ארכיון | ירדן ערוץ RSS למקטע זה
7 באפריל 2013

ירדן – פתיחה


"אל מקום שבו אולי כמו הר נבו,
רואים רחוק רואים שקוף"


אז מה, בעצם ?

אז במקור חשבנו (או מדוייק יותר – זוגתי חשבה) לפלנד. אבל יקר נורא שם, וגם קר (למרות שזה דווקא מגניב), וכחלופה – הגענו בסופו של דבר לירדן. סוג של חלום ישן של ליעד. דומה ללפלנד – זה לא.  מה הרעיון ? הרעיון הוא למעשה טיול בנחלי ים המלח, אבל מהצד הירדני דווקא. אומרים שהצד שלהם  משמעותית יותר יפה משלנו, המון מים ומאתגר – אז החלטנו ללכת על זה. הפעם גם העדפנו לקחת טיול מאורגן עם דורון יושע.  להסתבך פחות עם נושא המדריך, השוטר וכל הסידורים והאופרציות הבירוקרטיות שהירדנים דורשים. להיות תיירים חופשיים. יהיה מעניין. שירה ויפתח הצטרפנו אלינו, ואט אט התגבשה קבוצה של 25 איש. ממש טיול שנתי.

בנוסף, שילבנו נופש קטן בים המלח (שליעד תהיה מרוצה) ועוד כמה אתרי טיול מרתקים אחרים (שאני אהיה מרוצה).

תכלס, זאת הפעם שנייה שלי בירדן. בפעם הקודמת, מדובר היה בביקור חפוז. טיול יום זריז מאילת, מעבר בעקבה, צפייה בעיר הנבטית של פטרה (ובמליון התיירים שהציפו אותה אחרי ההכרזה כפלא עולם), וחזרה לטיילת האילתית הטיפוסית. לא באמת מספק, אולם ממלא את המטרה הכללית. הפעם,


איפה היינו בירדן (ניווט מהיר)

|| 1. טראק בנחל זרד, ואדי חודירא ואבן חמד || 3. הר נבו ומידבא
|| 2. נופש בים המלח (הירדני) || 4. פטרה (2009)
|| 5. ירדן – סיכום מדיני


View Jordan ירדן in a larger map
 


קצת תמונות

פיקאסה

פליקר

ירדן 2013
Jordan 2013

ירדן 2009
Jordan 2009


פוסט הבא – טראק בנחל זרד, ואדי חודירא ואבן חמד


4 באפריל 2013

הר נבו ומידבא 1.04.2013


פוסט קודם – נופש הים המלח (הירדני)



את היום האחרון שלנו בטיול רציתי להקדיש ל-טיול… צמצום זמן בריכה ונופש וביקור בעוד שני אתרים.
תיאמנו עם נהג מונית עוד מהארץ, ואני עם הספקטיות הלא מועטה שלי, וחוסר האמון הכללי שאני מתהדר בו, רציתי לוודא איתו שהוא אכן מגיע לאסוף אותנו ושלא יידפק לנו יום הטיול. מסיבה לא ברורה לא ממש הצלחתי להתקשר, אבל, כמו שכבר למדנו להכיר את נותני השירות בירדן – לא רק שהנהג הגיע, אלא הוא אף הקדים ב – 10 דקות. מהמם.

תחנה ראשונה – הר נבו.
הר נבו הוא הר השוכן במערב ירדן, כ-7 ק"מ מערבית לעיר מידבא. פסגתו של הר נבו נישאת לגובה של 817 מטר מעל פני הים. הנוף מפסגת ההר משקיף על ארץ ישראל, ים המלח והחלק הדרומי של נהר הירדן. לרוב ניתן לראות את יריחו מפסגת ההר ובימים בהירים גם את ירושלים ואת בית לחם. כמו ששמוליק קראוס נהג לשיר – "רואים רחוק רואים שקוף". הבעיה העיקרית היתה, כפי שתמיד קורה במקרה שלי, שבאותו יום היה אובך וזיהום אוויר שהיה החזק ביותר ב – 5 שנים האחרונות, והדבר היחיד שראינו זה מימין ומשמאל רק חול וחול.

לפי הפרק האחרון של ספר דברים, הר נבו הוא ההר אליו טיפס משה רבנו וממנו ניתנה לו ההזדמנות האחרונה להשקיף על הארץ המובטחת אותה ייעד אלוהים לעם ישראל. משה, היות והיה סקפטי בנוגע לאלוהים, הוביל את בני ישראל במשך 40 שנה לארץ ישראל, אולם לא הורשה להיכנס אליה. הזכות היחידה שניתנה לו למעשה הייתה לצפות על ארץ ישראל ממרומי הר נבו. לפי המסורת הנוצרית והיהודית, משה נקבר בהר זה על ידי אלוהים עצמו, ומקום קבורתו לא נודע. קיימות מספר השערות לגבי מקום הקבורה, אולם עד היום מדבר בספקולציות בלבד.

