ארכיון | תאילנד ערוץ RSS למקטע זה
24 באוקטובר 2016

בנגקוק (אוסטרליה)


פוסט קודם – מלבורן


אחרי שבועיים וחצי באוסטרליה, התחלנו במסע חזרה הביתה.
בדומה למסלול הלוך, גם בחזור עשינו קונקשיין של יומיים. הפעם, בבנגקוק.
בנגקוק ?  קטע לא נורמלי ! לחזור לאותה עיר מיוזעת תוך שנה. כמה שאני אוהב לחזור למקומות ולהשוות חוויות ותחושות.
על מנת להעצים את תחושת ה"לחזור לאותו מקום" אפילו ישנו באותו מלון בקרבת הקווסאן.
טיסת לילה ארוכה של 9 שעות ממלבורן, נחיתה בשעת לילה, ג'ט לג חדש והגעה למלון המוכר מ"פעם". בשביל טליה, מדובר בשעת לילה די מאוחרת, אבל אני ? עם דודה מטורפת לאוכל הרחוב המושלם של תאילנד.
האוכל באוסטרליה,  תכלס, לא כזה מרשים. בגדול – בשר. אבל שום דבר ייחודי מעבר לזה. נו… אז הם טוענים שהם המציאו את הפבלובה. אני בטוח שכמעט אף אוסטרלי לא באמת יודע את זה. והאוכל בתאילנד לעומת זאת ? פאר היצירה.
במשך 3 שבועות טיפחתי פנטזיות מחודשות על האוכל בבנגקוק, שהוא בערך האוכל הכי טעים בעולם. מגוון, טעים, מגניב, זול בטירוף. בדיוק כמו שאני אוהב !
אז 3 שבועות של דודה, טיסת לאו קוסט ארורה, וארוכה, עד שמגיעים למלון בבנגקוק. והדודה רק מתגברת. סידורי מזוודה, מקלחת, השכבה וריצה מהירה לקווסואן לרכוש מנה כפורה של מרק קארי ירוק מושלמת TO GO, ולקינוח שני שייקים. 3 שבועות של דודה התנקזו בצורה מושלמת למנה הטעימה ביותר בתאילנד.

אז סך הכל, יש לנו יום וחצי נטו בבנגקוק, כשבניגוד לשנה שעברה, לא יועדו לטיול גרידא. אז בכל זאת, מה כן עשינו כאן ?
אני אישית התמקדתי בעיקר בלהתחזות לקואלה – לאכול לאכול לאכול. בנוסף, לשתות שייק לשתות שייק לשתות שייק. בין לבין המון הסתובביות ברחובות.
ביום הראשון – מסג' ראשון לצ'יקה, נסיעה ל – MBK (עליו דילגתי שנה שעברה) עם סחורת הדרייק המשוכפלת שלו, החיקויים הזולים ומליון הישראלים שמפוצצים שם מזוודות, וביקור בכל הקניונים היוקרתיים שמסביבו (סיאם וכל החברים). בנוסף, פוגשים את אלכס ואמא שלה. כמה שזה כיף לפגוש באופן חצי ספונטי חברים בחו"ל. בין לבין, גם עושים קניות. קצת לצ'יקה ובעיקר לי…
שנה שעברה, הטיול בבנגקוק היה עינוי לא קטן עם טליה. נסיעות לא מעטות במוניות, פקקי ענק, בכי בנסיעות, נסיעות ללא סלקל, הנקה בעת נסיעה וסטרס לא קטן. השנה, תחושת בטחון שקרנית עטפה אותנו.  אז הפעם, נסענו אפילו בטוקטוק. עם טליה. חוויה לא נורמלית.
מותו של המלך ניכר בכל פינה בבנגקוק. בכל פינה, בכל בניין, בכל חנות – למעשה, איפה שרק אפשר, ממוקמות תמונות של המלך (בצעירותו… מאוד בצעירותו…). סרטים בצבע שחור לבן. פינות התייחדות. פינות זכרון. מדובר בהנצחה פנומנלית עד כדי מוגזמת. תכלס, נראה שבסופו של דבר, המונרכיה בתאילנד היא פולחן אישיות למשעי.
פינת זכרון למלך, בנגקוק, תאילנד

