את היום מוקדם בבוקר באוטובוס הפרטי ששכרנו לעצמנו.
למה פרטי ?
רצינו לנסוע לשוק הגדול בצ'יצ'י. מדובר בשוק תיירותי להחריד, אבל שנחשב הגדול מסוגו במרכז אמריקה.
מה שכן, לא רצינו לישון שם, אלא להמשיך לישון בסן פדרו המקסימה. מה גם, שרציתי להספיק שם עוד כמה דברים מעבר לשוק עצמו, ואין זמן להכל !!.
אז שכרנו מיניבוס, ונהג צמוד לאורך כל היום. איזה פינוק ! במונחים של גווטמאלה שילמנו לא מעט. אבל במונחים שלנו, 125 שקל לאדם.
התכנון שלי היה למצוא עוד תיירים שיצטרפו אלי להרפתקה. מה יצא מהתכנון הזה ? – קדחת בצלחת.
שום תייר לא הצטרף אלינו. בטח לא ישראלים. רק אני עם השגעונות שלי. מזל שיש את אילונה. אכן הרבה הרבה יותר נוח לטייל בזוג.
עוד משהו קטן. פגשנו ישראלים שבכלל תהו למה לעזאזל אנחנו נוסעים עד לצ'יצ'י. "יש פה שוק ליד, והוא לא פחות טוב" אמרנו לנו. למה לנסוע רחוק ?
מעבר לעובדה שמדובר באחד השווקים הגדולים בגווטמאלה והמפורסמים בהם, חלק מאותם חברה בכלל לא היו בשוק הזה בכלל. אז איך הם יכולים להגיד שהוא לא טוב גודאמט ?? לא ברור.
אז בכל אופן. התעוררנו השכם בבוקר. התייצבנו ב – 7. במיניבוס מקום ל – 16 איש. אנחנו רק שניים.
בסוכנות שאלו בפליאה – "זהו" ?? אין עוד אנשים ?? לא ! אין ! רק אנחנו.
יאללה. נסיעה של שעתיים עם נהג חביב ביותר. בחור בן 23, דובר ספרדית מובנית בהחלט שלימד אותי גם הוא לא מעט על סן פדרו.
הר הגעש סן פדרו
הגענו לצ'יצ'י.
דבר ראשון – נסענו לראות את מקדש פסקואל אבאח (Pascual Abaj) – אבן הקורבן.
המקדש שימש את אל האדמה של המאיה, ויש הטוענים שהוא בן מאות ואולי אפילו אלפי שנים.
כמעט מידי יום מגיעים מקומיים ושמאנים למיניהם, כדי להדליק קטורת ולהציע לאל מנחות של אוכל, פרחים משקאות וכדומה. לעיתים הם גם מקריבים תרנגולת לאות תודה ותקווה להמשך פוריותה של האדמה.
ואני ממש רציתי לראות טקס כזה. אז ראיתי ! מגניב בטירוף !!
מספר מקומיים. רק שני תיירים. וכולם עסוקים בטקס. שתי תרנגולות שחוטות על אבן הקורבנות.
שמאן מנהל את הטקס. המון קטורת. מדורות קטנות המורכבות משכבות של :
אצטרובלים. נרות בצבעים שונים, שלכל אחד מהם יש משמעות ייחודית, שגם הסבירו לי אותה, וכבר הספקתי לשכוח (אדום לאהבה, צהוב לכסף, שחור לילדים וכדומה). המון קטורת על המדורות. צלבים, אבל צלבי המאיה ולא צלבי הנוצרים.
מספר נוסף של אבנים, שגם להם הדליקו מדורות – אחת לכל מטרה – ילדים, בריאות, כסף וכדומה.
המון מזמורים בשפת המאיה המקומית (אחת מבין 22 שפות המאיה הקיימות בגווטמאלה), מחטי אורנים, עלי כותרת של וורדים לאות מנחה, וכמובן – המון תמונות וצילומים שלנו..
