פוסט קודם – יום 12 : הר התבור – ציפורי

קמנו מוקדם לתוך הגשם. בתכלס, ריח מעולה. מת עליו. אבל יחד עם הריח וסחלה הכבשים הפך את הכול לבוץ. אבל בוץ ציורי משהו.
בעבר, ציפורי נחשבה עיר קדושה ומאוד מרכזית. בעבר… עוד לפני טבריה. שם למעשה ניהל רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין ושם גם נחתמה המשנה. אז בדרך, בדרך, מיד עוברים בקברו של רבי יהודה הנשיא.
 
 
 

קברו של ראש הסנהדרין

המשכנו ללכת, ואחרי חצי שעה הליכה פתאום אורן צץ לו ליד סימון שביל. איזה מגניב שבאת. עוד מישהו שיוכל ללכת בקצב שלי.
עברנו בצומת המוביל. אין ספק שזה הקטע הכי מסריח/מגעיל בשביל. הולכים ממש על הצומת, חצי מטר ליד גדר בטיחות. רעש. זוהמה. סתם סחלה. מצד שני, אני בטוח שיהיו עוד קטעים כאלו. אורן ואני עצרנו. אחרי שעה כל השאר הגיעו. הבחור פינק אותנו בסנדוויצ'ים מעולים לארוחת עשר. פעם זה היה רק שוקו ולחמניה. היום זה היה סלט טונה ספייסי ועוד נקניקים שונים. אכן הורשמתי.
המשכנו ללכת. ושוב מצאנו את עצמנו לבד.
בכלל, הטיול הזה היה טיול מוזר קצת. חלק מאוד גדול ממנו הייתי די לבד. התקדמתי. הלכתי. הסתכלתי. התבוננתי. אבל לבד. הפסקות ולילה עם הקבוצה, אבל זהו. האמת, גם חלק גדול מהטיולים בדרום אמריקה עשיתי ככה, אבל כאן זה היה הרבה יותר קיצוני. יש בזה משהו מאוד נחמד. לשמוע את הטבע, רק אותו בלי קשקושים, להתמודד עם התברברויות בשביל, פניות שגויות, קושי פיזי. מצד שני, גם לא. לפעמים זה קצת מבאס. אבל בתכלס, מבחינתי, העיקר שיהיה בתנועה.
קצת גשם, נחל ציפורי המהמם והמפתיע לטובה בירוק ובניקיון שלו, ומזג אוויר סגרירי. בדרך עוברים בטחנת הנזירים הישנה. המון המון מטעי רימונים וזיתים. מגניב נורא. גם אספנו איזה 5 קילו רימונים לערב. שיהיה. אירופה כבר אמרתי ?

רגע לפני החריש

רימון. ועוד מליון לידו

הגענו לסוף היום וטיפוס חד להר של נופית. ישוב יפה של אנשים מבוססים היטב. ואיזה נוף למפרץ יש להם ! יאללה ! לילה. הכל חשוך. המפרץ מרוחק אבל מואר מאור. כולל גביעי האשל של בתי הזיקוק. מהמם. בנוהל, הגענו לגינה הציבורית. מקלחת צינור, פסטה (וגם שניצלים ! ושוב תודה, אורן) לארוחת ערב.

פוסט הבא – יום 14 : נופית – עיספיא

פוסט קודם – יום 11 : הר התבור

היום קמנו מוקדם. אני אישית קמתי פשוט לשמע דפיקות מעצבנות ברקע. בהתחלה הייתי בטוח שזה שעון מעורר מעצבן. ניסיתי לגלות דפוס צלצול שחוזר על עצמו ולא הצלחתי. חשבתי לעצמי "פאקינג שיט !! למה לא מפסיקים אותו ???". ואז גיליתי, שאת הדפיקות המעצבנות רונן עושה במקלחת כשהוא מתגלח ! עם מה אתה מתגלח לעזאזל ??? עם פטיש 5 קילו ???
בכל אופן, יום ארוך לפנינו אז התחלנו ללכת. עוקפים את התבור, שאותו לשמחתי טיפסנו אתמול (ובלי המוצ'ילות). עוד יום חורפי קליל.
אז אמנם על הר תבור לא נטפס היום, אבל על הר דבורה דווקא כן, ומיד אחריו על הר יונה. שרשרת של הרים מיוערים. נעים ביותר.