משה היה פה, הר נבו

משה היה פה, הר נבו

אחת הסברות לעונשו של משה הינה סיפור הסלע שאליו משה היה צריך לדבר, ולאחר מכן ינבעו מהסלע מים. אולם משהו היכה בסלע על פני לדבר איתו. מה שנקרא, דבר לעצים ולקירות…
אחת ההשערות היא הסלע הינו מעיין משה שממנו נובעים מים עד היום, שנמצא בתחתית ההר, וסביבו צומחים מספר עצים.

מבנה שניצב על ראש ההר הוסב לכנסייה בשנת 393 וזו נבנתה ועוצבה מחדש באופן רציף, כולל ביום בו ביקרנו ! הכנסייה בשיפוצים ועל כן אין אפשרות להיכנס אליה.
המקום נרכש ב-1932 על ידי נזיר פרנציסקני שדאג לסלילת דרך אל העיירה מידבא, ואיפשר את תחילת החפירות במקוםף שיקומו ובניית כנסייה פרציסקנית חדשה על ההר. לצד הכנסייה, הוצב גם פסל נחש הנחושת המעוצב בצורת צלב. הפסל, מעשה ידיו של הפסל האיטלקי ג'ובאני פנטוני מסמל הן את נחש הנחושת אשר עשה משה במדבר והן את הצלב עליו נצלב ישו.


על פי התנ"ך, נחש הנחושת הוא צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת ה', על מנת להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים שהוטלה על עם ישראל בשל חוסר סבלנותו ואמונתו באלוהים במדבר. העם הודה שחטא, וביקש ממשה שיתפלל ויעצור את המכה. לאחר שהתפלל קיבל משה מה' את הפקודה להכין את הנחושתן. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא. יש האומרים שהנחש היה על מטהו של משה.
נחש הנחושת השתמר במשך דורות רבים והגיע לבית המקדש, עד ימיו של חזקיהו. הוא השמידו, כי הנחש הפך לחפץ שאותו עבדו.

נחושתן, הר נבו

נחושתן, הר נבו

ב-19 במרץ 2000, ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני במקום במהלך מסעו לארץ הקודש ונטע בו עץ זית כסמל לשלום. הביקור הזה מתועד היטב במקום, הן באמצעות אנדרטה גדולה ומרשימה בכניסה והן באמצעות שלט לצידו של עץ הזית. ב-11 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס ה-16 במקום במהלך מסעו לארץ הקודש. ביקור זה משום מה,
נעלם מעל דפי ההיסטוריה של המקום, והוא זוכה להתעלמות מוחלטת עד כדי מעליבה (במידה והייתי בנדיקטוס הייתי ממש נעלב…).

ציון ביקורו של האפיפיור, הר נבו

ציון ביקורו של האפיפיור, הר נבו

תחנה שנייה – העיר מדאבא, ושם כנסיית סנט ג'ורג' ומפת מידבא.
האמת, על האזור שמעתי פעם ראשונה בקורס קצינים. מפת מידבא, המפה העתיקה ביותר של ארץ ישראל שנתגלתה אי פעם. ומאז, קצת דיגדג לי לראות את המקום. אז הנה הגענו !

כמה מילים על המקום.
העיר מידבא היא עיר בעלת היסטוריה רבת שנים, השוכנת במערב ירדן. העיר, הנמצאת כ-780 מטרים מעל פני הים, ממוקמת כ-9 קילומטרים מדרום למיקום המשוער של העיר הקדומה חשבון ומצפונו של נחל ארנון. מידבא נודעה, ואף הפכה למוקד תיירות, בשל גילוי מפת מידבא, מפה יוצאת דופן מן המאה השישית לספירה, המתארת את ארץ ישראל בגבולותיה הרחבים, שנמצאה בכנסייה ביזנטית קדומה. משמעות השם מידבא איננה ברורה. הוצע לפרש כ"מי-דבע", כלומר מי-שפע, או כ"מקום מנוחה" (על פי פירוש מילים קרובות בשפות שמיות).
מפת מידבא היא רצפת פסיפס הממוקמת בכנסיית גאורגיוס הקדוש בעיר מידבא שבירדן. המפה, המתוארכת לתקופה שבין המאה השישית לשביעית, מתארת את ארץ ישראל, והיא העדות הוויזואלית המוקדמת ביותר לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים.
המפה משלבת תיאור גאוגרפי עם תיאור דתי של ארץ הקודש. התיאור מבוסס על חיבור ה"אונומסטיקון" של אוזביוס מקיסריה, על מפות דרכים מן התקופה הרומית ועל מדריכי צליינות שהוכנו עבור צליינים נוצרים. המקומות במפה אינם מתוארים לפי קנה מידה אחיד, כי אם על פי חשיבותם הדתית – ככל שהמקום המתואר הוא חשוב יותר, כך הוא מתואר בצורה בולטת וגדולה יותר. ים המלח למשל נראה עצום בגודלו, אף יותר מהים התיכון, וירושלים נראית כמו גוש דן של היום.
גבולות ארץ הקודש במפה משתרעים מצידון ועד תבאי שבמצרים. אולם החלקים הקיצוניים שלה לא שרדו. החלק ששרד ממוקם בספינה המרכזית של הכנסייה. כאשר גילו את המפה בסוף המאה ה – 19, המפה הייתה גדולה הרבה יותר, אולם הקבלן ששכרו להקים מחדש את הכנסייה, החליט שהרצפה קצת מפריעה לו, והוא החליט פשוט לטאטא קיבינימט ןחלק מן הפסיפס. הזוי משהו, אבל מזכיר גם את התנהלות הקבלנים של היום למעשה….
כיוון התיאור של המפה הוא כלפי מזרח. המפה משלבת נקודות מבט שונות. העיר ירושלים, לדוגמה, מוצגת במבט מלמעלה בעוד שערים אחרות מתוארות בהיטל אלכסוני מן הצד. הכללת היישובים נעשתה על פי ציונם בכתבי הקודש. ירושלים, לדוגמה, מתוארת בקנה מידה הקרוב ל-1:1600, כמעט פי עשרה משאר חלקי המפה.

