ינו 23

סנטיאגו אטיטלן 23.01.09 (Santiago Atitlan) (לינה סן פדרו – 19.01.09 – 23.01.09)

נכתב על ידי בקטגוריה גווטמאלה


פוסט קודם – צ'יציקסטנאנגו


היום החלטנו לבקר בכפר סנטיאגו דה אטיטלן. מדובר בכפר שהייחוד שלו הוא משימון. מה זה משימון ?
מדובר באל עם הסיגר. 😕
הספרדים קראו לו סן סימון (San Simon). הלדינוס קראו לו מאשימון (Maximon). ואילו בני המאיה הכירו אותו בשם רי לאח מאן (Ry Laj Man).
בכל אופן, בכל שם שיתנו לו, מדובר באל שזוכה להערצה רבה באזורי הרמה של גווטמאלה. המקומיים רואים בו שילוב של אלי מאיה שונים; התושבים מעלים מנחות אל פסלו, ומבקשים את ברכתו.
סן סימון זוכה לטיפול מסור ומוצב בביתו של אחד מזקני הכפר. שמו של האל, דמותו והטקסים המלווים את פולחנו משתנים מעיירה לעיירה בגווטמאלה.
בסנטיאגו דה אטיטלן המקומיים סוגדים לדמות מעץ הלבושה בצעיפים ססגוניים ומעשנת סיגר עבה. המתנות החביבות עליו הן סיגריות ורום, אבל גם סתם כסף זאת תהיה אחלה מתנה בשבילו (ההםם… מעניין באמת למה.. כמו באירועים, תמיד עדיף להביא כסף מזומן !). כל שנה המאשימון עובר דירה לבית חדש. שלא ישעמם לו. אנתרופולוגים סבורים כי מנהג העברת המאשימון מבית לבית נועד להביא לחלוקה שווה של הכוח שמעניקה דמותו של האל.

נו. אז מנהג פגאני כל כך קרוב, ושאני אפספס אותו ? ברור שלא.

נתתי לאילונה כמה שעות לישון, אחרי הימים המתישים בהחלט שהיו לנו, ולקחנו סירה לכפר. סירה ? גודאמט. אם אני הייתי מקייאק הייתי מגיע יותר מהר !
הגענו לכפר, ומיד, כמובן, יש מליון ילדים שצדים את התיירים ורוצים להראות להם את המשימון. בדיעבד, שמחתי לראות שמעט מאוד תיירים באמת מתעניינים לזה. למה בדיעבד ? עוד כמה דקות..

תפסנו טוק טוק, שמודבק עליה דגל ישראל אגב, וסגרנו עם הבחור על סיור של שעה בעיירה, עם ההדרכה שלו בספרדית כמובן.
דבר ראשון – דוך למשימון.

נו באמת ! בהתחלה, כל הסיפור היה נראה בין מגוחך, עד למגוחך מאוד. חתיכת בובה מעץ. בדוגרי – אפילו מכוערת. בבית מקומי. די טחוב ונמוך. קישוטים על התקרה. בובות של מריה וישו בקצה החדר. ושלושה מקומיים יושבים סביב הבובה. עושים כלום. פשוט כלום.
אה. וכמובן, שהבובה מעשנת סיגריה. איך זה קורה, לא ברור לי, אבל לכאורה היא מעשנת.
מתחתיה, הדבר החשוב ביותר – צלחת המנחות. או במילים אחרות, הצלחת בה אנחנו, התיירים, אמורים להשאיר כסף בשביל לצלם את האטרקציה. נו יופי. ברור שנצלם ושנשלם, בשביל זה באנו, לא ? מלכודת תיירים חביבה.

רק שרציתי יותר. מעבר לסתם תמונה פתטית תמורת קצאל. אז סגרתי עם השמאן שאנחנו הולכים לעשות טקס. אני רוצה ברכה !. בדיוק כמו הברכות שלעיתים קיבלתי בשוק בבאר שבע מאיזה יהודי זקן, שתמורת שקל הוא מילמל קצת בשפה שאף פעם לא הבנתי, ובעיקר הפחידה אותי, תוך כדי שהוא גם מלטף לי את הראש.
בהתחלה אילונה הייתה נגד, אבל מהר מאוד די התרצתה. חוויה !
אז "תרמתי" לקניית נרות, והתיישבנו. השמאן שאל מה אני רוצה, אמרתי. והתחלנו בתהליך.

נרות בצבעים שונים. כרגיל, לכל צבע יש משמעות אחרת (כסף, ילדים, בריאות, עסקים וכו'..). כובע עם צעיף (שכולי תקווה שהוא לא היה מלוכלך מידי.. רק קצת). קטורת. ובלי סוף קשקושים של השמאן בטוחוצ'יל – שזה ניב המאיה המקומי. מגניב.

עמדנו על הברכיים. בין הברכיים לרצפה שכבה דקיקה, דקיקה מידי של כרית מעלים.
ב – 5 הדקות הראשונות התלהבתי. 3 דקות אחר כך התחלתי למצות. אחרי 7 דקות נוספות, כבר עבר לי. מה שלא עבר לי זה הכאב בפאקינג בירכיים שלי. חאליק אחי. יאללה. סיים את הברכה ותעבור לאילונה. אני דואב פה !
בשעה טובה סיימנו, תוך כדי שאני אמור גם לנשק את הכובע שהיה לי על הראש.
נו באמת ! עד כאן. נישקתי באוויר, בתקווה שהשמאן לא יראה ויכעס עלי, יבטל הכל, ואז כאבי הברכיים יהיו סתם לחינם…

עברנו לאילונה. אותו רעיון. נרות. קטורת וכו'. רק שאצלה ברוך השם זה היה משמעותית קצר יותר. טוב מאוד !

מזל שכשהיינו לא היו בכלל תיירים. ככה לקחנו את הזמן, ועשינו פאדיחות רק ביננו, בלי שכל העולם יראה.

המשכנו לעשות סיור בעיירה. הגענו לכפר שנחרב לפני 3 שנים בהתפרצות געשית. 500 תושבים מתוך 1,500 מתושבי הכפר נקברו שם חיים. הם עדיין שם כי החליטו לא לחפש את הגופות.
ראינו אנדרטת זכרון למלחמת האזרחים שהתרחשה בגווטמאלה, את הקתרדלה המקומית, ועוד שוק, שגם בו, לא מצאתי יותר מידי מה לקנות.

אני יצאתי ממש מבסוט מהכפר הזה !!

בערב עוד הספקתי, לרוץ ולהגיע 3 דקות באיחור למסג' באבנים חמות. כן כן. אבנים חמות.
מדובר בקנדית חמודה. שטיילה והחליטה להשתקע בסן פדרו לפני חמש שנים. בדוגרי, אפשר להבין למה, למדה והכשירה את עצמה לעשות מסג' באבנים חמות (וגם קרות).
יאללה מגניב. אף פעם לא ניסיתי. הגיע הזמן וההזדמנות.
מדובר במסג' של שעתיים. רובו באבני בזלת חמות. והרחבתי את הסיפור לשילוב עם אבני שיש קרות. קיבינימט, קרות מאוד.
המסג' בערום. פאדיחות. אמנם יש סדין. אבל כמו שג'ורג' סיפר לסיינפלד – זה עלול לזוז. פאדיחות.
בכל אופן, היה מוצלח ביותר. ממליץ בחום.


פוסט הבא – סן מרקוס


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.