האלשטט 25.05.12 – 24.05.12 (Hallstatt)

פוסט קודם – פתיחה

הפעם, מדובר בטיול אחר. לא טרקים. ללא הליכות. עם ליעד. בת זוג. אחריות משותפת. מערכת יחסים. לא מדינת עולם שלישי. וגם לא שני. מערביות מוחלטת. ממש מוחלטת. שוכרים רכב. פתאום בורגני כזה. התבגרתי ? נעלי ההליכה נותרו נעלבות נטושות בארץ. אבל המוצ'ילה הצטרפה. לא כי צריך, פשוט ככה זה כשאין מזוודה… מוזר, או שמא לא?
טוב. אז אחרי לילה ארוך, ונטול שינה, אוכל ושאר דברים שעושים טוב לגוף ולנשמה, נחתנו בוינה.

קבלה מהירה של התיק, מזוודה, ונחיתה בסוכנות הרכב שהגרלנו באינטרנט כהצעה הזולה ביותר. מרגיע משהו. BuchBinder שמה. לי זה עשה אסוסיאצות מוזרות, אבל אולי זה רק אני… גרמנית זאת שפה מוזרה. מאוד.
מקבלים רכב, דנדש משודרג מההצעה הזולה ביותר, ותוך שתי דקות נשטפים ל High Way המטורף של אוסטריה. סוג של כביש 6 שלנו. הרכב, ידני. יענו, גיר ידני. מה הקטע הזה של רכבים ידניים באירופה ? זה כל כך סטאטוס שנות ה – 90…..
נסיעה ארוכה. שלטים בגרמנית. מעט מאוד אנגלית. ארוחה זריזה במקדולנדס. השם ירחם. הכל ירוק ירוק. ופתאום מגיעים לעמק. ירוק ירוק. עצים. אגמים והרים. ירוק ירוק. גלויה או מציאות ?
הגענו לכפר האלשטט (Hallstatt), באזור דאכשטיין שבחבל זאלצבורג (כמה קללות במשפט אחד..) . 70 קילומטר דרומה לזלצבורג. בתכלס, מדובר בפנינה ירוקה לא נורמלית. פשוט לא נורמלית. גלויה כבר אמרתי ? אגב, כל האזור כולל כ – 76 (!!!) אגמים. מדהים. ולנו יש כנרת.


אז מה זה הכפר ?
הכפר כלוא בין חופי אגם האלשטאט (Hallst?tter See) שרוחבו 2 ק"מ בלבד לבין מורדותיו התלולים של רכס דאכשטיין, הממשיכים לעומק של 135 מטר במעמקי האגם הצר. הכפר מונה בערך 1000 תושבים מקומיים.
מעבר ליופיו הבאמת מהמם, הכפר מפורסם משתי סיבות: תרבות האלשטאט אשר הייתה תרבות קלטית מתקופת הברזל המוקדמת, ואשר העניק לה את שמו; ומכרה המלח הראשון בעולם הנמצא בהר המלח (Salzberg)‏. כל אלה הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז על הכפר כעל אתר מורשת עולמית בשנת 2001. בשנת 2011 פורסם כי לאחר שאספו במשך שנים מידע על הכפר, החלו הסינים להקים העתק שלו במחוז גואנגדונג. קטע. הם באמת פשוט מעתיקים הכל. בשל עושרו של האזור במלח היו האלשטאט וסביבתה מיושבים כבר לפני אלפי שנים, על ידי אוכלוסייה אשר כרתה את המלח, ארזה אותו בצורת לבבות וסחרה בו. הממצאים המוקדמים ביותר שנמצאו במקום מתוארכים לשנת 5000 לפה"ס לערך.

גלוייה בהלאשטט

עוד גלוייה בהאלשטט

חשבתי להשקות את הפטוניות

ועוד גלוייה

דבר ראשון מחפשים את מקום הלינה שלנו. צימר מול האגם. נשמע מבטיח. כמה מילים על מושג הצימר. מקור המילה הינו בגרמנית – "חדר". ובהחלט, המושג צימר מקבל משמעות חדשה לחלוטין ביחס למקום אליו הגענו. למעשה, מדובר ב – B&B. מלון קטנטן מעץ, עץ ברוך השם לא חסר במדינה הזאת, והכל פשוט מ-ה-מ-ם. הכל נעים. יפה. עץ . מריח טוב. אגם. ברבורים ואווזים. פשוט מהמם. אין ספק שה – VALUE FOR MONEY הוא מטורף בצימרים הללו באוסטריה, גם באופן אבסולוטי ובעיקר באופן יחסי לצימרים, העלאק צימרים, שלנו יש בארץ.

מתמקמים בצימר המדהים שלנלו ומתחילים לטייל. הלוז צפוף ויש להספיק להגיע למכרות המלח של האזור (המכרות הראשונים בעולם). אז טיפוס ראשון. שעה וקצת. במעלה ההר. הכל ירוק ירוק. שוב גלויה. שוב יפה. ומגיעים למכרות מלח.