כשהגענו לביקור בכנסייה, בדיוק הסתיים לו טקס לוויה של פלוני. להפתעתי, לא ראינו את הפסיפס. מה זה ? איפה הוא תהיתי לעצמי.
ואז, אחד הכמרים, אמר לי שהפסיפס מכוסה בשטיח מתחת לרגלי המבקרים. אז הוא ביקש שנמתין בסבלנות כמה דקות עד שהקהל יצא ושנקפל את השטיח. וקטע ההזוי, שזה בדיוק מה שעשינו. כמו ישראלים מעפנים, המתנו שהקהל יתפנה, ופשוט גילגלנו את השטיחים, כאילו לא מדובר בממצא ארכיאולוגי מטורף שצריך לשמור עליו היטב. הזוי. כמובן, שלאחר מכן חטפנו קצת צעקות, ובצדק, ורצפת הפסיפס הוקפה בחבל מגונן כמו שצריך, בלי תיירים מתלהבים שידרכו עליה..

כנסיית סנט ג'ורג', מידבא, ירדן

כנסיית סנט ג'ורג', מידבא, ירדן

 

חושפים את מפת מידבא

חושפים את מפת מידבא

 

מפת מידבא

מפת מידבא

אז לאחר הביקור הארכיאולוגי, עושים סיבוב בשוק.
תכלס, אחרי 6 ימים בירדן, זאת פעם ראשונה שבאמת פגשנו ירדנים/תושבים. שראינו עיר. שהרגשנו קצת קצת את העם עצמו.
במדבר, מן הסתם, הירדנים היחידים שראינו היו השוטר והמדריך שלנו. במלון, 90% מהעובדים היו עובדים זרים. ופה – סוף סוף מקומיים.
בהתחלה, קצת חששתי להגיד שאנחנו מישראל. אולי נחזור לשקר הרגיל ? "אנחנו, אהה…. אנחנו מספרד". אבל אחרי פעם פעמיים, אשכרה התחלנו להיות גאה להגיד שאנחנו מישראל.
הירדנים (שפגשנו מן הסתם) זה עם כל כך חם. לוחצים ידיים, מלאי שמחת חיים. אומרים שאנחנו שכנים, בני דודים. תכלס הם מבינים שמאיבה ומלחמה שום דבר טוב לא יכול לצאת לאף צד. ואין מה לעשות, אני מאמין שזה עובר לכל אחד בראש כאשר נמצאצים שם. אז ברור, שמספיק לפגוש משוגע אחד, אבל למזלנו – אחד כזה לא פגשנו.

תכלס, במקומים יש גם משהו מאוד מוכר. זה שונה מטיול אחר בחו"ל, שם המקומיים הם באמת מקומיים. אנשים זרים. מראות חדשים. לא מוכרים. אבל פה ? תכלס, זה בדיוק כמו בבית. אין באמת הבדל. הכפאיות, השפמים, תווי הפנים, הגלביות. פשוט הכל. אבל פה ? הרושם הוא שהם הרבה יותר נחמדים…

הרחובות שלנו, מידבא, ירדן

הרחובות שלנו, מידבא, ירדן

 

מקומי, ירדן

מקומי, ירדן

 

מקומי, ירדן

מקומי, ירדן

 

I am a Barbie Girl, מידבא, ירדן

I am a Barbie Girl, מידבא, ירדן

לאחר הסיבוב בעיר נאמר לנו שהנסיעה למעבר הגבול הינה גג שעה, אז נותר לנו עוד זמן רב, ולכן בדרך עצרנו במלכודת תיירים טיפוסית של עבודות פסיפס. מידבא מתהדרת בהמון המון עבודות/אמני/מפעלי פסיפס ובאחד מאלה הממקומים על הכביש עצרנו.
ביקור קצר במלכודת, חוטפים שוק מהמחירים (24,000 ש"ח לשולחן פסיפס) וממשיכים למעבר גבול של קינג חוסיין.

