ארכיון | קרואטיה ערוץ RSS למקטע זה
2 בנובמבר 2014

זגרב


פוסט קודם – שמורת אונה (בוסניה)


האמת שזגרב מראש נראתה כעיר לא מרתקת במיוחד, בעלת עניין ייחודי או עיר ששווה להקצות לה זמן רב מידי. זגרב אצלי בראש היא בעיקר ציבונה, כדורסל, ומסיבה לא ברורה, בעיקר הפסדים של מכבי….
אז ההמלצות עשו את שלהן, והקצנו בדיוק 24 שעות לעיר הבירה של קרואטיה.
הגענו בשעות הערב המוקדמות, טפטפי גשם שהולכים ומתחזקים, ומחפשים את הדירה ששכרנו ממש במרכז העיר. מיקום מושלם.

התארגנות בדירה המהממת הענקית והמושלמת שלנו, ויציאה לארוחת סוף הטיול.

בלילה החל גשם זלעפות. ברקים. רעמים. ברקים. רעמים. וחוזר חלילה. היה נראה, ונשמע, כאילו מזג האוויר שליווה אותנו בטיול בתוספת לא מעט מזה החליט לנטוש ופינה מקומו לשבר ענן שלא נגמר.

בגדול, התכנון ליום האחרון הורכב משני יעדים – סיור חינם בעיר (Free Walking Tour) עם ארגון הסיורים המקומי ושוק הפשפשים הפתוח והענק של העיר.

לשמחתי, הסיור החינמי בעיר אכן התקיים, ופגשנו בין מליון הטיפות את המדריכה המקומית. כנראה שהמבול לא ממש עשה טוב לשאר התיירים, ועל כן זכינו לטיול פרטי משלנו. כיף.
אבל המבול היה קצת פחות כיף.
סיור פרטי של של שעתיים וקצת, מבנים, הכנסייה, אזור בית הכנסת העתיק (לשעבר), מבנה הפרלמנט, מבנה הנשיא המופצץ והרבה מאוד היסטוריה, במיוחד היסטוריה אישית של המדריכה שלנו.
מדובר בילדה, שהתגוררה בסלבאניה, באזור הגבול עם סרביה. בזמן המלחמה, הסרבים הפציצו לה את הכפר ועל כן היא ברחה יחד עם הוריה כפליטים לעיירה באזור החוף למספר שנים. לאחר שהמלחמה הסתיימה, היא המשיכה ללימודים בזגרב, בזמן שהוריה החליטו לחזור לעיירת הולדתם שנבנתה מחדש ממש מאפס על ידי המדינה.

אז מה הספקנו לראות ?
למדנו על העיר העליונה ועל העיר התחתונה, על הגונדולה שמחברת את הערים (שהיא למעשה פוניקולר – כמו הכרמלית שלנו בחיפה), ביקרנו בשוק המקומי (שתמיד השווקים באירופה כל כך יפים ומסודרים שזה משהו).
הסתובבנו בכיכר הפרלמנט ובבית הנשיא. הגג של בית הנשיא הוא עם רעפים שרופות בשל אחת ההפצצות של צבא סרביה שניסה להתנקש בחיי הנשיא. באופן יחסי, המלחמה ביוגוסלביה הייתה ממוקדת במחוז הצפוני מזרחי סלאבניה ובעיירות הגבול, ועל כן לא ניכרים סימני הרס בעיר עצמה. טביעת האצבע העיקרית של המלחמה הינה בגג של בית הנשיא שהופצץ, וכאות זכרון נשאר שרוף ומושחר.

שארית בית הכנסת, זגרב, קרואטיה

שארית בית הכנסת, זגרב, קרואטיה

 

תצפית עלה העיר התחתונה, זגרב, קרואטיה

תצפית על העיר התחתונה, זגרב, קרואטיה

 

בית העירייה, זגרב

בית העירייה, זגרב

עמודי רחוב לתאורה מהממים מפלדה יצוקה מפארים את הרחובות.
בנוסף, למדנו (למרות שהייתי ממש ממש סקפטי) שהקרואטים (וליתר דיוק – חיילים קרואטיים) הם אלו שהמציאו את העניבה (ולא כפי שרבים נוטים לחשוב – לא הצרפתים הגו את הראיון).
שכירי החרב הקרואטים בצבא צרפת לבשו צעיפים לצווארם. יש הטוענים, שמטרת הצעיף היה לקינוח הפה בעת האכילה, או להגנה על החולצה מפני כתמים.
תושבי פריז התלהבו מהמראה החדש ובמהרה פשטה אופנת צעיפי הצוואר, לנשים ולגברים, בכל רחבי אירופה. המילה עניבה בצרפתית (קְרַווָאט) ובשפות אירופאיות נוספות התפתחה מהמילה "קרואטים".