פינת זכרון למלך, בנגקוק, תאילנד

בערב, הספקנו לשבת לארוחת ערב מפקנת במסעדת הבית שלנו (דוכן ברחוב כמובן) עם אווה וניצן. שוב, כמה זה כיף לפגוש חברים בחו"ל :-). מה הזמנתי ? מנת מרק קארי ירוק כמובן.
ביום השני –
טיפולים נוספים לאישתי היקרה בעודי מסתובב עם טליה ברחובות העייר המיוזעים, חמים, מזוהמים ודביקים בטירוף. במקור, היעד שלי היה ביקור במנזר הבודהה השוכב אותו פיספסתי בשנה שעברה.
עם זאת, מסתבר שבאותו היום ארמון המלך, שהיה סגור בשבוע האחרון (מאז פטירתו הטראגית ו"המפתיעה" של המלך), נפתח למקומיים, ואחוזים עצומים מתושבי העיר התכנסו ליום של ביקורים, שירה והתייחדות לעילוי נשמתו או משהו בסנגון. בנוסף, מאז מותו של המלך, תושבי תאילנד אמורים ללבוש חולצות שחורות לאות אבל. לא למשך מספר ימי אבל, כי אם למשך שנה  (!!). מזל ששחור מרזה… במאמר מוסגר, זה מדהים לראות כל כך הרבה דוכני רחוב שמוכרים חולצות שחורות על מנת למלא גרדירובה שחורה לשנה…
אז באותו היום, היה מדובר במאות אלפי תאילנדים, לבושי שחורים מכף רגל ועד ראש, מציפים את הרחובות והולכים לכיוון הארמון. מאות אלפי תאילנדים שחורים, ובחור לבוש בירוק עם עגלה… אני…
בגדול, פשוט צריך לדמיין שחור. ועוד שחור. ועוד שחור. ולהכפיל בעוד אינסוף נחילים של שחור.
לעניות דעתי היה מדובר ביום הלח ביום השנה בתאילנד. אלף אחוזי לחות בצל. בשילוב חום, שמש בוהקת, וצפיפות לא נורמלית ברחובות. האוויר עומד. יש לי תחושה שנשמתי כמה נשימות אוויר שפלטתי בביקור בבנגקוק לפני שנה. כל 7 ELEVEN שנצפה ברחוב זכה לביקור שלי ושל טליה.
ימין ושמאל, רק שחור ושחור

ימין ושמאל, רק שחור ושחור

 

בין לבין, אוכלים המון המון.. פשוט אין על האוכל התאילנדי. חבל שאין לי קיבה ענקית. או אולי שתיים. אם לא קיבות, אז חבל שאי אפשר לקחת אוכל הביתה. מזוודה של אוכל תאילנדי. ולשם עם תן ביס.
ארוחה מפסקת. מתאילנד...

ארוחה מפסקת. מתאילנד…

בין לבין, בשאריות המקום בקיבה, שותים המון המון שייקים. למעשה, מאז הנחיתה בתאילנד, לא שתיתי מים אף לא פעם אחת בודדת. רק שייקים ושייקים ושייקים. תכלס, באמת שאין על הפינוק של תאילנד. פשוט מושלם.

שייק. ועוד שייק. ועוד שייק.

שייק. ועוד שייק. ועוד שייק.

וזהו. 45 שעות בבנגקוק הגיעו לקיצן. מות המלך ותהלוכות לובשי השחורים ברחובות שממשיכות ללא הפסק מכריחות אותנו לצאת לשדה התעופה 4 שעות לפני שעת הטיסה. נסיעה שבלילה הקודם ארכה חצי שעה, מתמשכת כעת לכדי שעה וחצי. לא כי נוסעים. פשוט כי עומדים. תרתי משמע. הכל חסום. הכל עומד. הכל פקוק. הכל. במקביל נגמר לנו הדלק באמצע הנסיעה. נגמר – כלומר, זה לא שנורית הדלק דלקה בנסיעה, היא בערה בנסיעה. הגענו למצב בו האוטו מצפצף באופן מחריש אוזניים ואומר "אתם נוסעים על אדים !". עם כל החום שמסביב, 100% הלחות שבאוויר,  הפקקים וזיהום האוויר – כיביתי את המזגן של האוטו. כל מה שיכול לתרום לחסכון של עוד קצת אדי דלק על מנת שלא ניתקע באמצע הכביש המהיר.

אבל ככה זה בתאילנד. בסוף הגענו לשדה. וזהו.. אל על. עיכוב בטיסה כמובן. והביתה….