היה מעולה ! ככה זה נראה :
פסקואל אבאח
פסקואל אבאח
פסקואל אבאח
פסקואל אבאח
פסקואל אבאח
פסקואל אבאח
אחר כך, המשכנו לכנסיית סנטו תומאס. גם היא, בדומה לשאר הכנסיות שכבר ראיתי במרכז אמריקה, עשתה את האדפטציות המתאימות בשביל לשלב הן את הנצרות והן את דת המאיה.
לכאורה, במקור היא קתולית. מה שאומר, שיש בה פסלי ישו, צלבים וכל שאר האינסטרומנטים הרלוונטים.
אבל בנוסף, עמדות נוספות להדלקת נרות (באותם צבעים כמו שכבר ראינו) של המאיה, מחטי אורן, קטורת, מתנות קטנות של ענפי ברושים וכמובן גם עלי כותרת של ורדים. בגדול, מה שראינו במקדש פסקואל אבאח.
מדהים הקטע הזה של הנצרות. אמנם היא דת מסיונרית בטירוף, אבל נראה שדווקא ההצלחה שלה היא בזכות הגמישות שלה להתאמה למדינות השונות ולדתות השונות שבהן היא נתקלה. הספקנו לראות עוד כנסייה קטנה, עם מנהגים זהים, ודוך לשוק.
שוק ענק ! המון עבודות יד של כל מיני שטויות. כמובן, בעיקר לתיירים. ריקמות ואריגות. הבעסה הוא, שדווקא הגעתי בתפיסה שאני הולך לקנות דברים, אבל וולאה – לא היה לי מה לקנות ! פשוט כלום ! לא באמת מצאתי משהו מעניין, חוץ מהבגדים שלהם, וכנראה שעם שמלה רקומה מחוזקת בחגורה רקומה, אני לא אלך בארץ…
השוק המקומי
השוק המקומי
שנייה לפני החזרה לסן פדרו, עוד הספקנו להגיע לבית הקברות של צ'צ'י. לתומי חשבתי שמדובר בבית קברות ייחודי בגווטמלה, מה שאחר כך התברר כלא נכון, היות וראינו כבר כמה כאלה מה שכן הוא היה נגיש וקרוב וזה מה שחשוב.
המון המון קברים. צבעוניים כמעט כמו השוק שלהם. ומה שכן – הם קוברים בקומות. מבנים מבנים של קברים, והכל בקומות.
מה עוד ? חלק גדול מהקברים קברי מאיה. שזה אומר, שהמון מהם מכוסים במחטי אורנים, צלבים בצבע ירוק וכחול וכדומה.
אפילו הספקנו לראות את סופה של הלוויה מקומית, שם היא נערכה בסגנון מאיה, היות והספקנו להגיע למדורה של האצטרובלים , הקטורת והנרות כמו שכבר ראינו בבוקר במקדש.
מה שכן הרבה עצב לא היה שם. המון מקומיים. תלבושות רגילות. ים ילדים מתרוצצים ומטפסים על כל הקברים מסביב. צחוקים. שני פעמונים שמצלצלים ללא הירף. שני הפעמונים מחוברים לשני מוכרי גלידה. נו באמת. אה. וגם ילד אחד שאוטם קבר בלבנים. קרנבל שלם.
אחרי שהילד סיים הוא קיבל בו במקום 300 קצאל על העבודה. ממש לפני כולם. משהו כמו 150 שקל. לא רע. עבודה מגעילה, אבל 150 שקל בנטו לעבודה של שעה, שעה וחצי. טוב שהם לא עמדו שם על המקח.
מדהים שאשכרה עמדנו שעה והסתכלנו בילד אוטם את הקבר. שתי סיבות : 1. זה מרתק להתסכל על זה. לא ברור לי למה. אבל בכל זאת זה מרתק. 2. תהיתי אם יקרה משהו מעניין אחר שהוא יסיים. האמת – לא משהו מיוחד. כולם התפזרו, המשפחה אמרה יפה שלום, הניחה פרחים והלכה גם היא לדרכה. אנחנו בסוף היו אלו שנשארו אחרונים.
קבורת מאיה
קבורת מאיה
בגדול, וגם בקטן, היה פשוט יום נפלא. מעניין בטירוף, קצת קניות, ומזג אוויר מעולה. אין תלונות !