בנוסף, עברנו במגרש חניה ציבורי במרכז העיר (מראה די נדיר) ולפני 70 שנה עמד שם בית הכנסת המרכזי של זגרב שנהרס עד היסוד.
במקומו, מוצב שלט צנוע המעגן את העבר הנוראי.

אחרי הסיור, המדריכה, בצורה האמהית והאיכפתית שלה (ומדובר בילדה בת 26) דאגה לנו למונית – כל זה בשביל שנוכל להגיע בזמן לשוק הפשפשים של זגרב שחיכתי לו בציפיה ובסבלנות במשך שבועיים.
נסיעה ארוכה במונית, ארוכה מידי, 10 יורו מחירה, ובסופה הגענו למגרש ענק של בוץ. מימין ושמאל רק בוץ ובוץ.
נהג המונית שלנו, שלא ידע מילה אנגלית, התקשר למדריכה שלנו שתסביר לנו שכנראה המבול החליט לחרב לי את תכנון הקניות בשוק, ושכדאי לחזור לעיר. בעסה לא נורמלית.

בכל אופן, נשארו לנו מספר שעות להעביר בעיר שאת חלקן העברנו במויזיאון ליחסים שבורים.

מדובר במוזיאון המוקדש לבעלי הלבבות השבורים נפתח בזאגרב שבקרואטיה. יזמי המוזיאון החליטו לפתוח את המוזיאון לאחר שחוו רומן כושל.
במוזיאון מוצגים מכתבים ומזכרות ששמרו אלו שנשבר ליבם אחרי הפרידה מבן/בת הזוג.
מוזיאון מוצגים לצד המכתבים גם מתנות שקיבלו שבורי הלב בזמן מערכת היחסים שניהלו, כגון דובונים, ותמונות. כל פריט בתצוגה מלווה בפירוט מלא של ההיסטורית היחסים של הזוג וכיצד החלים שבור הלב. המוזיאון זכה בפרס המוזיאון החדשני לשנת 2011. האמת שבאופן כללי לא מדובר במוזיאון מדהים ביופיו, אולם אין ספק שהרעיון מקורי מאוד בעולם המוזיאונים הכל כך לא חדשני. בנוסף, חנות המתנות מגניבה בצורה לא נורמלית.

בשעות שסרקנו את הרחובות למדנו על ה – FriesFactory.
אני אתחיל מהסוף. מדובר בסך הכל בצ'יפס. כולה צ'יפס. אבל בצ'יפס הכי מגניב בעולם !
לא ממש ברור לי איך, אולם צורת העשייה שלו שונה במעט בטיגון רגיל.
בנוסף, השוס האמיתי, הינו צורת החיתוך. הצ'יפסים חתוכים בצורה של של V, מה שאומר, שכאשר טובלים את חתיכות תפוחי האדמה בקטשופ או בכל רוטב טעים אחר, הרוטב נשאר פשוט על הצ'יפס. גאוני כבר אמרתי ??

צ'יפס גאוני, זגרב, קרואטיה

צ'יפס גאוני, זגרב, קרואטיה

וזהו… מכאן לשם, הסתיימו להם 24 השעות שהקצנו לזארגב, ואיתן גם הגיע לקיצו הטיול 🙁

חוגגים סוף טיול, זגרב, קרואטיה

חוגגים סוף טיול, זגרב, קרואטיה





פוסט הבא – סיכום טיול


2 בנובמבר 2014

שמורת אונה (בוסניה)


פוסט קודם – שמורת פליטביצה


האמת שהטיול הזה הינו טיול די ספונטי. פתאום הגענו לאירופה במקום אפריקה. פתאום הגענו לונציה. ופתאום ראינו שאנחנו קרובים ממש לגבול עם בוסניה והרצגובינה וישנה שמורת טבע קרובה, אז אמרנו לעצמנו – "יאללה. למה לא בעצם ?".
אז קמנו בבוקר, חצינו את הגבול (שלי אישית, חציית גבול עם רכב זאת עדיין חוויה מרגשת), והופ הגענו לעיר ביהץ'.