פוסט הבא – סיכום מדיני אוסטרליה (Australia)


6 בפברואר 2016

בנגקוק


פוסט קודם – קופנהגן


שמרנו יומיים לבנגקוק לסוף הטיול. אמנם אישתי היקרה כבר הייתה פה לא מעט פעמים, אבל בשבילי מדובר בביקור ראשון ולא רציתי לדלג על העיר.
ואוו, אכן מדובר בעיר. חתיכת עיר. כל כך שונה מכל מה שראינו עכשיו.
הרעש. הבלאגן. הטינופת ברחובות. הצפיפות, הפקקים. אוי… הפקקים ! פתאום איילון דרום ביום חמישי בערב לא נראה נורא כל כך.
בחרנו לישון במלון שמרוחק מספר רחובות מהקוואסן. בלב המאפליה. ואין ספק, שהעגלה הצמודה מעצימה מאוד את מגרועתיה של וקשייה של בנגקוק. העובדה שאין מדרכות. שללכת עם עגלה על הכביש פתאום נהיה מאוד לא נעים וגם מסוכן. הרחובות המטונפים והאבק שמכסה כל אזור בעגלה. וכמובן, הנסיעות….
פתאום – צריך לנסוע ממקום למקום. במוניות. וכל נסיעה ? מלמיליאן. נסיעות בבנקוק הן כמו מדידה של מרחקים בטראקים. לא מודדים מרחק בקילומטרים, אלא בזמן הגעה. כל נסיעה של 5 קילומטר יכולה לארוך גם שעה. שעה שמורכבת בעיקר מעמידה בין אלפי רכבים, ותינוקת קטנה וחמודה שבוכה ומאבדת את הסבלנות שלה במונית. ומה לגבי סלקל ? פחחח.. לא ממש. מחזיקים בידים, במנשא, בהנקה. בלאגן. בקיצור, השילוב של נסיעות בבנקגוק ופעוטה חמודה בת 4 חודשים הינו שילוב לא ממש מוצלח.
מצד שני – איזו אווירה מעולה ! אווירת המיקרוקוסמוס של העולם, האווירה התרמילאית המטורפת, הרעש המנגן, דוכני הרחוב, אוכל הרחוב שפשוט אינו נגמר, השייקים, התיירים. פשוט תיירים מכל מקום בעולם. צומת דרכים מטורפת. פשוט קסם.

הקוואסאן, בנגקוק, תאילנד

הקוואסאן, בנגקוק, תאילנד

 

הפד תאי הכי טוב בבנגקוק

הפד תאי הכי טוב בבנגקוק

בתכנון החופש, בנגקוק הייתה שלי. נסיון להכניס קצת טיול לנופש הארוך.

אז מה הצלחתי לדחוס ל – 48 שעות ?
ראשית, סיבוב בקווסאן. להבין על מה מדובר. לאכול ברחוב. הפאד תאי הכי טוב שטעמנו עד עכשיו. כנראה, השילוב של אטריות, טיגון בשמן ממוחזר ותיבול של המון פיח ואבק – משפר נפלאות את בלוטות הטעם.

בערב – גילינו שוק פשפשים. אשכרה בבנגקוק. ושוק פשוט לא נורמלי. תודה לך גוגל. השוק נקרא The New Rot Fai Market Ratchada. כרגיל בבנגקוק, דורש נסיעה איטית להרגיז, אבל הביקור שווה כל שנייה. עשרות דוכנים תאילנדים טיפוסיים, עשרות דוכני אוכל, ולא מעט חנויות וינטג' אמריקאי איכותי. מנורות תעשיתיות ישנות, חצובות תאורה, שלטי פרסומות, שעונים, מאווררים. משהו לא נורמלי. לא להאמין שבין כל עשרות דוכני האייפונים, הבגדים, הנעליים, הצפרדעים המקרקרות מעץ ושאר הג'אנק התאילנדי הטיפוסי, מסתובבת סחורה וינטג' שכזאת. מסביב המוני בארים שנמצאים בתוך רכבים ישנים ששופצו. בשורה התחתונה – פשוט שוק מהמם !

שוק הפשפשים, בנגקוק, תאילנד

שוק הפשפשים, בנגקוק, תאילנד

 