מלאי בטחון בזמן שעוד נותר לנו ובשפע, ועם תכנון קטן להתיישב על איזה חומוסיה מקומית, אחרי שעה של נסיעה הגענו למעבר הגבול. הפתעה. ואז נאמר לנו שהגבול סגור. או… פה חשדתי ! מה סגור מה ? אמרנו לי במפורש בטלפון שהוא פתוח עד 21:00 ועכשיו 18:15. בצידי הדרך המון המון משאיות מלאות בכל טוב חונות. ואז, למדנו משהו
חדש. מסתבר שהגענו למעבר הגבול קינג חוסיין ואנחנו צריכים להגיע למעבר הגבול שייח חוסיין. אה ברור. איך לא הבנו את זה קודם ??? הרי זה מאוד הגיוני לקרוא לשני מעברי גבול בדיוק באותו שם !!
העניין הוא שמעבר הגבול השני, מעבר הגבול אותו אנחנו צריכים, מרוחק כ – 70 קילומטר, ובזמן ירדן מקומי מדובר פה בלמעלה משעה וחצי נסיעה. והגבול הירדני נסגר ב – 20:00. פאקינג שיט. לבלות פה עוד לילה זרוקים באיזה אוהל במעבר הגבול ? לא נראה לי.
החלפנו נהג מונית, עמידה קצרה על המקח, מאוד קצרה עקב סוגיית הזמנים הבעייתית, ונסיעה מהירה מהירה לגבול. מאוד מהירה.
וכיאה לירדנים, במעבר היינו צריכים להחליף שוב מונית, לעוד נסיעה של קילומטר, והגענו. ב – 19:50. גבולי אבל בסדר. ואז, שוב, בלאגן קטן. נכנסו עם קבוצה ומדריך, יוצאים בלי קבוצה ומדריך, למה ככה, איפה המדריך, תשאול קצר במשטרת הגבולות, המתנה מורטת עצבים של שעה לשאטל ובשעה 22:00 הצלחנו להיכנס לארץ המובטחת.
בקיצור, מעבר סיוט. אפשר היה לתקתק את מעבר הגבול הזה לעניין של דקות, אבל מסיבה בירוקרטית באמת לא מובנת, חציית הגבולות הינה סתם סיוט. אבל לא נורא, ככל רגע בירדן היה שווה את זה !!

נוסטלגיה, מעבר שייח' חוסיין, ירדן

נוסטלגיה, מעבר שייח' חוסיין, ירדן

 



פוסט הבא – פטרה (2009)


4 באפריל 2013

נופש בים המלח (הירדני) 1.04.2013 – 30.03.2013



פוסט קודם – טראק בנחל זרד, ואדי חודירא ואיבן חמד



אחרי תמונת סיום הטראק + קפה שטח אחרון, הגענו לאזור המלונות של ים המלח הירדני. מדובר במתחם של מספר בתי מלון יוקרתיים, שגורמים לבתי המלון אצלנו להחוויר מבושה וממבוכה.

עשינו בוקינג מראש למלון קמפינסקי, שנראה הכי יפה בתמונות והכי משתלם במחיר, ובדיעבד הסתבר, לבחור פרפריאלי כמוני, שמדובר ברשת מלונות יוקרה, עם מספר לא גדול של מלונות, אולם עם מיתוג ומיצוב איכותי ביותר.

אז אחרי 4 ימים של אוהלים, נחלים, אבק, יתושים והמון המון מים זורמים האוטובוס של דורון הטיל אותנו בשערי המלון. ואנחנו, חבורה של 4 אנשים, מטונפים, מלאי חול וקרדית האבק, מסריחים בהבל של חוסר מקלחת ועשן מדורות, עם 4 מוצ'ילות על הגב, שתי מזוודות ו -3 תיקי גב קטנים, נכנסים להיכל הפאר והפינוק. אין ספק, מדובר בתמונה גרוטסקית להפליא.
לרגע קט, פשה פי החשש פן לא יאמינו לנו שאנחנו אכן אורחי המלון, ומיד צצה המחשבה של "שיט, איפה שמתי את הוואצ'ר למלון". סוג של אישה יפה בבוורלי הילס, רק בלי ג'וליה רוברטס. אולם הירדנים, כהרגלם, חביבים מאוד ונתנו לנו להיכנס.
בין לבין, קיבלנו אותנו בשלל פירות סחוטים ומגבות לחות לניקוי הפנים. וכן.. בהחלט היינו צריכים את זה.