אחרי שבועיים במדינות מערביות כל כך, עולם ראשון מובהק כל כך, לפתע הגענו לעיר עם קמצוץ של עולם שלישי.
בעוד שבשבועיים האחרונים חווינו כבישים מסודרים להפליא, מדרכות מסותתות, תחנות אוטובוס מהממות ופרחוניות, שילוט רחוב מעוצב וכדומה, לפתע הגענו לעיירה שנראית כמו אזור התעשייה של באר שבע ביום טוב.
הכל מבולגן, מוזנח, בתים הרוסים ולא משוקמים עוד מימי המלחמה, והשיא – שירותי חור במסעדה ! זאת הייתה הסטמפה הסופית לתחושה.

בכל אופן, עשינו פעמינו לכיוון פארק UNA.
מדובר בפארק לאומי חדש שהוכרז ככה בשנת 2008 שבמרכזו זורם נהר ה – UNA עד שהוא נשפך לנהר הדנובה.
בפארק הרבה מאוד מפלים, מ סלולי הליכה (שחלקם מסודרים עם דק) וגם ראפטינג שנחשב די איכותי (בעונה).
היות וכמובן שלא ממש הגענו בעונה, היינו התיירים הבודדים שם. תכלס, מומלץ להגיע.
המים ירוקים מהממים (יפים הרבה יותר מפליטוויצה בעיני), והכל, יחסית, ראשוני הרבה יותר. השמורה יחסית מבודדת ולא עמוסת תיירים להחריד כמו פליטוויצה ונותנת תחושה טובה הרבה יותר. בקיצור, שווה ביקור.

שמורת UNA, בוסניה

שמורת UNA, בוסניה

 

שמורת UNA, בוסניה

שמורת UNA, בוסניה

 

שמורת אונה, בוסניה

שמורת אונה, בוסניה

בעיירות מסביב רואים את השוני בין המדינות. קרואטיה, כמדינה אורתודוקסית עמוסה בכנסיות ללא סוף. לעומת זאת, בבוסניה, כמות המסגדים אותם עברנו היא פנומנלית. צריחים צצים להם מאחורי כל גבעה כמו פטריות אחרי הגשם. המון בתים כפריים מסביב, כולל בשמורת הטבע עצמה שאוספים חציר לקראת החורף. דוכני רחוב עם מרקחות ביתיות. מדהים. באופן כללי, נראה כאילו בוסניה, למרות שהיא לא ממש נמצאת על מפת התייר הישראלי, בהחלט שווה ביקור עתידי.

בדרך חזרה לקרואטיה הספקנו לאכול במסעדה מקומית צ'בבצ'יצ'ה. מדובר ב – Local Food. אוסף של קבבים בתוך מעין שילוב של פיתה וסופגניה מלאת שמן. כמו גם המסגדים, מרגישים את האיסלאם בכל פינה…

שבצ'יצ'ה, בוסניה

שבצ'יצ'ה, בוסניה

וזהו. נסיעה של עשרים דקות, והום חזרנו במכונת הזמן 200 שנה קדימה למערב, לקרואטיה.



פוסט הבא – זגרב


2 בנובמבר 2014

שמורת פליטביצה


פוסט קודם – פיראן והחוף הסלובני


האמת שהיעד העיקרי שלנו בקרואטיה הינו שמורת הטבע פליטביצה.
פארק אגמי פליטביצה הוא פארק לאומי בשטח של 296.85 קמ"ר בקרואטיה ואטרקציה תיירותית ידועה במדינה. נראה לי שהיא הכי ידועה….
בפארק יש שישה-עשר אגמים (עיקריים), והם מחולקים לשתי קבוצות, עילית ותחתית, לאורך נתיב זרימה בן 8 ק"מ המשתרע בגבהים שבין 636 מטר ל-480 מטר.

אגמי פליטביצה שוכנים באזור סלעי בעלי אופי קרסטי, בעיקר אבן גיר ודולומיט. הם נפרדים זה מזה על ידי סכרים של סלעי משקע שנוצרו כתוצאה מפעולת אצות, חיידקים וטחב והנערמים זה על גבי זה בקצב של כסנטימטר בשנה. האגמים ידועים בצבעיהם האופייניים הנעים בין טורקיז, ירוק, כחול ואפור בהתאם להרכב המים בכל אגם ושבירת אור השמש.

התמונות באינטרנט נראות מרהיבות. אגמים ירוקים. אגמי טורקיז. אגמים כחולים. התמונות מאוד מזכירות את שמורת ג'וייז'גו שבסין. מים נקיים, צלולים מאוד. שקופים מאוד. צבעים מרהיבים. ציפיות בשמיים.