שוק הפשפשים, בנגקוק, תאילנד

שוק הפשפשים, בנגקוק, תאילנד

בהמשך נסיעה נוספת במונית. גשם. עוד פקק. כן. הנסיעות האלו לא קלות. מתישות. והפעם היעד – טפונג. כן כן… אני תייר טיפוסי לחלוטין. כאילו מה, להיות בתאילנד ולא לראות את מופע הפינג פונג ? אחרי שכל אחד ואחד מחברי סיפר לי על חוויותיו של הסיגריות המעשנות, החצים, הפינג פונגים ושאר מרעין בישין, הגיע הזמן באמת לראות כצעקתה.
עושים סיבוב קצר בשוק הלילה. בחלק מהסיור אני עם ליעד והילדה ובחלק מהסיור סוליקו. מדובר למעשה בשתי חויות שוות לחלוטין. אני. באותה שעה. אותו מקום. חווה את השוק, או יותר נכון את יחס התאילנדים בשוק, בשתי צורות כל כך מנוגדות. כאשר אני מסתובב עם העגלה – אף לא תאילנדי אחד משווק לי את מרכולתו, או ליתר דיוק – את חשפניותיו. בשנייה שליעד נעלמת עם העגלה, אני ניצוד כאילו אני אנטילופה באמצע הסוואנה. נראה כאילו כל התאילנדים בשוק רק מחכים לשנייה שבה שאהיה לבד על מנת לשדך אותי לאחד המועדנים.
בקיצור, נלכדתי ברשתו של אחד היחצנים, ונכנסתי למופע.
פייר – התאכזבתי. המופע עצמו היה סביר. בדיוק כמו בסרטים. כמו בסיפורים. כנראה העגלה באמת ביגרה אותי. לא התלהבתי :-(. כנראה בעולם מקביל, או יותר נכון, אם הייתי חוזר להיות בן 26 הייתי מתלהב. אז נכון, היו חצים שפגעו בבלונים, ופותחני בירות, והסיגריות – אבל וולאה. לא נפלתי.
מה שכן, החוויה עצמה מעפנה. הכל כל כך תוקפני. כל שנייה דורשים ממך כסף. טיפ. תשלום. עוד דולר. ועוד שטר. חייבים לקנות שתייה. אז חייבים לתת טיפ. ועוד טיפ. והכל תוקפני כל כך. כמעט אלים. לרגע חששתי שלא יתנו לי לצאת לפני שאשלם על עוד שירותים כלשהם. תוקפנות כל כך שונה מהתחושה שליוותה אותנו בשבועיים האחרונים. תוקפנות אלימה ומאוד שונה אפילו ממופע הליידיבוייס בקוסמוי.
בקיצור, לא היה לי נעים בכלל. אז פשוט המתנתי להזמנות הראשונה שבה הדלת נפתחה, ואשכרה עשיתי "ויברח".
אז בשורה התחתונה, סימנתי V על חווית הפטפונג. נו שויין.



יום למחרת – טיול לשוק הצף.
כן כן, איזו אטרקציה תיירותית מאוסה. בערך 20 שנה שמעתי על השוק הצף. והמרחק בין השוק הזה לבין אותנטיות כלשהיא הינו כמרחק בין היכולת הנוכחית שלי לבין היכולת הנדרשת לטפס על האוורסט. עם זאת, וולאה היה כיף. אם מנסים ממש חזק אפשר לדמיין את עברו המקורי והלא מתוייר של השוק.
השוק הצף, הוא ביטוי של תרבות מסחרית האופיינית למקום. תעלות מים רחבות, בהן יש מגוון סירות קנו קטנות, כאשר בכל אחת מהן יושב מוכר, או מוכרת בעל כובע רחב שוליים, כאשר מלפניו, מאחוריו ומצדדיו יש סחורה. וונציה של מזרח אסיה. אם רוצים לרכוש מסחורתו, מצביעים על הפריט והמוכר בטכניקה מיומנת ובמיומנות נפלאה, שולף בעזרת מקל את אותו הפריט וכשהוא עדיין בישיבה, בלי תזוזות מיותרות מבצע אתכם את העסקה. הכל כל כך מהיר, וכל כך יעיל. השוק קיים עוד משנת 1866, כאשר המלך השליט באותה התקופה, המלך ראמה הרביעי, החליט לייעל את ענף החקלאות ולחפור תעלות אשר יספקו לחקלאים נגישות למקורות מים, אשר בהם ישקו את האדמות החקלאיות שלהם.
בקיצור, נסיעה לא קצרה במיניבוס תיירים, כמובן שאנחנו היחידים במיניבוס שתופסים 3 מקומות (ליעד אני והסלקל) והמון תמונות מעולות בקנו. תיירותי להחריד, אבל שווה כל שניה :-).

השוק הצף, בנגקוק

השוק הצף, בנגקוק

 

פקק תנועה, השוק הצף, בנגקוק

פקק תנועה, השוק הצף, בנגקוק

בערב, גילינו אזור חדש חדש שנקרא אסיהטק. מדובר באזור חדש ששופץ בצורה נפלאה על אחת מגדות הנהר. שופץ. עוצב. תוכנן ממש כמו נמל תל אביב. מסעדות, בתי קפה, בארים. והכל כל כך מערבי. מאוד לא אסיתי. נראה כאילו עזבנו לשעה שעתיים את אסיה מדלת הסתרים.