חיפושיות

בדרך פוגשים כמה ערבים כאמצע מסיק הזיתים המסורתי שלהם. ניילון יוטה על הקרקע, וכמה ילדים שמתרוצצים על הענפים ומטלטלים אותם. הטכנולוגיה לא ממש משתנה.
בדרך עוד עברנו בנצרת, שם נפרדנו מעמית ואלקה, והמשכנו לתל משהד. עוד כפר ערבי. האמת, לא נראה סימפטי במיוחד. לא מש נקשרתי למקום. השביל עובר ממש בתוך הכפר, כשסימוני השביל נמצאים על עמודי החשמל והתאורה לרוב. חלקם – הושחתו/נמחקו. חבל…

בנייה כפרית טיפוסית

תמרות עשן

יוצאים מהכפר ומגיעים ליער. כרגיל, כמו ליד כל כפר ערבי כאן מתחילה המזבלה הגדולה. מה הקטע הזה שלהם ? רק שפה הם באמת הגדילו לעשות. זבל יבש, רטוב, גופות של כבשים, חמורים והשד יודע מה. הכל מסריח ומחליא.

יער ערבי טיפוסי

די בתחילת היער שרול מצא בני משפחה. ארגז שנזרק ביער. 6 גורים קטנטנים מפוחדים ועוד גור אחד שכבר נפח את נשמתו. חגה, בתור בחור אוהב כלבים, התחיל להרים טלפון לכל העולם ואשתו עד שמצא מתנדבת שאמורה לבוא לאסוף אותם. באמצע כפר ערבי בתחילת הלילה. נשמע סימפטי ביותר.
אז לקחתי את הבנות לכיוון ציפורי לפני שהחשכה תרד לחלוטין על היער ורונן וחגה נשארו עם הכלבים.
הליכה בשעת הדמדומים. ראינו אורות, והלכנו לכיוונם. שיערתי שלא מדובר בציפורי אבל אף פעם אי אפשר באמת להיות בטוח. נכנסתי לבית עם סוכה, שהייתה שם מישהי, ושאלתי "סליחה. איפה אנחנו ?". כמה שוקיסטית השאלה יכולה להיות ?? טוב שלא שאלתי באיזו שנה אנחנו, פשוט כי מכונת הזמן שלנו התקלקלה קצת. בכל אופן, הגענו להושעיה במקום לציפורי. אז המשכנו ללכת עוד שעה בחושך ובליווי צמוד של הירח לכיוון ציפורי. שעה שנראתה, גם בזמן ההוא וגם בדיעבד, הרבה הרבה יותר ארוכה.

בסופו של דבר הגענו לציפורי. הגענו לבית של חברה של אמא של מיה. מדובר במשק, רק שהפעם משק של דיר כבשים. לאישה יש בסביבות 700 כבשים בדיר. מילא הכבשים. הריח ! עדיין יש לי ציוד שמריח מכבש אחד או שניים.

פוסט הבא – יום 13 : ציפורי – נופית

פוסט הבא – יום 10 : יבניאל – בית ספר שדה תבור

אז אחרי יום שלם שלא הפסקנו לראות את ההר מרחוק ומקרוב, ואחרי לילה טוב במיטה, אבל בחדר מלא בריח מזעזע של גוייאבה, קמנו, פגשנו את אמא ואחיה של עירית והתחלנו לטפס על הר תבור. השארנו את המוצ'ילה בבית הספר שדה, עשינו קצת קניות בכפר שיבלי והתחלנו בעלייה. איזה כיף זה בלי פאקינג מוצ'ילות !! ממש מטפסים כמו איילה. בגדול, כמו שכבר למדתי בשביל, פשוט אין שביל. מטפסים דוך למעלה עד לפסגה. טיפוס של משהו כמו 540 מטר. בקטנה. המון אורנים וחורשות נעימות.

גזע תבורי

מחטים תבוריים

בכלל, זה מאוד מעניין לראות את צורת הבנייה הערבית/בדואית אל מול הבנייה הישראלית. הישובים הערביים מתחילים מלמטה. לאט לאט מטפסים במעלה ההר. הישובים היהודים מתחילים דווקא מלמעלה ולאט לאט יורדים. הבתים היהודיים מטוייחים. הבתים הערביים לא. אצלנו בונים בית וגרים בו. אצלם, בונים מיד שתי קומות, אולי אפילו שלוש. גרים בקומה השנייה, ובעוד כמה שנים, יסגרו את הקומה התחתונה או את הקומה העליונה כשהמשפחה תתרחב. וזה בטוח יקרה די במהרה.