מעבר ליופיו המרשים של האשלטאט, הכפר מפורסם משתי סיבות: תרבות האלשטאט אשר הייתה תרבות קלטית מתקופת הברזל המוקדמת, ואשר העניק לה את שמו; ומכרה המלח הראשון בעולם הנמצא בהר המלח (Salzberg). בשל עושרו של האזור במלח היו האלשטאט וסביבתה מיושבים כבר לפני אלפי שנים, על ידי אוכלוסייה אשר כרתה את המלח, ארזה אותו בצורת לבבות וסחרה בו. הממצאים המוקדמים ביותר שנמצאו במקום מתוארכים לשנת 5000 לפה"ס לערך. כריית המלח נמשכת עד היום.

מגיעים למכרה, ומקבלים בגדים מיוחדים עם ריפוד קטן להחלקה. בהמשך הסיור נבין למה… השאלה הראשונה שעלתה לי בראש, זה "האם כיבסו את הסכבות האלה ומתי בדיוק ??". כמעט כמו המחשבות שעוברות לי בראש שאני נאלץ לנעול נעלי באולינג המלוות בפטריות של אנשים זרים. מילא… מתחילים להיכנס להר. עמוק יותק. ועמוק יותר. הטמפרטורות יורדות. נהיה קר. לפתע, תדירות הכביסה של הבגדים שקיבלנו הופכת להיות פחות מטרידה. למעשה, מדובר באטרקציה די מגניבה. נכנסים ממש לבטן ההר, מחילות מחילות, ומקבלים שלל הסברים. אופן חציבת המלח, יצירת המלח (שוב… נדידת יבשות. אוקיינוס תטיס שהיה קיים בעבר וכו' וכו'), והאטרקציה המרכזית – מעבר בין המפלסים השונים של החציבה. בכל מפלס קיימות מחילות, והמעבר בין המפלסים מבוצע באמצעות מגלשות מגניבות. בשיא, הצלחנו לגלוש במהירות של 19.7 קמ"ש ? מקום ראשון !
 

חליפת אשפוז

ושוב, גלוייה בהאלשטט

מגלשות על תקן מעליות

רכבת פנים הרית

ביום השני, עשינו פעמינו לכיוון אטרקציה נוספת – מערות קרח. נסיעה קצרה, כרגיל יפה, כרגיל ירוקה ומלאת עצים. המון המון עצים. מסתבר, שכמעט 50% משטחה של אוסטריה מכוסים יערות. מדהים. היא המדינה הכי מיוערת באירופה. ולא סתם חורשות עץ פה ועץ שם, יערות צפופים צפופים. למה לנו אין קצת כאלו ? בכל אופן, אז אחרי עוד יער, מגיעים לרכבל. באופן כללי, ביום השני כבר הספקתי להבין את משמעות המושג רכבל באוסטריה. אם אצלנו בארץ מדובר באטרקציה שזכורה לי בעיקר מהלונה פארק בתל אביב ופעם בכמה שנים מהעינוי המתמשך של עמידה בתור אינסופי בחרמון, אז באוסטריה מדובר בכל רכב לגיטימי ויומיומי כמעט כמו אופניים בהולנד. איפה שלא זורקים אבן באוסטריה, פוגעים ברכבל. עוד הר, ועוד רכבל, ועוד הר ועוד רכבל. מדהים הקטע הזה. אם בתל אביב יש אופניים ללא סוף, אז באוסטריה – רכבלים.

כלי הרכב הכי נפוץ פה

אז דבר ראשון מטפסים לראש ההר. יותר נכון – מרכבלים לראש ההר. אז לוקחים רכבל אחד. ואז עוד רכבל. ופתאום – מטפסים לאזור סקי (בחורף..) ועולים כ – 1500 מטרים. בעשר דקות כמובן. זה יפה, כי ברגל זה היה לוקח יום שלם. באמת ובתמים, אני לא יודע מה עדיף. תחושת הכיבוש הנפלאה המלווה טיפוס מתיש ומייאש, או מונית ישירה לראש ההר.


דוגרי – לא ציפיתי ליופי כזה. פתאום הגענו לשלג !! אהבת חיי !! הולכים בשלג, זורקים שלג. איזה כיף !! דוגרי, הופתעתי. ככה זה, לא באים עם ציפיות ורק מופתעים לטובה. אז מה יש פה ? המון נקודות תצפית, ספסלי שנ"ץ, נקודות תצפית מעל מצוק שנקראת 5 אצבעות (שבכל אצבע יש משהו ייחודי משל עצמה – רצפת זכוכית, משקפת, מסגרת של תמונה ועוד כמה דברים שאני לא ממש זוכר). בקיצור, פשוט אוסף מרהיב של נקודות יפות.

תצפית 5 אצבעות

ששששלללגגגגג

NGC

ועוד ששששלללללגגגגג

לפני הירידה מההר הספקנו לשבת במרפסת מסעדת ההר, שמשמשת בעיקר בחורף גולשי סקי, ולטרוף את האפלשטרודל הראשון שלנו. תכלס, זה תמיד היה לי נשמע קינוח של זקנים. מעפן כזה. בפועל, זה עדיין נשמע לי ככה. עם זאת, מדובר עדיין באחלה קינוח.

אפלשטרודל

ושוב, גלויה..

