז הלכתי לראות.
מסבירים על סוגי הקפה (יש משהו כמו 600 סוגים). מיון (שמתסבר שבחלקו הוא ידני.יענו אחד אחד. פול פול (איך אומרים פולים ביחיד ???) . ניקוי הקפה. הקלייה שלו וכדומה. נו. וכמובן שגם אפשר לקנות קפה בסוף. קניתי. ריח אלוהי. באמת טוב.
יום נוסף, טיול חצי יום לשמורת הקצאל. קצאל זאת הציפור הלאומית של גווטמאלה. והכל בגווטמאלה סובב סביב השם הזה. הכסף. שמות של ערים. סוכניות טיולים. הכל. העניין הוא שלאט לאט מצמצמים לה את תחומי המחייה, והציפור הזאת הפכה להיות נדירה עד כדי בלתי קיימת.
אז יש אזור שסגרו לשמורה במיוחד בשבילה, ואם יש סיכוי כלשהו לראות את הציפור זה שם.
אז אמרתי ננסה. אומרים שהסיכוי הגבוה ביותר לראות את הציפור הוא מוקדם בבוקר. ממש מוקדם.
אז השכמתי בארבע וחצי בבוקר. התייצבתי בשמורה כבר ב – 6 בבוקר. רק ששכחו להגיד לי שהיא נפתחת רק ב – 7 בבוקר !! ממש כיף להמתין בחוץ לבד כמו כלב. במיוחד כשיורד גשם. מזל שתמיד יש לי אבוקדו בתיק. תמיד כיף לאכול אבוקדו…
בכל אופן. סיור של כמה קילומטרים בשמורה. המון ג'ונגל. יער גשם טיפוסי עם עננים בלי סוף. רק דבר אחד חסר – קצאל.
למעשה, הקצאל היחיד שזכיתי לראות היה במרכז המבקרים של השמורה. מפוחלץ !
לא מבין את זה. יש לכם פאקינג ציפור לאומית. איך היא ציפור לאומית אם אי אפשר לראות אותה בשום מקום ?? מה לאומי בזה בדיוק ? צריך לדמיין אותה ממש טוב ? לחפש בגוגל תמונות ? מזה נסגר איתכם ??
אני חייב לומר להגנתו של השומר, שהוא ציין בפני את העובדה שהסיכוי לראות קצאל קלוש… בעסה.
מה שכן, הוא מאוד שמח לראות אותי. כמות המבקרים בשמורה הזאת די אפסי, וכל מבקר שם מתקבל בברכה. בטח שהוא אפסי ! אתם קוראים לשמורה שמורת הקצאלים, אבל אין בה קצאלים !! מה אתם מצפים, גודאמט ???