הגענו ערב קודם בלילה. אמצע היער. חושך מצרים. או יותר נכון חושך קרואטיה. מוצאים את הצימר שלנו (כרגיל – מהמם). ובבוקר השכם מתייצבים בכניסה לשמורה.

נראה כאילו בעונה, המקום ערוך לאלפי תיירים ביום. יש בשמורה בתי מלון, חניה למאות רכבים. כמה כניסות. כנראה שבעונה, השמורה הזאת עמוסה גם היא בדיוק כמו שמורת ג'וייזגו שבסין. רק שפה היא עמוסה בתיירים ולא במליון סינים.

מסתבר, שאפילו לא בעונה, פליטוויצה עמוסת תיירים כמו הסחנה ביום גשם קריר. מאות אנשים, שאטלים, שמתרוצצים. וכמובן גם הרבה ישראלים.

השמורה מאוד מסודרת. יערות. שלכת (כבר התרגלנו לצבעים…). שבילי הליכה על דקים מעץ. גשרי עץ. ספסלי עץ. חצים. הכל מסודר כל כך. מנוהל כל כך. אגמים יפים. מפלים יפים. כמויות אדירות של מים. אדירות. אבל אולי היה יום עם שמש בעייתית (מה זה שמש בעייתית ??). אולי הצבעים של המים החליטו לא להתעורר היום. אבל המרחק בין הגוונים בתמונות, בין הצבעים בציפיות, לבין המציאות – היה מרחק גדול. גדול מידי.
תכלס, לא נפלתי. לא התרגשתי. לא מהצבעים. לא מהשמורה. לא מהעובדה שהיא מתויירת כל כך. מסודרת כל כך. והנופים, לא שווים כל כך. סף הרגש שלנו כבר התקהה כנראה 🙁

שמורת פליטביצה, קרואטיה

שמורת פליטביצה, קרואטיה

 

שמורת פליטביצה, קרואטיה

שמורת פליטביצה, קרואטיה

 

 

שמורת פליטביצה, קרואטיה

שמורת פליטביצה, קרואטיה

 

שמורת פליטביצה, קרואטיה

שמורת פליטביצה, קרואטיה

האגמים הינם אחת מהאטרקציות הפופולריות ביותר במדינה, אך ב-1991 ארעה במקום תקרית אגמי פליטביצה שהייתה המאבק החמוש הראשון במלחמת העצמאות של קרואטיה. האזור הוחזק על ידי הרפובליקה הסרבית של קראינה עד אוגוסט 1995, מועד שבו שוחרר על ידי צבא קרואטיה במבצע סערה. המלחמה גרמה לנזק בפארק ובמספר מבנים סביבו אשר שימשו מחנות צבאיים, ובעקבותיה הכריז אונסק"ו על האגמים כאתר בסיכון. ממשלת קרואטיה השקיעה מאמצים רבים בפינוי המוקשים מהפארק וב-1998 הסיר אונסק"ו את הפארק מקטגוריית האתרים בסיכון.
עד היום, בכפרים שמסביב לשמורה ניתן להבחין בבתים רבים הרוסים, מוזנחים, מטים ליפול. רובם ככולם, עדות אילמת למלחמה עם סרביה. ספק ממתינים לתושבים המקוריים, ספק ימשיכו לעמוד כאבן זכרון לתקופה החשוכה ההיא.

שאריות מלחמה, קרואטיה

שאריות מלחמה, קרואטיה

בעלי הצימר שלנו (ולא רק הצימר) נערכים לחורף. מסדרים את המרתף. אוגרים אוכל. תפוחי אדמה. בצלים. שום. קלחי תירס.
עשרות צנצנות עם כמעט כל ירק/פרי שאפשר לכבוש. צנצנות רבות של עגבניות כבושות. בצלים כבושים. מלפפונים כבושים. שורות שורות של צנצנות.
זאת תמונה שתמיד מרגשת אותי. בכל מדינה בה ביקרתי. מעגל החיים שמחייב הערכות אוטונומית לחורף. מערבית ככל שתהיה, דפוסי ההתנהגות זהים בסלובניה, קרואטיה, גיאורגיה וקירגיסטן. חוויה מאוד שונה. בילדותי שלי, לא ממש אגרנו תפוחי אדמה לפני הגשם….

בכל אופן, יום אחד הספיק לנו בשמורת פליטביצה ובכלל באזור. ולמעשה היה לנו יום פנוי. חיפשנו, הסתכלנו במפה ופתאום ראינו את בוסניה והרצגובינה שנמצאת ממש בסמוך. הרפתקאה יומית חדשה ממתינה לנו.