אסיהטק, בנגקוק

אסיהטק, בנגקוק

 

אסיהטק, בנגקוק

אסיהטק, בנגקוק

בין לבין, ברור שממשיכים את תורניות המסג' בייביסטר לסירוגין, שייקים, ועוד ועוד אוכל רחוב מעולה. האוכל פשוט מעולה. טעים בטירוף. טרי. מלא במרכיבים מגניבים. גם במסעדות וגם ברחוב. להפתעתי, גיליתי שהבישול אינו מכיל תבלינים כמעט. כל הטעמים הינם מהמרכיבים. סויה, למון גראס, חצילים קטנים, צ'ילי וכו'. התבלין השימושי ביותר – קארי. ירוק, אדום. במשך 16 ימים, היה לנו אוכל טעים 3 פעמים ביום. לעיתים, גם יותר מ – 3 פעמים. חזירות זה אני…. פעם אחת בלבד, במשך 16 ימים, פעם אחת בלבד הזמנו מנה שלא הייתה טעימה. מדהים ! לו היה אפשר לייבא ייבוא ישיר של אוכל תאלינדי, אבל גם במחירים של תאילנד..

ביום למחרת, כמה שעות חופשיות לעצמי. אין מה לעשות, בסופו של דבר אני תייר… אז הייתי חייב לקפוץ ולסייר בארמון המלך. אישתי היקרה כבר ביקרה שם בעבר.
ארמון המלך, שנבנה בשנת 1782 בידי המלך ראמה הראשון, היה בעבר מקום מושבם של מלכי תאילנד, וכיום הוא אחד מהאתרים החשובים והפופולריים ביותר במדינה. מתחם הארמון מוקף בחומה גבוהה באורך של כשני קילומטרים ועמוס במבנים ארכיטקטוניים מרשימים, ביניהם מוזיאון הנשק המלכותי, המאוזוליאום המלכותי, הדגם המיניאטורי של מקדש אנגקור ומקדש פרה קאו , המפורסם כמשכנו של אחד מהאוצרות המוערכים בתאילנד, פסל בודהא מאזמרגד, שלמרות שמו, עשוי דווקא מאבן ירקן. כיום הארמון משמש לטקסים בלבד, ואילו המלך מתגורר בארמון הנמצא בצפון בנגקוק, וסגור למבקרים.
אז השכמתי קום, מלא מרץ, 100 אחוזי לחות בחוץ, והלכתי נמרצות לארמון.ואו.. מליון תיירים. על אף שהגעתי ממש בעת הפתיחה, מסתבר שגם עוד למעלה מ – 50 קבוצות תיירים (וכמובן – בעיקר סינים!) הגיעו ממש בעת הפתיחה… הארמון באמת מרשים ושווה ביקור. בשביל התאילנדים נראה כאילו ארמון המלך הוא כמו העיר האסורה בשביל הסינים. מאוד שמור, מטופח ומרשים. בהחלט שווה ביקור.

ארמון המלך, בנגקוק

ארמון המלך, בנגקוק

 

ארמון המלך, בנגקוק

ארמון המלך, בנגקוק

 

ארמון המלך, בנגקוק

ארמון המלך, בנגקוק

 

ארמון המלך, בנגקוק

ארמון המלך, בנגקוק

וזהו… כמה שעות אחרונות בעיר. איזה חבל :-(. כיתות רגליים ועגלה ארון בקווסאן. קניות אחרונות. פאד תאי אחרון. עוף בקארי אחרון. 3-4 שייקים אחרונים. וכמובן – מסג' אחרון.. ממש שניה לפני הטיסה :-).

קארי ופד תאד אחרון, בנגקוק

קארי ופד תאד אחרון, בנגקוק

העובדה שתאילנד כל כך מפנקת פשוט מדהימה אותי. התאילנדים נחמדים כל כך. אדיבים. עוזרים. מנומסים. במיוחד כאשר יש עגלה בסביבה. חייכניים. נעימים. זולה בצורה חסרת תקנה. האוכל זול. השתייה. השייקים. מסג'ים. אין שום מעצור לתחושה של "בא לי". "מתחשק לי". כל דבר שמתחשק, פשוט עושים. אין חסם כלכלי. התחושה היא כמעט תחושה אוליגרכית. תכלס, מדובר בתחושה מאוד כיפית.

