ספט 19

פטאן 19.09.10 (Patan)

נכתב על ידי בקטגוריה נפאל


פוסט קודם – קטמנדו 2


ביום השני, קניות לטראק. הכל כל כך זול שזה פשוט כיף. קצת אוכל. קצת חטיפי אנרגיה (מעולים אגב !! צריך כאלה גם בארץ. עוגיות בוטנים היוו תחליף ראוי לאלפחורס של ארגנטינה). מקלות הליכה. מכנסי גשם. החלטתי לוותר על מעיל גשם – החלטה הזויה שכמובן תתנקם בי אחר כך (מה עבר לי בראש כשאמרתי לעצמי – גשם בטוח לא יהיה… זה פאקינג ההימלאיה !!). וסגירת הדיל עם הפורטרים – החלטה מעולה שתשתלם אחר כך.
מיד אחר כך – פטן.
מדובר בעוד עיר בעמק קטמנדו (יש 3 ערים – קטמנדו, פטן ובאקתפור). בתכלס, אני ראיתי את זה בתור גוש דן… פטן מבחינתי זאת רמת גן.
האטרקציה המרכזית – כיכר דורבר כמובן, וציפור האבן מהשיר המפורסם של גלי עטרי. גם פה, מסתבר שמציאות לחוד ושירים לחוד.
וולאה, אז אמנם השיר יפה, מלא אופטימיות וכו' וכו'. בפועל – איזה אופטימיות ואיזה נעליים.

גלי עטרי טוענת בתוקף שכשציפור האבן תעוף אז :
"מספרים,
אז יעלם הרשע
ולא ישתלם הפשע
בנפאל הרחוקה, הרחוקה.
יגיע תור השפע,
וגם כל חסרי הישע
לא ידעו עוד מצוקה.

וכשתעוף, תעוף, תעוף
תעוף ציפור האבן,
לא תהיינה מלחמות
המזימה והאימה
יהיו רק זיכרונות
מן השנים העגומות."

אחחח.. איזו אופטימיות לא קשורה לכלום. בתכלס, על פי האגדה עצמה, הנפאלים ממש לא מעוניינים שהציפור תעוף. להיפך. הם טוענים בתוקף שכל עוד ציפור האבן נמצאת במקומה, יש סיכוי שהמלך האבוד שלהם יחזור, ולכן הם משאירים לו את החלונות פתוחים בארמונו הישן.

מה שכן, משעשע לראות את כל המדריכים המקומיים מכירים את השיר, בעוד שאנחנו הישראלים מנסים בתוקף לדלות עוד מילה ועוד מילה מזכרוננו הכושל, וכל מה שאנחנו מצליחים לזמזם זה "תעוף תעוף תעוף". בדוגרי – פאדיחות. אפילו אייל השולט כל כך ברזי העברית, התקשה לדלות מבפנים את התמלול… ואם בארזים נפלה שלהבת.. איפה אסף אשתר כשצריך אותו.

וגם הציפור – לא באמת ציפור. בקושי איזה תוכי קטן שדורש זום של מינימום 10X בשביל לראות אותו.

ציפור הנפש של פטאן - נפאל

ציפור הנפש של פטאן – נפאל

 

פטאן - נפאל

פטאן – נפאל

עוד משהו חשוב שעשינו היום – סגרנו את נושא הפורטרים.

מסיבה לא ברורה, ושלא ממש טיפוסית לי, התארגנו קבוצה של 6 ישראלים, שזה לא מעט בכלל. החלטנו לקחת פורטר עבור כל אחד, כי לא רציתי להיות תלוי במישהו אחר.
אז יש קטע כזה, שנפגשים עם כל הפורטים יום לפני ואומרים שלום שלום. קטע די מביך. בכל אופן, מסיבה לא ברורה, התחיל סוג של תהליך פתטי ונוראי של סלקציה על ידי הבנות, שאייל ואני סירבנו בתוקף להשתתף בו. מי בוחר איזה פורטר. גרמניה כבר אמרנו ?? טוב שלא שלחנו אותם ישר למקלחות. ברור שהבנות בחרו לפי מראה וגיל. מזעזע. בדיעבד, מדובר בהחלטה הנכונה ביותר שלקחנו בטיול הזה, כי זכינו לפורטרים הטובים ביותר !
מה שכן, מדובר בחבורה, שהפכה להיות חבורת דרדסים בהמשך. רגשני, פטפטני, חפרני ועוד…

נקודה נוספת בקטמנדו – אוכל רחוב.
אין. פשוט אין על אוכל רחוב. אמנם, לעיתים, הוא יבוא עם סלמונלה קטנה לתיבול והוספת טעם, אבל איזה טעם !. והמחירים – בהתאם. כמה טעים ככה זול.
מומואים מאודים, וסמוסאים מבושלים, וסוג מוזר של פלאפל מקומי, וקוקוסים כמובן !
גם בגווטמאלה זה היה מגניב נורא. ואכיל נורא. רק ששם זה הסתיים בכמה ימים אומללים של מפגשים דחופים ונשנים עם השירותים.
למה לנו בעצם אין דוכני רחוב כאלה ?
הדבר הכי קרוב לזה זה הדוכנים הפתאטים של שיער סבתא ביום העצמאות. ראבק. שרעבני ונחמני צריכים לחשוב על זה ברצינות. המאנצ' האולטימטיבי.


פוסט הבא – יוצאים לבסיסהר ולאנאפורנה


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.