פוסט הבא – שמורת אונה (בוסניה)


2 בנובמבר 2014

לובליאנה 02.10.1024


פוסט קודם – פתיחה


בקיצור. נחיתה בזגרב. גשם. ממתינים למזוודה ולמוצ'ילה שיצאו מבטן המטוס. המזוודה נצפית על המסוע. המוצ'ילה לא. המתנה נוספת. החשש מתחיל להתגנב ללב. ואז התקבלה ההודעה הרישמית – עגלה מלאה ב – 36 תיקים נשארה בתל אביב. מוצ'ילה – אין.
מלאים טופס אבידה. מקללים את הקרואטים. גשם בחוץ. אפור. מקבלים את הרכב. שדרוג לאוטומט. נו.. לפחות זה.
ויאללה, תוך דקות ספורות עוזבים את קרואטיה ונוסעים לסלובניה.

בסלובניה המצב נראה אחרת. שמיים כחולים. אוויר טוב. מזג אוויר מושלם, וווייב סבבה.

כרגיל בערי אירופה, מתחילים את הסיור בעיר עם ה – Free Walking Tour המקומי.
עוברים בכיכר המרכזית של העיר – פרשרן הקרויה על שמו של המשורר הלאומי. במרכז הכיכר פסלו של המשורר.
הסלובנים גאים בהיסטוריה נטולת מלחמות (כמעט.. פרט למלחמה עם יגוסלביה שנמשכה 10 ימים), ועל כן הם יכולים להרשות לעצמם לקרוא לאתרים המרכזיים שלהם על שמות של משוררים ולא מצביאים.

הכיכר המרכזית, לובליאנה, סלובניה

הכיכר המרכזית, לובליאנה, סלובניה

 

כיכר פרשדן, לובליאנה, סלובניה

כיכר פרשדן, לובליאנה, סלובניה

חוצים את הגשר המשולש.
הגשר המרכזי הוא ליבה של העיר לובליאנה, וגם אחד מסמליה של העיר. במקום עמד גשר עץ כבר במאה ה-13. בשנת 1842, כשהעיר התפתחה והתנועה זרמה הוקם במקומו גשר אבן רחב ומרשים. בראשית המאה ה-20 ראו אבות העיר שהגשר אינו מספיק לתנועה ההולכת וגוברת, והזמינו את הארכיטקט הנודע יוזה פלצ'ניק (שהוא המקבילשל רם כרמי אצלנו…) לפתור את הבעיה. הוא פתר אותה על ידי כך שהוסיף משני צידי הגשר שני גשרים צרים יותר, וכך גם פתר בעיה תחבורתית, וגם יצר יצירה ארכיטקטונית מיוחדת.

עושים קניות בשוק החקלאי ובשוק האוכל. תמיד באירופה שווקי האוכל כל כך יפים. הכל כל כך היגייני. או לפחות נראה הגייני. מסודר. מנוהל. פשוט תמיד נעים.

עוברים ברובע היהודי. בימי הביניים הייתה קהילה יהודית משגשגת בלובליאנה, שעסקה כמו תמיד בעיקר בהלוואות בריבית עד אשר גורשו על ידי הקיסר האוסטרי . ברבות הימים חזרו היהודים לליובליאנה. עם הכיבוש הגרמני ב-1941 חוסלה קהילת ליובליאנה. כיום מונה הקהילה עשרות בודדות.
הזכרון היחיד ליהודים בלובליאנה הינו במקום שהיה הרובע היהודי בימי הביניים – קיים היום רחוב בשם רחוב היהודים.

רחוב היהודים, לובליאנה, סלובניה

רחוב היהודים, לובליאנה, סלובניה

גם בלובליאנה, ישנה מצודה מעל העיר שניתן לטפס עליה ולראות את לובליאנה מלמעלה. בין תפקידיה הרבים היה להגן על העיר מפני העותמנים.

תצפית מהמצודה, לובליאנה, סלובניה

תצפית מהמצודה, לובליאנה, סלובניה

וזהו.. לובליאנה לא מרתקת מידי, אבל היא עיר נעימה, יפה ונוחה להתחלה הטיול. סורקים את הרחובות ברגל הלוך ושוב, אוכלים המון ויוצאים לכיוון אגם בלד.