סוחטים (או סחוטים) פירות, ירדן

סוחטים (או סחוטים) פירות, ירדן

 

מתנקים, ירדן

מתנקים, ירדן

אז במה מדובר למעשה ?
מדובר בקומפלקס ענק ענק ענק, של מלון, וילות, ספא ו – 9 בריכות שמהוות סוג של כלוב של זהב, וכל זה עם נוף מרהיב לים המלח. במקרה של הירדנים, המלונות באמת יושבים על גדת ים המלח ולא על בריכות האידוי של מפעלי ים המלח כפי שזה אצלנו.
אנחנו לקחנו את החדרים הזולים היותר, ומטבע הדברים הפשוטים יותר. פשוטים ? אז מדובר בחדר ע-נ-ק, עם מרפסת ונוף פנורמי לים המלח. וחדר הרחצה ? אוי אוי אוי.. חדר רחצה בגודל של הסלון שלנו בתל אביב (שכוללת אמבטיה, מקלחון מפנק, שירותים, בידה והמון המון מרחב להתנגב בלי להיתקל ולהידבק לקרמיקות קרות), והחדר עצמו קטן ב – 2 מ"ר מהדירה שלנו בתל אביב. הזוי. מיני בר חופשי ומתמלא כל יום. פעמיים ביום מנקים את החדר. חלוקים מגניבים, נעלי בית, מתנה (בקלוואות) שכנכנסים לחדר, ומתנה (שקית מלחים) כשעושים צ'קאווט. כל ערב מקבלים גלויה עם תחזית מזג אוויר למחרת, והכל עם חיוך, נחמדות ושירות אדיב ללא סוף.
חדר אוכל מהמם, עם כמויות מטורפות של אוכל, קוואה בארוחת הבוקר ומעבר לזה, גם פה – השירות השירות השירות. ברור שטחנתי כמויות אוכל מטורפות, וכל פעם שאחד העובדים ראה שני מתקשה בהחזקת שתי צלחות ביחד אז מיד קפצו לעזור ולהפוך את החיים לנוחים יותר. מהמם.


הכל פה נרחב, מפנק, שקט. בנוי בגבהים מטורפים, ודורש המון מעברי מעליות ומדרגות בין הבריכות השונות. למעשה, לכאורה, האינטרס של בתי המלון הינו שמפלס ים המלח ירד, היות וכל ירידה במפלס המים, מאפשרת הוספה של בריכה.
בכל אופן, יומיים של בטלה, פינוק, בריכות, אוכל טוב וקצת מנוחה לשרירינו הדואבים.

ים המלח, ירדן

ים המלח, ירדן

 

ים המלח, ירדן

ים המלח, ירדן

 



פוסט הבא- הר נבו ומידבא


4 באפריל 2013

טראק בנחל זרד, ואדי חודירא, איבן חמד 30.3.2013 – 27.3.2013


פוסט קודם – ירדן פתיחה



שלוש וחצי בבוקר. מתעוררים. חושך בחוץ ובפנים. הכל כבר ארוז. המוצ'ילות ממתינות למתיחות אחרונות של הרצועות. אוספים את שירה ויפתח. ויאללה – לבית שאן. הרחובות רקים מאדם. אפילה. נסיעה שקטה שקטה. כרגיל אצלי, לקחנו טווח בטחון גדול. גדול מידי. אז הגענו למעבר הגבול נהר הירדן, שעה לפני זמן הפתיחה שלו. ערפילי שחר. ממתינים.

מחפשים ומוצאים את דורון. ולאט לאט הקבוצה מתאספת. החתמת דרכונים. דיוטיפרי (!!). ג'יימס ריצ'רדסון. עושים קניות ? רק קפה. היה במבצע. משעשע משהו.
שאטל שעובר מעל נהר הירדן. בימים אלו של סף חורף, הוא באמת נראה כמו נהר. והופ, רוכשים ויזה ירדנית. עוד שעה של המתנה, שאמורה להרגיל אותנו אט אט למשאב הטבע הגדול ביותר שיש לירדנים – זמן, ועוד קצת זמן, וזהו. אנחנו בירדן. נוסעים לחו"ל, אבל בלי טיסה. קטע קטע.
נוסעים בכביש הבקעה, הירדני כמובן, ועוברים עיר אחרי עיר אחרי עיר אחרי עיר. נראה כאילו כל הכפרים/ערים בנויים סביב הכביש עצמו. הכביש הינו זכות הקיום של היישוב והכל מתקיים סביבו. תנועה, חיים, מסחר.

זה נראה כאילו הירדנים לא ממש רוצים שיהיו מטיילים בנחלי המדבר. כנראה שלא מדובר בתיירים ריווחיים מידי. עדיף תיירים עשירים ממדינות המפרץ שילונו במלונות הפאר ולא באוהלים בשטח. על כן, כל קבוצה מחוייבת במדריך, שוטר וכל מיני תהליכים בירוקרטיים מיותרים.
באופן מפתיע, דווקא פגשנו לא מעט קבוצות מטיילים, ישראלים כמובן, וכמעט כולם היו ללא ליווי של שוטר או מדריך. מעניין עם נוצרו להם בעיות בשל כך.