שער הכניסה למנזר על התבור

בערב, ההורים של חגה הגיעו. אבל הם לא הגיעו לבד. יחד איתם הגיעה משאית אוכל מטורפת. טוב…זה בעצם פשוט היה האוטו של ההורים שלו עם ים אוכל. אוי…איזו ארוחה זאת הייתה..איזה בשר.. בשר.. בשר…

אנטריקוט

פוסט הבא – יום 12 : הר התבור – ציפורי

פוסט קודם – יום 9 : מושבת כנרת – יבניאל

את היום פתחנו במרץ. צריך לטפס על מצוק גבוה מעל יבניאל, לראות קצת נוף יפה,ואז ללכת מהר עם מיקי על מנת להגיע לצומת גזית עד 14:00, כך שיתפוס את האוטובוס האחרון לתל אביב. טיפסנו במרץ את העלייה והגענו לחוות כבשים מוזרה קצת על שפת המצוק. חוות איילות שמה. מה שכן, יש להם אחלה מרפסת עם כסא של רופא שיניים שהגיע לשם בדרך לא דרך. מה שכן, עם נוף כזה מהכיסא, לא בטוח שצריך שם זריקת הרגעה.

רופא שיניים

משם התפצלנו והתחלתי עם מיקי בהליכה מאומצת. התברברנו קצת, חצינו שדות לא ברורים, לא מצאנו סימוני שביל, חזרנו לנתיב, אכלנו סברסים והלכנו לאורכו של נחל תבור. אט אט התחלנו להתקרב להר תבור שעליו נטפס מחר. נראה די גבוה מהצד שלנו !

בתכלס, היה יום די מעפן. גם קיבלתי מכת חום, גם כאבו לי טילים הרגליים, נחל תבור היה יבש כמו סתם שלולית דלוחה בחודש אוגוסט. בקיצור – סתמי. מה שכן, מיקי ואני תפסנו את הטרמפ המושלם. עזר לנו לדלג על דרך ארוכה לאורכו של הכביש מעפן והבחור הסיע אותי עד בית הספר. סתם כי הוא בחור טוב. וזה אכן היה כיף להגיע בשעה 2. עשיתי כביסה, התארגנתי, דפקתי שנ"ץ איכותי והורדתי את הטמפרטורה של עצמי בכמה מעלות טובות. אין תלונות. אחרי 3 שעות כל השאר הגיעו…

סתם מגניב

פוסט הבא – יום 11 : הר התבור

פוסט קודם – יום 8 : ארבל – מושבת כנרת

את היום הזה התחלתי מוקדם מכולם. הגענו אתמול בלילה מאוחר ורציתי לעשות סיור בבית הקברות של כנרת וגם סתם קצת במושבה, שבסוף החודש חוגגת יומולדת 100. ואם אפשר, גם לעשות את זה בלי המוצ'ילה.
אז הגעתי לבית הקברות. מדהים הקטע הזה. פאקינג, על הכנרת עצמה, שטח לא קטן מהחוף, שווה הון, דחפו בית קברות. נוף לים אבל למתים. מה לעזאזל הם חשבו לעצמם המושבניקים האלה ??? חבל שסבא שלי לא קנה שם דירה מאשר במרכז רמת גן.
האמת, מגניב נורא. מאוד תמים כזה. רחל, ברל כצנלסון, נעמי שמר ועוד רבים וטובים קבורים שם. הכל גם כל כך תמים. עם הכיתוב הכל כך ציוני ותמים שיש על המצבות. כיתוב שורשי, חקלאי, מחנך ומלמד כזה. אפילו בבית קברות. אהבתי את זה. מאוד מחמם את הלב. לישראל של פעם. סוג של ציונות שעברה חלפה לה מן העולם ? מה שכן, גם שם רואים את אופרות הסבון והרכילויות. למשל, הפילגש של ברל כצנסלון שקבורה לידו בשלישיה יחד עם אישתו… ממש מנז' טראה. בנוסף, עשיתי סיור במושבה עצמה. ברחוב המייסדים. הבתים העתיקים, כולם מאבני בזלת, בחלקם הייתה מפקדה של ההגנה, סליק ועוד. הכל ציונות והיסטוריה. פשוט מביש שמעולם לא הייתי שם.

קבר רחל

שירת רחל

נעמי שמר

אחרי שעתיים מיקי הגיע מתל אביב. הצטרף ליומיים. אז התחלנו בהליכה ליבניאל. איזה יופי. היום יהיה לי שותף לקצב ההליכה שלי.
מדרימים, חוצים את הירדן, ומתחילים בתנועה מערבה. בגדול, מדובר בנוף מאוד רמת גולני דווקא. צחיח כזה. יבש. וחום. בדרך הגענו לשדה בצלים. אני רואה אנשים ומיד בא לי לדבר איתם. זה חלק מהעניין. ערבים מהאזור. שותלים בצלים. לוקחים בצלים קטנים ומטמינים בשדה. כל 10 סנטימטר – בצל. "איפה המכונה ?" שאלתי בשיא תמימותי. איזו נאיביות. אז בעל הבית ענה לי "איזו מכונה ואיזה נעליים. יש פועלות". ש ערביות, שפשוט יושבות עם דלי, וכל 10 סנטימטר מניחות בצורה הכי ידנית שיש בצל על הערוגה. אין יותר LOW TECH מזה! גם הציעו לנו קפה. אחלה קפה, אבל למה בכוס פלסטיק למה ??

