בפוארטו וייחו החלטתי לסיים את הטיול. להפסיק לארוז כל פעם מחדש. לחקור על מקומות. לבדוק. לשאול. לשלם. לעשות סידורים. להשקים קום. קצת התעייפתי, והתחשק לי סתם להתבטל קצת (מה שלא קורה הרבה), ולא מעט אנשים המליצו לי על המקום. אז נסעתי.
פוארטו וייחו זאת עיירה שחורה קריבית טיפוסית. לכאורה, מה שהייתי מצפה גם לראות בליבינגסטון בגווטמאלה. נראה כאילו היא לא קשורה לקוסטה ריקה.
המון המון שחורים. כולם פה רגאיי רגאיי. בוב מרלי. המוזיקה המעצבנת שלו. זאת שבנוייה מחזרה מונוטונית על אותו אקורד במשך 35 דקות. צבעים אדום וצהוב. ראסטות. חביב ביותר. זה משהו שעוד לא ראיתי.
קריבי אחרון לטיול
נו… וזה מה שחגי שלח אותי לראות
סיסמת קוסטה ריקה
אז מה בגדול עשיתי פה ?
הרבה כלום. קצת ספר. קצת חופים קריביים חביבים. החול פה שחור. דק דק, אבל שחור בטירוף. אבל אין מה לעשות. אין על החופים של מקסיקו..
יום אחד אופניים. נסעתי לי במרחבי הג'ונגל. עוד יערות. סוף סוף ראיתי את קופי השאגן, ולא רק שמעתי את השאגות שלו שוב ושוב. יצא לי לראות משפחה שלמה על עץ אחד.
קוף שאגן
חוף קריבי אחרון לטיול
קוסטה ריקה או לא..
האמת, הטבע בקוסטה ריקה באמת מגניב. בתכלס, לא צריך לשלם בשביל לראות חיות. רק צריך לצאת החוצה, להתאזר בהמון המון סבלנות ולצפות. בעצים, בענפים, על הגזעים, על האדמה. בסוף, החיות יבואו. באמת יפה.
בירה בערב, מצאתי אפילו פלאפל, שעלה לי 20 שקל ל – 4 כדורים !!! ועוד בלי צ'יפס ! עוד אנשים חדשים להכיר – וזהו.
יצא לי להכיר פה קובני אחד. אבל הוא "קובני לשעבר" כמו שהוא מגדיר את עצמו. הצליח ללמוד על חשבון המהפיכה, אבל לברוח לאירופה, שם הוא גר בשוויץ. מבסוט מהחיים, וממורמר. על מה ? על קובה ! מדהים לראות עד כמה. סוף סוף לפגוש קובני, שהצליח לברוח ממעגל המהפיכה, ולפתח דעה ביקורתית, הבנויה גם מהכרה פנימית של התרבות הקובנית, אבל גם מהכרה של תרבויות אחרות. הייתה לי איתו את אחת השיחות המעניינות על קובה.