זהו, מתחילים בטיול המאורגן. אז מה זה הטיול ?
טראק של 4 ימים, 3 לילות, בנחלי ים המלח הירדנים. מתחילים ב יומיים מלאים של הליכה בנחל זרד (המהמם מאוד כפי שהסתבר בדיעבר), טיול קצרצר בואדי חודירא, וטיול קצת ארוך יותר בואדי איבן חמד.
אז לפי התכנון של דורון, נסיעה דרך כביר הע'ור (הבקעה הירדנית) אל אזור צפון ים המלח. עלינו בדרך החרוזים לרמת מואב אל העיר כרך ושם קנינו אוכל להמשך הטיול (שאותו כולנו נשאנו על הגב), נסענו על דרך המלך דרומה וירדנו בנחל זרד. הלכנו עד למפל הגיר והנקיק הלבן, שם ישנו.

מפל הגיר, נחל זרד

מפל הגיר, נחל זרד

 

מפל הגיר, נחל זרד

מפל הגיר, נחל זרד

אז מה זה נחל זרד ?
נחל זרד הוא נחל איתן בירדן, הידוע בערבית בשם "ואדי חסה". הנחל הוא הדרומי בין שלושת הנחלים האיתנים הזורמים אל ים המלח ממזרח (שני האחרים הם ואדי זרקא-מעין ונחל ארנון (ואדי אל-מוג'יב)).
בנחל המון המון נביעות של מים מתוקים ומעיינות חמים. תחילתו של הנחל בהרים שממזרח לדרך בין מעאן (בדרום) לכרכ (בצפון), ליד הכפר אל-חסה, וסופו ליד הכפר א-צאפי (המזוהה עם העיר צוער) שלחוף החלק הדרומי של ים המלח. שטח אגן הניקוז של הנחל הוא כ-2,500 קמ"ר. הנחל מתחתר ויוצר קניון עתיר מים וצמחיה וההליכה בו היא בתוך מים ברוב הדרך. בתוך הנחל צמחיה מרובה הכוללת קנה, סוף, קנה סוכר והרדוף הנחלים. נחל זרד מוזכר בספר דברים כתחנה במסעם של בני ישראל במדבר.
בעבר, הנחל נשפך לדרום ים המלח, אולם כמעט כמו כל הנחלים הירדנים, לכולם נבנה סכר, והמים נאספים לצרכי שתייה. טיפה אחת מהנחלים לא ממלאת את ים המלח. חבל.

ביום השני, המשכנו בנחל זרד דרך הבולדרים לבריכת מים חמים ו"ברז" מים קריים בגנים התלויים, פריחת סחלב בן חורש גדול והמשך לואדי קטרה שמצטרף מדרום. דרך קניון די צר הלכנו במים עד לסלע המכונה "הצוללת" וישננו אחרי הערוץ מים במצטרף מדרום מעל המגלשות והמפלים.
הגנים התלויים זה שוס. מדובר לעיתים בעשרות רבות של דקלים שפשוט נראה כאילו הם תלויים מעל הנחל, ןומעל מי השטפון של הנחל. המון המןו צמחייה מדברית, שערות שולמית, קנה וסוף לעיתים ממטרים בודדים מעל אפיק, עד עשרות רבות. וכן, היו לא מעט צוקים בגובה של עשרות מטאים מעלינו. מגניב מאוד.

גנים תלויים, נחל זרד, ירדן

גנים תלויים, נחל זרד, ירדן

 

נחל זרד, ירדן

נחל זרד, ירדן

זרמי המים מפתיעים במיוחד. תכלס, חשבתי לעצמי, מדובר בטח בזרפיף של מי תהום שנובעים להם מימים ימימה. כל זה נכון, אולם כאשר מדובר בשילוב של שיפוע, אבנים לא יציבות, ועונה גשומה במיוחד מדובר בזרמים לא קטנים של מים. כל שניה לא מחושבת, וחציית הנחל הופכת למאתגרת במיוחד ובוחנת את היציבות ושיווי המשקל העצמי – קומבינציה שיצרה לא מעט סיטואציות משעשעות (כשזה קרה לאנשים אחרים) ומביכות (כשזה קרה לנו) של התרסקויות בתוך הנחל המימי.
קניוני מואב ואדום התברכו בכמויות אדירות של מים הזורמים במשך כל ימות השנה. עושר המים בקניונים במואב ובאדום לעומת מיעוטם בקניוני מדבר יהודה נובע ממאות נביעות באבני החול האדומות שמקורם במים פוסיליים. מים פוסיליים הם מים מתקופות גשומות הרבה יותר שהיו באזור (עוד מהימים שהים התיכון היה האוקיינוס התטיס). כמו כן, חלק מהמים הם מילוי חוזר מגשמים. בהרי מואב כמות המשקעים השנתית גבוהה יחסית אלינו, וכן הם מספיק גבוהים, כך שהם זוכים אפילו במספר ימי שלג בשנה (כפי שהתרחש בחורף המעולה האחרון).