היעד הבא – מערת הקרח. נשמע מבטיח, וזה משהו שעדיין מעולם לא ראיתי. לפני, שוב, רכבל. מפתיע… אני כמעט ויכול להתרגל לזה…

מערת הקרח Rieseneish?hle נחשבת כמערת הקרח הגדולה ביותר בעולם. הקרח בתוך המערה נוצר כתוצאה מהסתננות מי הגשמים הזורמים בהר דרך חריצים בסלע (סוג של מערת נטיפים). האוויר הקר הזורם במערה מקפיא את המים בשלל צורות מעניינות. עמודים אנכיים, ועמוקים מהתקרה (ממש מערת נטיפים, רק שבמקום עמודי גיר מדובר בעמודי קרח, צורות שנראות כמו מדוזות, נהרות שקפאו ושאר מרעין בישין). בקיץ, זרם המים החמים הזורם במערה ממיס חלק מגושי הקרח, אך מכיוון שכל הזמן נוצרים עוד ועוד קרחונים (מדברים שם על כ – 3 סנטימטר בשנה) אז אין חשש. תמיד יהיה קרח (מה עם ההתחממות הגלובלית ??).

לקחנו סיור מודרך, עם עלם חמודות אוסטרי (רק שאותי הטריד בעיקר מה סבא שלו עשה לפני 60 שנה, וכנראה זה לא היה לשחק דוקים) ועברנו בין האולמות השונים במערה : קתדרלת המלך ארתור, היכל הקרח, קתדרלת פריספל ועוד. מסתבר שמצאו במערה שלדים של דובים שחיו במערה עוד מתקופת הקרח האחרונה. מגניב לחלוטין. חוויה ומראה שעוד לא יצא לי לחוות ולראות.

קרח, או…

נטיפים נטיפים של קרח

באופן כללי, מסתבר שאוסטריה משופעת במערות. מערות ומכרות. מערות ללא סוף שרובן כלל לא התגלו. מערות קרח, מלח, מערות רגילות, נחושת, מערות קרסטיות, מערה עם נהר תת קרקעי וגם המערה הגדולה ביתר בעולם ממוקמת בצפון אוסטריה, ומי שהולך בה עובר למעשה את הגבול (מתחת לאדמה) לגרמניה. שווה סטמפה בדרכון או לא ? בגדול, הסיבה העיקרית לכך היא גיאולוגית. פעם, מזמן מזמן, יבשת גדולה בשם פאנגאה -> נדידת יבשות -> אוקיינוס תטיס שגווע והפך להיות הים התיכון -> אדמה קרסטית -> מערות מרהיבות.

בין לבין, הספקנו לעצור בבית הגולגולות.
האלשטט צפוף בצורה חסר תקנה ובנוי ממש על מורדות ההרים עד לאגם. יחסית אליו, תל אביב נראית פתאום נורא מרווחת. פה, חניה, באמת לא קיימת. מה שמראה שהכל באמת יחסי בחיים….
כל הבתים בנויים אחד על השני בסוג של טרסות, ותכלס, המקום המישורי היחיד הקיים בכפר הוא פני המים למעשה. הזוי…. למעשה, הכפר כל כך תלול שעד לסוף המאה ה- 19 ניתן היה להגיע אליו רק באמצעות שיט על האגם או באמצעות שבילים צרים. האדמה המעטה בין ההרים וגדות האגם נוצלה לבנייה, ואפילו התנועה בין בתי הכפר נעשתה בסירות או בשביל שעבר על המורדות התלולים שמעליו. מצוקת השטח בכפר הביאה לכך שעצמות המתים הוצאו מקבריהם אחת לעשר עד 15 שנים שנים והועברו לאחסון בגלוסקמא, והעצמות הגדולות (רגליים וידיים) והגולגלות אוחסנו בבית העצמות המקומי, שהוקם במאה ה-12. בית הגולגלות מחזיק אוסף של יותר מ-1,200 גולגלות, חלקן צבוע ומעוטר בדוגמאות פרחים ושם הנפטר, בצורה שמזכירה פחות או יותר את נראות הקבר עצמו.


בעבר, לא הייתה ברירה לנפטרים והם הוצאו מבחית הקברות בצורה שוטפת. בין אם הם רצו ובין אם לאו. בעשרים שנים האחרונות, במידה ונפטר מעוניין שגולגלתו תוצג בבית הגולגלות, עליו לבקש זאת מראש. במידה ולא, הוא לא נקבר בכפר. על כן, למעשה, הגולגולת הצעירה ביותר היא משנת 1984. מאז, לא נוספו גולגלות למוזיאון. הזוי משהו, מצד שני זה באמת פתרון מעולה לבעיית נדלן לא קטנה. השאלה היא מתי יתחילו ליישם את זה גם אצלנו בבית קברות ירקון, סגולה וחולון ?? מי צריך את כל הקברים האלה מי ?

בית הגולגלות

גם הקברים, גלויה

כמה שהכפר הזה יפה, וכך גם בית הקברות נראה. הכל ירוק, פורח ומהממם. פשוט לא להאמין.

פוסט הבא – זלצבורג (Saltzburg)