אי אפשר היה שלא למקבל את התאילנדים לפיליפינים. הפיליפינים נמצאים כנראה איפה שתאילנד הייתה לפני 30 שנה…

וזהו. הביתה ! סוואדיקה !!



6 בפברואר 2016

קופנהגן


פוסט קודם – קוסמוי


טוב. אז תכלס, קופנהגן הוא היעד המרכזי שלנו בתאילנד. הגענו להשתקע פה כ – 10 ימים. במונחי טיול שלי – מדובר בכמעט נצח. 10 ימים באותו מקום ? איך אפשר ? לא משתעממים ??
את השבוע הראשון תכננו לבלות באזור של הפול מון, ואת ה – 4 ימים האחרונים ברזורט מטורף בצפון מזרח קופנגהן.

לאי הגענו יום אחרי מסיבת הפול מון. משפחה שכמונו… לא ממש תכננו לחגוג במסיבה של 10,000 תיירים שיכורים עם ילדה בת 4 חודשים. פעם הבאה כנראה שנצטרך להגיע עם בייביסטר.
בדיעבד, אולי קצת חסר לי. לראות את החוגגים. את 10,000 התיירים שתמיד מגיעים רק למסיבה. כנראה בפעם הבאה באמת…

קופנגן, פשוט כיפית. היא כל כך שונה מקוסמוי. תרמילאית כזאת. לא מתיימרת. רעשנית פחות. פחות רבים. כמו כפר גדול. אפילו משפחתית משהו. היא בעיני משלימה בדיוק את כל מה שחסר בקוסמוי.
מספר תאילנדים אמרו לנו שבשנים האחרונות, ישנם המון תיירים שבכלל לא מגיעים לקופנהגן. הם מעדיפים להישאר בקוסמוי, ורק לקחת מעבורת לפול מון ולחזור. אחרי 10 ימים בקופנגהן, אני אשכרה לא יכול להבין למה לעשות דבר כזה.

אז בהתאם למגבלות התקציב שהגבלתי את אישתי היקרה, בשבוע הראשון לנו בסריקנטנג. ישנו באגף החדש, בחדר צמוד הבריכה. שוס לא נורמלי, ונוח בטירוף. היות והגענו יחסית לא בעונה, אז רוב המלון היה ריק, ורוב הבריכה הייתה פרטית שלנו. שוס לא נורמלי כבר אמרתי ?

סריקנטנג, קופנגהן, תאילנד

סריקנטנג, קופנגהן, תאילנד

מהר מאוד נכנסים למוד רביצה. ארוחת בוקר עם הקטנה. הרדמה בעגלה וים חוף. פד תאי לארוחת צהריים ורביצה בבריכה. פד תאי לארוחת ערב, מקלחות ולילה… מאוד נוח :-).

באופן כללי, לנסוע עם פעוטה יונקת, זה פתרון מעולה. אמנם בעיקר לאבא אבל גם לאמא.
אין צורך לדאוג לבקבוקים, מים רתוחים, אבקות. המטען, שהוא גם ככה חורג, לא מתנפח יתר על המידה. ומעבר לזה, בכל שניה, יש אוכל זמין ואפשר להרגיע את הילדה. אין ספק שלנסוע עם פעוטה שדורשת רק סימילאק.מטרנה או כל אבקה אחרת, הופכת את ההרפתקה למאתגרת יותר

אני באופן אישי, שונא טייולי בטן גב. קשה לי להתחבר עם חוסר המעש.



אז מה עשינו בקופנגהן ?
תכלס, לא הרבה. פעם ראשונה בחיי שאשכרה הייתי בנופש. שגרה של כלום. שגרה של קימה, ארוחת בוקר, ים, בריכה, ארוחת צהריים, בריכה, מסג', ארוחת ערב, הרדמות ושינה. האתגר הכי גדול שהיה במהלך היום היה לבחור את הפרי ממנו נשתה את השייק היומי, ולהחליט איזו מנה תאילנדית נזמין הפעם לארוחה.

בין לבין צברנו כמה חוויות "רגילות".