נחל זרד, ירדן

נחל זרד, ירדן

ביום השלישי, המשכנו בקניון אבן חול אדומה אל הבולדרים והנחל מצפון עם האבן התלוייה, כעבור שעה הגענו אל מפל שממנו מתחיל קניון הדולומיט האפור, שם הופתענו מבריכה חדשה שנוצרה לה בחורף הזה, המשכנו וירדנו לעוד שכבה של קבן חול אדומה מתצורה שונה (עם ביצי הקוורץ) עד שיצאנו מהנחל אחה"צ והמשכנו לואדי חודירא עם הקניון הצר והגבוהה.
באופן כללי, נראה כאילו כל שנה הטבע חי ומשתנה, וכל זאת בהתאם למשקעים, לשטפונות ולסלעים ולבולדרים שזזים להם בשטח. פתאום יש מפל חדש, פתאום בריכה חדשה נוצרה, גב שהיה קיים נסתם, והמון צמחייה שפשוט נשטפת לה ונוצרת מחדש. ביום ביום, הכל נראה סטאטי כל כך, אבל כנראה שהמציאות שונה ומרמה.

הנופים ? באמת מקסימים. פעם מזמן (כלומר, עד לפני יומיים שלושה) – כשחשבתי על נקיקים מדבריים אדומים חשבתי על הקניון האדום באילת. אבל עכשיו, יחסית לנופים הירדנים, הקניון האדום באילת נראה לעומת ואדי זרד כמו חריץ ישבנו של הפנתר הורוד, ופארק תמנע עם סלע הפטריה המפורסם כמו ערימת אבנים אקראית שנשארה כפסולת בניין מיותרת, ונחלי ערוגות ועין גדי עם הצמחייה "המטורפת שלהם" נראים פשוט כמו שתי שלוליות דלוחות בשלהי חודש אוגוסט עם קצת עשבים שוטים דהויים מסביב. תכלס, ברמה הפרקטית, להשוות בין הנופים הירדנים לשנו מזכירים השוואה של איש לבן עם סודני למי יש יותר גדול. פשוט אין מה להשוות 🙁

צפרדע בנחל זרד, ירדן

צפרדע בנחל זרד, ירדן

 

נחל זרד, ירדן

נחל זרד, ירדן

 

נחל זרד, ירדן

נחל זרד, ירדן

 

נחל זרד, ירדן

נחל זרד, ירדן

ביום הרביעי, התעוררנו למרגלות המסגד ובית הספר בכפר בתיר אחרי לילה קפוא במיוחד. ירדנו לואדי איבן חמאד דרך קניון אבן החול שנסגר בנטף נחלים (טרוורטין)
תכלס, הנחל יפה מאוד, ושם את הנחלים שלנו בכיס הקטן, אולם לעומת נחל זרד המהמם, יופיו של איבן חמד מתגמד משהו. מה שכן, זה עדיין מגניב לראות המון מים זורמים, צפרדעים מקפצות להן וגם סרטים שוחים בזרם. והכי חשוב – אין מוצ'ילה על הגב שזה בכלל מעולה !.
באחד הקטעים המרכזיים נוצר לו מפל בגובה של כ – 4 מטרים, מה שגם לדורון לשכור ירדני עם חבל ולסוג של סנפליג מפלים מזערי.


בניגוד לנחל זרד, שם איסוף המים מבוצע בצורה מרוכזת על ידי מפעל מים מסודר, פה נראה כאילו כל תושב מקומי, בונה לעצמו סוג של בריכת איסוף קטנה, ובאמצעות שילוב פשוט של כלים שלובים ומשאבה, פשוט שואב לעצמו מים מאגן הניקוז הפרטי שלו. שכונה לא נורמלית ושגם מזכירה במידה מסויימת את גניבות המים בנגב שלנו. הסיטואציה הזאת, יוצאת מראה סוריאליסטי משהו של מדבר נטוש נטוש, אבל עם הרים מרושתים בצינורות פלסטיק שחורים מכוערים.

נחל איבן חמד, ירדן

נחל איבן חמד, ירדן

וזהו. תמונת סוף טראק, ועולים לאוטובוס. ככה, לפתע, הסתיימו להם 4 ימים של הליכה. כ – 30 קילומטר, המון המון מים, גנים תלויים, ארוחות שטח (חלקן טעימות יותר וחלק פחות וחלקן מכילות רצועות ספגטי דבוקות), מפלים, בריכות וימבה מראות וחוויות איכותיות. וזהו. אנחנו בדרכנו לנופש המובטח.

