דבר ראשון, אני מת על גוטאמלה. גם יחסית (יחסית אלי לפחות…), הייתי בה לא מעט זמן. ממש התחברתי למקום. אותנטית. היסטוריה. קצת נופים. לא מהממים אבל נופים (סך הכל אין על פטגוניה, ובטח גם על ניו זילנד). יחסית זולה. יחסית. אמנם לא ברמה של פרו ובוליביה לצערי, אבל פחות ממקסיקו זה בטוח.
פתחתי אותה במקום שלא תיכננתי – בטיקאל. עיר המאיה המרשימה ביותר שראיתי. גם פתחתי אותה בסוג של פחד. מכל הסיפורים ששמעתי. מכל האזהרות המזעזעות בלונלי פלנט. אם באמת הייתי מתייחס לכל האזהרות פשוט לא הייתי נוסע לכאן. נו.. טוב שלא התייחסתי.
אז בפלורס, בתחילה, באמת פחדתי קצת. אשכרה כמעט ולא יצאתי מההוסטל. אחר כך, נקטתי משנה זהירות, אבל חאליק – צריך לקחת דברים בפרופורציה.
טיילתי בה קצת מוזר. בעיקר בגלל אילונה. התחלתי במקום שלא תיכננתי. חזרתי למקום אחד. חזרתי למקום שני. חשבתי אפילו לחזור למקום שלישי. לא יצאתי לטיול שרציתי נורא. קצת ביזבזתי את הזמן בגלל זה, אבל מילא. יעבור. עלו לי על העצבים שם בשלה.
הגווטמאליים נחמדים ! ממש נחמדים ! אמנם, הם לעיתים לא ממש חייכניים. אולי אפילו קצת סגורים כאלה. אבל בסוף, נראה כאילו אפשר להוציא מהם חיוך, אחד, שניים ואפילו יותר. מלאי רצון לעזור. שואלים אותם שאלה אחת כמו איך להגיע לתחנה אוטובוסים, וחצי שעה הם יטחנו לך את השכל בהסבר.
הגעתי למצב, שכבר פחדתי לשאול כי לא הייתה לי סבלנות לשמוע יותר הסברים, שאת חלקם ממילא לא הבנתי.
כשהם לא שודדים אותך הם ממש נחמדים. כיף לדבר איתם. לשוחח איתם.
הם נוהגים פשוט מעולה ! למרות הכבישים המזעזעים. הררי העננים שעוטפים אותנו מכל עבר. באמפרים ללא סוף. צ'יקן באסים. הם פשוט נוהגים מעולה. אולי גם פה ציפיתי לגרוע יותר. במיוחד לאחר הנהגים בפרו ובבוליביה. אבל פה ? באמת מגיע להם צל"ש. הלוואי ואנחנו היינו נוהגים ככה !
מה לגבי אוכל ?
הטורטיות שלהם מזעזעות ! אין לי מושג למה, אבל במקסיקו טחנתי בלי סוף טורטיות. וכאן ? רק להריח אותן ויש לי בחילה. לא ברור. בכלל, מטבח גווטמאלי לא ממש קיים. קיים יותר מטבח מקסיקני.
אבל מה כן יש ? אבוקדו !!. זה קטע האבוקדו הזה. אמנם גווקאמולי אני אוכל, אבל אבוקדו – פשוט לא הפסקתי לטחון פה. במסעדות, בפיקניקים, בערב ובבוקר. בסוף, במקום לבן אני אהיה ירוק מכמות האבוקדו שזורם לי בקיבה פה. זה גם זול טילים. כל אבוקדו חצי שקל ! למה בארץ זה יקר כל כך למה ? וגם תמיד זה קשה בארץ. אני קונה אבוקדו, ומחכה שבוע עד שיהיה אפשר לאכול אותו. עד שהוא מתרכך כבר יצא לי כל החשק לכל האבוקדו הזה !
פה פשוט הגעתי לשוק, ותמיד מצאתי אחד מוכן לאכילה. כאילו השם שלי פשוט כתוב עליו.
בירה ? GALLO ! הבירה הלאומית שלהם.
גם אליה לקח לי קצת זמן להתרגל, אבל בסוף ? לא רע בכלל. והכל פה זה GALLO. הכל. פרסומות, שולחנות, כובעים, שמשיות, מצתים. הכל הכל. יש להם זהות מוחלטת עם הבירה. אף פעם לא ראיתי כזאת הזדהות.
סתם עוד משהו קטן לגבי גווטמאלה. סלולר.
יש 3 חברות סלולר בגווטמאלה. TIGO, CLARO ו – MOVISTAR. אמריקאי מקומי סיפר לאילונה שעלויות הטלפוים הקווים במדינה עולים הון תועפות, וזאת הסיבה לפריחה של הטלפונים הסלולרים במדינה. ויש וואחד פריחה !
בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה פירסומות לסלולר. במיוחד לחברת TIGO. שלטי חוצות. פרסומות גדולות וענקיות ברחובות. בתים שלמים צבועים בצבע הכחול של החברה עם הסלוגנים שלהם. זה קטע. כשאני חושב על זה, העיר היחידה שאין פרסומות לטיגו – זה אנטיגואה. מזל שיש אונסקו !
בשורה התחתונה, יצאתי ממש מבסוט מגווטמאלה. אפשר גם לראות את זה מכמות הדברים שכתבתי עליה. מכמות החוויות. לא נחנו כמעט בכלל. בתכלס, בהונדורס היה היום הראשון שלנו אחרי 3 שבועות שיום שלם לא עשינו כלום. מילא זה, שקמנו טבעי בלי שעון. זה כבר לא קרה לי הרבה זמן. אינטסיבי זה שמי השני…
סך הכל עשיתי אותה לא רע. טיילתי. ראיתי. נגעתי. חוויתי. לא עשיתי הכל. אבל רוב מה שרציתי. הרבה יותר עומקי. הרבה יותר טוב. אפילו מעולה. נשיקות.
"וכפר ערבי" ? "חורה" ? ישראלית מטומטמת. הלוואי בארץ כפרים כאלה !
קצת תמונות
פיקאסה
פליקר