סדנת בישול (ואכילה), קופנגהן, תאילנד

סדנת בישול (ואכילה), קופנגהן, תאילנד

 

טיול פילים, קופנגהן, תאילנד

טיול פילים, קופנגהן, תאילנד

 

אננטרה, קופנגהן, תאילנד

אננטרה, קופנגהן, תאילנד

 

אננטרה, קופנגהן, תאילנד

אננטרה, קופנגהן, תאילנד

 

אננטרה, קופנגהן, תאילנד

אננטרה, קופנגהן, תאילנד

 

"ירח דבש" באננטרה, קופנגהן, תאילנד

"ירח דבש" באננטרה, קופנגהן, תאילנד





פוסט הבא – בנגקוק


6 בפברואר 2016

קוסמוי


פוסט קודם – פתיחה


אז איך משפחה צעירה (ופעורה) נוסעת לתאילנד ?
דבר ראשון – מזוודות. כל העשור האחרון נסעתי לחו"ל עם מוצ'ילות. אמנם היו נסיעות עבודה פה ושם, אולם רוב הנסיעות היו טיולי תרמילאיים. אז עכשיו ? צריך לקנות מזוודות.
דבר שני – אקסל מרפאות רלוונטי בבנגקוק, קופנגהן וקוסמוי. בכל זאת, נוסעים עם פעוטה בת 4 חודשים…
דבר שלישי – אקסל ציוד. ואוו. אין ספק שיש קורלציה ישירה הפוכה בין משקל התינוקת, לבין כמות הציוד שיש לקחת עבורה. עגלה, סל קל, אוניברסיטה, חיתולים, משטחי החתלה, צעצועים, כדור פזיו, משאבת כדור פיזיו, דפני, בקבוקים, משאבת הנקה, תרופות על כל מקרה שיבוא ושאר מרעין בישין. ויש הרבה מרעין בישין.
למעשה, מדובר במזוודה אחת קטנה עבורנו גדולים, ומזוודה אחת גדולה עבור הקטנה.
משימה רביעית – התארגנות לטיסה. אני אישית, מאוד חששתי מהטיסה. אמנם השקענו ולקחנו טיסת לילה ישירה לבנגקוק, עם על אל, שכוללת עריסה כמובן וטיסת המשך מהירה לקוסמוי, אולם הלא נודע החדיר תחושת חשש. טלטולה צרחנית לא קטנה עם יכולות ווקליות דציביליות מרשימות ביותר. אני אישית כבר ממילא לא שומע היטב את הצרחות שמנגנות על כל מנעד הצלילים האפשרי, אולם היה לנו לא נעים משאר הישראלים בטיסה. בכל זאת, יש לנו 10 שעות להעביר ביחד, ותמיד הייתי מהישראלים האלה שמרחמים על אלו שנוסעים עם התינוקות שלהם. אז התארגנו על חבילת ממתקים מנחמים וחבילת אטמי אזניים לשכנים שלנו בטיסה. בדיעבד, הטיסה הייתה נוראית. אמנם טלטולה ישנה כל דקה אפשרית, אולם שאר התינוקות בטיסה פשוט אכלנו לנו את הראש מבכי ! מילא שאר התינוקות שעשו רעש… שאר הנוסעים… בעיקר משפחות תשושות עם 5 ילדים מתישים, שאפילו ההורים שלהם כבר התייאשו מהם.

עבורי זאת הייתה הפעם הראשונה בתאילנד. ביקרתי ב – 48 מדינות עד היום, ותמיד די נמנעתי מתאילנד. מהמובן מאליו. ממדינת המובן מאליו. "מה, איך עוד לא היית בתאילנד ?" הייתה שאלה טיפוסית. תמיד הרגיש לי כאילו כולם כבר היו בתאילנד. יותר מפעם אחת. מדינות שאליהן כולם כולם נוסעים כסוג של ברירת מחדל – גם הן לא קורצות לי. בנוסף, בטן גב זה לא אני. אלו לא מסוג החוויות שעושות אותי שמח. אולם בדיעבד, מדובר היה בפינוק לא נורמלי.
נראה כאילו תאילנד הינה מדינה שמתאימה לכל אדם, בכל שלב בחייו. טיול שלפני צבא, טיול תרמילאיים שאחרי צבא, רווקים, זוגות בירח דבש, משפחות צעירות וגם משפחות מורחבות. מדינה עם התאמה רחבה עבור כל כך הרבה סוגי מטיילים היא באמת ייחודית.