תמונת סוף טראק, ירדן

תמונת סוף טראק, ירדן

 



פוסט הבא – נופש בים המלח


3 במרץ 2012

ירדן – סיכום מדיני


פוסט קודם – פטרה (2009)



תכלס, מדהים שם. מהקצת שראיתי, פשוט מדהים. נופי מדבר מעולים, המון מים, צמחיה, ואפילו חיות !
הטיול המאורגן עצמו היה מעולה. הרגשה מוזרה לא לקחת אחריות על הארגון, על המסלול. יש בזה משהו מאוד נוח. קבוצה מעולה של מטיבי לכת, ומדריך מקצועי ומקצועני.
יחסית, לא ממש יצא לנו לפגוש את הירדנים. היינו די מנותקים. במדבר, ברור שלא פגשנו נפש חיה, במלון אפילו העובדים הם לא ירדנים אלא עובדים זרים של הירדנים (אירוני משהו), והקצת שפגשנו היו במדאבא. אז בהתחלה היה מביך/מפחיד להגיד שאנחנו מישראל. אבל אחרי כמה דקות כל הפחד התפוגג. בשלב מסויים אפילו הייתי גאה להגיד "אני " אני מישראל". אז נכון. ברור שצריך משוגע אחד שיהרוס הכל ויהפוך את הקערה על פיה, אבל לרגע, הכל נראה תמים כל כך. הגיוני כל כך. ממש חזון המזרח תיכון החדש של שמעון פרס בהתגלמותו. ירדן כל כך קרובה, לא הכי קלה להגעה (ושוב, מסיבות בטחוניות מעפנות), זולה וקלה לטיול.

יש לי הרגשה שעוד ניפגש !


סרטון מסכם

 


דורון מסכם את הטיול

 


קצת תמונות

פיקאסה


4 ביולי 2009

פטרה ועקבה


פוסט קודם – הר נבו ומידבא



בפטרה הייתי במחצית 2009. בדיוק סיימתי עוד טיול גדול (או בינוני, תלוי את מי שואלים) במרכז אמריקה, ונסענו לנופש המשפחתי שלנו באילת. אז "על הדרך", נסענו לטיול יום של פנסיונרים בפטרה. איסוף של אוטובוס ב – 9 בבוקר, Site Seeing בעקבה, סיור של כמה שעות בפטרה, ארוחה במסעדת פועלים, ויאללה בחזרה למלון.
פטרה היא עיר נבטית קדומה המפורסמת בארמונות הקבורה שלה החצובים באבן החול של הרי אדום, ומכאן שמה בעברית "הסלע האדום". העיר נבחרה ב2007 כאחת משבעת פלאי תבל החדשים (ומחירי הכניסה כמובן התעדכנו בהתאמה), ואני כמובן מוסיף אותה לרשימה ההולכת ומתמלאת בפלאי העולם.
פטרה שוכנת בדרום ירדן, כמאה ק"מ צפונית לעקבה. היא מכונה גם "העיר הוורודה" בפי התושבים המקומיים בשל גוון המסלע.
פטרה מפורסמת כיום בזכות המבנים החצובים במורדות ההר שנשתמרו היטב עד ימינו. הידוע מכולם הוא קבר מלכותי מפואר בשם "אוצר פרעה" (אלחיזנה), שלצורך פיסולו הוזמנו אומנים מאלכסנדריה. גובהו 33.77 מטר ורוחבו 24.90 מטר, והוא נחצב מלמעלה כלפי מטה. את הרווח שבין העמודים הצדדיים מפארים פסלי ענק של רוכבי סוסים. מכיוון שלא נמצא קשר עם פרעה, יש החושבים שאוצר פרעה הוא חלק מן הזהב הרב וכלי הכסף שהביאו בני ישראל ביציאת מצרים. הבדווים שמרו על האוצר האגדי בקנאות והרגו כל מי שקרב למבנה.

לפי המסורת הבדווית בפטרה, זה המקום בו הכה משה בסלע, כאן נקברה מרים, אחות משה, וכאן גם מת אהרון על הור ההר, ג'בל הרון בערבית. הנחל העובר בפטרה נקרא ואדי מוסא, על שמו של משה רבנו, וכך גם שם העיר הסמוכה. מכיוון שבני ישראל שהו באזור קדש 38 שנים, דרך של ימים ספורים בלבד, ייתכן שחלק גדול מהמערות החצובות בסלע נחצבו על ידם ושמשו למגורים.
מאוחר יותר, נבנתה פטרה על ידי האדומים במאה ה-9 לפנה"ס והייתה לבירת הנבטים, לאחר שאלה השתלטו עליה במאה ה-3 לפנה"ס. בעת העתיקה שימשה פטרה כצומת דרכים אזורי חשוב, אליה הגיעו אורחות גמלים של סוחרי קטורת ולבונה. בשנת 106 נכבשה העיר על ידי הרומאים. ההשפעה ההלניסטית והרומית ניכרת בשרידי מבניה המפוארים. בימי הצלבנים היה בה "מבצר עמק משה" ולאחר הכיבוש הערבי נעלמה מההיסטוריה עד שנתגלתה מחדש בשנת 1812 על ידי יוהאן לודוויג בורקהרדט.

בדואי בפטרה, ירדן

בדואי בפטרה, ירדן

 

פטרה, ירדן

פטרה, ירדן

 

פטרה, ירדן

פטרה, ירדן

 

פטרה, ירדן

פטרה, ירדן

 

פטרה, ירדן

פטרה, ירדן

 


פוסט הבא – ירדן – סיכום מדיני 




© 2020 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.