לובליאנה, סלובניה

לובליאנה, סלובניה



פוסט הבא – אגם בלד, טריגלאב ואגם בוהיני


1 בנובמבר 2014

סלובניה, קרואטיה – סיכום טיול


פוסט קודם – זגרב


הטיול היה טיול מאוד שונה מהטיולים האחרונים. כל כך מערבי ! טיול עם רכב צמוד במשך שבועיים ! ממתי אנחנו מטיילים ככה ? מדהים איך החיים יכולים להשתנות…

הטיול היה יחסית לא מתוכנן. מאוד רגוע. לא עמוס. הולכים לישון מוקדם. קמים מאוחר. שוב. מאוד רגוע…
סלובניה וקרואטיה מדינות יפיהפיות. ירוקות. פרחוניות. מטופחות. מערביות. נעימות לטיול. מסודרות. בהחלט לישראל יש לאן לשאוף. לא יקרות. פשוט שוות כל שקל.
מצד שני הן גם לא מדינות מרתקות. לכשעצמן, המדינות לא מייצרות חווית "וואו". לא הנופים, היפים לא האנשים הנחמדים, וגם לא ההיסטוריה השסועה. אין שום דבר ייחודי מידי במדינות. אולי כדורסל… אבל מעבר לזה, "וואו" אין פה.
אף פעם לא שומעים על ה"עיר המגניבה ההיא בסלובניה", או על "האוכל הקרואטי המהמם". לא שומעים על "תרבות האירוח יוצאת הדופן הסלובנית" או על "התרבות הייחודית של הקרואטיים". אף פעם לא חשבתי להזמין מקום במסעדה סלובנית בתל אביב. אה.. בעצם אין כזאת… וזאת כנראה הסיבה לחוסר בחווית ה"וואו".

אבל תכלס, סלובניה קרואטיה הן באמת מהוות יעד מעולה לחופשה. במיוחד, לחופשה משפחתית. סלובניה וקרואטיה פשוט תפורות בשלמות למשפחות. הצימרים. הרכבים. הכבישים. המחירים. מגוון עצום של אטרקציות המשפחתיות. ממש טיילור מייד.

בוסניה מצד שני היא אחרת. נראית פחות מערבית. תקועה קצת מאחור בזמן. אולי קצת "דפוקה". אמנם ישראלים לא מטיילים בה בכמויות היסטריות, אולם נראה כאילו בהחלט כדאי לבדוק אותה מתישהו בעתיד.

נושא אחרון – המזוודות.
נוחתים בארץ. התהייה ממלאת את הלב. הא הפעם כן נקבל את המוצ'ילה ? אז זהו. שלא. אבל הפעם הפתעה נוספת. 18 תיקים נשארו בזגרב. המוצי'לה והמזוודה החליטו להישאר ליומיים נוספים. פאקינג חברת תעופה קרואטית דפוקה.
גם בחזור, בדומה להלוך, קיבלנו את המזוודות באיחור של יומיים. ישירות הביתה. מה שבטוח, עם AIRE CROATIA, אני לא מתכוון לטוס שוב.


קצת תמונות

פיקאסה


פליקר



16 באוקטובר 2014

סלובניה, קרואטיה, בוסניה וונציה


"היא תאיר שם בחושך לכל משברך
היא תצית בך שמש אף יותר
היא תשלח לך שקט מערבות הבלקן
שוב גלגל אל הנצח כמו מכתב בבקבוק"


אז החגים האהובים והטובים הגיעו. השגרה רגילה של השנים האחרונות של לבחור יעד לקראת תשרי.
הרצון המקורי היה אתיופיה. כרטיסי טיסה הוזמנו, ימי חופש אושרו, טראק תוכנן, טיולי ג'יפים הוזמנו. כל הטוב של אתיופיה. בקיצור, הכל היה סגור. ואז פתאום שינוי מפתיע לטובה בתוכניות.
דמי ביטול. בוחרים יעד חדש. מערבי יותר. רגוע יותר. עם רכב. כמו גדולים. שינוי מהותי. קטע.

ניווט מהיר

|| 1. לובליאנה || 6. שמורת פליטביצה
|| 2. אגם בלד, טריגלאב ואגם בוהיני || 7. שמורת אונה (בוסניה)
|| 3. עמק סוצ'ה והמערות || 9. זגרב
|| 4. ונציה || 9. סיכום מדיני
|| 5. פיראן והחוף הסלובני

 


קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 5 ימים במלטה, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל טיול בסלובניה קרואטיה


קצת תמונות

Slovenia & Croatia



פוסט הבא – לובליאנה


 



© 2021 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.