נחיתה בקוסמוי בעיכוב של כמה שעות, והתאפסות מהירה על אילת של תאילנד. מלון חביב. כמובן עם ברבורים בחדר.. ברור שבעת ההזמנה, ליעד עדכנה שאנחנו בירח דבש. אמנם עם ילד, אבל בירח דבש. רק שלא יחשבו שההריון היה פנצ'ר שבגינו התחתנו. כשבאמת היינו בירח דבש בסין, הדבר היחיד שקיבלנו זאת הייתה עוד יריקה ברחוב מהסינים…

ירח דבש (ועריסה), קוסמוי, תאילנד

ירח דבש (ועריסה), קוסמוי, תאילנד

וואוו.. כמה רעש ברחוב. כמה רעש בעברית. מסעדת אחלה. מועדון קוקו. קריוקי משה פרץ. קריוקי קובי פרץ. קריוקי עומר אדם. פשוט לא להאמין. רופא הילדים שלנו צדק. אכן כמו אילת.
בתכנון, הרעיון היה לנחות בקוסמוי ולהתאפס אחרי הטיסה ליום וחצי, ואז לקחת מעבורת לקופנגן. בדיעבד, הטיסה הייתה חלקה כמו חמאה והיום וחצי בקוסמוי היו די מיותרים.

אז מה עשינו פה ?
המון שינה אחרי הטיסה, שוטטות הלוך ושוב הלוך ושוב ברחוב הראשי, קניון תיירים חדש שנפתח, מסג'ים (כמובן), שייקים (כמובן), ותחילת סיפור אהבה עם האוכל התאילנדי הטעים.

ארוחה תאילנדית ראשונה, קוסמוי, תאילנד

ארוחה תאילנדית ראשונה, קוסמוי, תאילנד

תכלס, קוסמוי היא באמת כמו אילת. הכל פה בעברית, "אחי", "בקטנה" וכל השיט המייגע. מסעדות בעברית, אינטרנט בעברית. בדיוק למה שציפיתי.. פעם הלוקליות הזאת הלהיבה אותי. היום, אני כבר לא זקוק לה.
בערב הבודד שהיה לנו, הספקנו להיות במופע קברט. מופע חביב של מספר ליידיבויס. תכלס, היה מצחיק ומגניב. אווירה טובה. החוויה של להיות במופע קברט עם ילדה בת 4 חודשים הייתה מאוד גרוטסקית. ברור שהליידיבויס עפו על הילדה. אבל מצד שני, הילדה לא ממש החזירה להם אהבה.

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

 

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

 

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

קברט ליידיבויס, קוסמוי, תאילנד

וזהו.. יום וחצי של התאפסות, ביקור חפוז בבודהה הגדול (מקדש בו בו יש [עוד] פסל בגובה 15 מטר של בודהה. נבנה בצפון האי ב-1972) ועולים על מעבורת לקופנהגן – היעד המרכזי.

הבודהה הגדול, קוסמוי, תאילנד

הבודהה הגדול, קוסמוי, תאילנד





פוסט הבא – קופנהגן


14 בספטמבר 2015

תאילנד


"חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף"


אז פתאום החיים השתנו. גדלנו. התברגנו. התרחבנו. שנה שעברה היינו אמורים לנסוע (ולהגשים חלום קטן) לאתיופיה, ושבוע לפני הטיסה, היעד האפריקאי השתנה ליעד סופר מערבי – סלובניה קרואטיה… פאדיחה. והשנה ? צריך לעשות התאמות בזכות המשפחה המורחבת.
החגים השנה יוצאים פצצה. אין ספור ימי חופש באמצע השבוע. אז עוד לפני הלידה חשבנו אפילו על אוסטרליה. אבל אין ספק שמדובר במסע מאתגר, ארוך ומלא טיסות לילדה בת 4 חודשים. אז החלטנו על משהו קצר יותר. כריתים. ואז עושים אקסל הוצאות, אקסל שיקולים, והיעד השתנה. לאן ? לתאילנד. תכלס, למה לא ? חופים, נופש, זול. מתנת הלידה לאישתי 🙂 רק הטיסה יקרה ומאתגרת. כמו שרופא הילדים שלנו (שכמובן התייעצתי איתו לפני הנסיעה) אמר "לנסוע לחופי תאילנד עם תינוקת זה כמו אילת, רק יותר זול וכיף". אז אותי חינכו להקשיב לרופאים, ואכן נסענו…
אז לא מדובר ממש בטיול (לפחות מנקודת המבט שלי), ועל כן אישתי הייתה אחראית הפעם על ניהול הטיול. בעיקר על החלק של הנופש. מלונות. מלונות מפנקים, ומלונות מפנקים יותר. ואני ? פשוט מצטרף. תייר בנופש.


ניווט מהיר

|| 1. קוסמוי || 3. בנגקוק
|| 2. קופנגהן


 


קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול עם תינוק בתאילנד, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול בתאילנד


קצת תמונות

Thailand 2015



פוסט הבא – קוסמוי


 



© 2020 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.