Low Tech

בכלל, אחד הדברים המגניבים בשביל, זה השינויים. ישראל קטנה קטנה אבל עוברים המון שינויי נוף בקצב יחסית מהיר. התחלנו בצפון, נחלים, היערות של קקל, מגיעים לצחיחות הגולנית, נגיע לכרמל ומדבר בסוף.

בערב, לאחר עוד כמה קילומטרים, שתי התברברויות ונחל יבניאל אחד יפה, הגענו לישוב יבניאל. מצאנו את הגינה הציבורית, סופר פתוח וברז מים. לא צריך יותר מזה.

פוסט הבא – יום 10 : יבניאל – בית ספר שדה תבור

פוסט קודם – יום 7 : עין גב

השכמנו קום ואבא של עירית הקפיץ אותנו עד לתחתית מצוק הארבל. השביל מתחיל מכביש טבריה קריית שמונה. חגה חשב להתחיל משם "בשביל לחמם את הרגליים". אמרתי לו שלא יעלה לי על העצבים, כי אחרת אני אחמם לו דברים אחרים.
אז התחלנו בעלייה. היה לי מרץ אז די התרחקתי מכולם. מסתבר שאחרי 100 מטר החבר'ה כבר עצרו כי ניצן הקיא שם את נשמתו. האמת, טיפוס לא קשה מידי. ציפיתי להרבה יותר. רק שפתאום נגמר השביל על המצוק, וסימוני השביל פשוט כיוונו למעלה. דוך למעלה. אחלה שביל ! כאילו מה, נגמר לכם התקציב ליצירת שביל אז פשוט לקפץ על הסלעים לכיוון כללי – השמיים ???

קוצים על הארבל

נוף מהארבל…

בכל אופן, אחרי שעה וחצי של טיפוס מגיעים למעלה. מגניב. נוף מכפר מעראר וכל הכנרת. גם שם, עוד מצפור לחייל. הפעם חייל דובדבן שעף שם באמצע אימון ונהרג. שנ"ץ של שעה עד שכולם הגיעו.
משם המשכנו דרומה דרך ארוכה ארוכה. עד מושבת כנרת. עוברים לאורך כל הכנרת, כשהיא נשקפת מלמטה. מלמעלה לא רואים את הנסיגה ואת המפלס הנמוך. בכלל, מלמעלה דברים תמיד נראים טוב יותר. הרבה יותר טוב.
חוצים את טבריה עילית ובדרך עוברים ביער שוויץ. אלק יער ואלק שוויץ. אם ככה נראית שוויץ אני עם אירופה גמרתי. הרבה יובש, קצת איקליפטוסים. וזהו. מרשים זה לא. אבל גם משם אחלה נוף לכנרת ולטבריה. בסופו של יום ארוך, בשעת לילה מאוחרת הגענו לחוף הפרטי של מושבת כנרת. התמקמנו, ואני סיימתי את הערב עם בירה בחוף שלדג וקצת שקט. היה מעולה.

כוורת

רחוב המייסדים של כנרת

פוסט הבא – יום 9 : מושבת כנרת – יבניאל

פוסט קודם – יום 6 : נחל עמוד – טבריה

יום שישי בבוקר. קמים מוקדם. עוד קצת קניות וחידוש מלאי (כולל 4 קילו פסטה) ונוסעים עם חולוק לקיבוץ עין גב, הקיבוץ של עירית. גרעין הטיול החליטו לעשות יום חופש בקיבוץ, אז אני עשיתי בוקר קניות עם ניר ואביטל בפלורנטין.
אחרי נסיעה ארוכה של 3 שעות הגענו לקיבוץ, שפעם אחרונה (וראשונה) שהייתי בו הייתה לפני הרבה יותר מעשור.
קצת חוף שבימים אלו, מרוחק מאוד מהקיבוץ, SiteSeeing מעולה בהדרכתה האדיבה של עירית, טיילת מרשימה, מסעדת דגים (שאמורה להיות מפורסמת וזאת על פי דברי המדריכה המאוד אובייקטיבית) וקצת נוף. וכמובן, הכרות עם הרכש החדש – שרול, וחבר של חגה – ניצן. הכרות שלא תאריך ימים בטיול, כפי שהסתבר בדיעבד.

פוסט הבא – יום 8 : ארבל – מושבת כנרת