ארכיון | פולין ערוץ RSS למקטע זה
17 בספטמבר 2017

ברלין & וורשה

טוב. אז הפעם מדובר בנסיעת עבודה.
בניגוד לנסיעות העבודה הקודמות שלי, המטרה הפעם היא לצמצם את זמן החו"ל למינימום האפשרי. הכי מינימום שאפשר, אך שיאפשר עבודה נאותה.
המטרה – ביקור של 3 לקוחות. היעד – ברלין וורשה. העונה – קיץ. בפועל, מדובר באחד השבועות החמים ביותר באירופה השנה. כמות הלילות – 3 (תלוי אם סופרים את טופס ההוצאות ואת ה – PER DIEM או את אישתי שתחייה שמחזיקה בדעה שמדובר ב – 5 לילות).

המראה בטיסת אל על של אחר הצהריים ביום שרבי תל אביב. מונית לטרמיל 1. 1 ? לא 3 ? אז זהו שכן. טיסת אל על UP, בטרמינל המשופץ קוסמטית. וואו.. כמה זכרונות והבזקי דה ז'ה וו מן העבר הרחוק. כל כך הרבה טיולי ילדות העברתי פה.
מדובר אבל באמת בשיפוץ קוסמטי. מדהים שככה היה נראה בעבר ה"נתב"ג" הרשמי. כל כך קטן. מתוכנן לא משהו. ומה זה לעזאזל מרצפות השומשום החומות המזעזעות האלו ??

כרגיל באל על, הטיסה מתעכבת. ניסיתי לדלות מזכורני העייף מתי זכיתי לטוס עם אל על בזמן.
נחיתה בברלין באיחור. בשעת לילה מאוחרת. רכבת. ועוד רכבת. ופתאום קו הרכבת שלי נקטע באמצע. אז צריך להחליף עוד רכבת. בקיצור – הסתבכתי מאוד עם הרכבות. באופן כללי, התחושה הייתה אירונית משהו. אם יש מקום בו אתה לא רוצה להסתבך עם רכבות זאת גרמניה…

מגיע באפליה ל – Hakeshar Market ומשוטט לי עד שמצאתי את המלון הדירות שלי. וואו ! איזה חתיכת מלון !! adina apartment hotel. שווה בטירוף. חדר ענק. לא חדר, כי אם דירה. המרכז המרכז של העיר. לובי מגניב. בקיצור – הכל סבבה.
לילה קצר והבוקר הגיע. מסיבה לא ברורה, שינה טרופה. איזה פספוס. לילה לבד במלון. בלי ילדים. בלי צרחות בלילה. בלי ליעד שכמה כל שעתיים – שלוש להניק. ובכל זאת – שינה קקמקייה וקצת טווח.

שמש חורכת את השמיים. השבוע הכי חם באירופה כבר אמרתי ?
שיחת ועידה מוקדמת עם אוסטרליה, וכמה מיילים שצריך לעשות. וזהו – ויש לי 6 שעות לחוות את ברלין. מה אפשר להספיק ב – 6 שעות ? מסתבר שלא מעט.
מיקום המלון – מיקום מדהים מדהים מדהים. 50 מטר מכל לקוח אותו עלי לבקר, ומרחק של כ – 2 קילומטר משער ברנלדמט. אז יאללה. יוצא לדרך. בשעה 10, סיור הליכה חינם במרכז העיר.

כרגיל, מאז שלמדתי את הטריק, אין עיר בה אני מפספס את סיורי ההליכה החינמיים. מדובר תמיד בסיורים מעולה. מדריכים צעירים, אקטיביים. סקרניים, ומלאי ידע. סיורים שמאמל"קים את העיר (בהתאם לנושא). פשוט נפלא.

כמה מילים על שדות התעופה של ברלין. תכלס, מה הקטע שלכם ? עברתי בשני שדות התעופה של ברלין (אמור להיות שדה חדש בעיכוב של כבר כמה שנים. סוג של נתב"ג 2000), ויחסית לעובדה שמדובר בפאקינג גרמניה, המדינה שמחזיקה את כל היבשת על הכתפיים שלה, אז אתם מחזיקים שני שדות תעופה, שיחסית אליהם, אפילו שדה דוב נראה כמו פאר יצירה של מיכאלאנג'לו.
מדובר באוסף של האנגרים מעפנים, חסרי מיזוג, חסרי עיצוב, חסרי תכנון, שנותנים תחושה שאמנם נחתתי באירופה, אבל כנראה הגעתי לטיראנה שבאלבניה במקום לברלין. הזוי לחלוטין.
ממתין לטיסת הפנים שלי לוורשה, וכמובן שאין בכלל מקומות ישיבה. מקומיים בני 80 פשוט מתיישבים על הרצפה בסוג של צריך רותח מחום. הזייה שדה התעופה הזה. פשוט הזייה.

עיכוב של אלוהים יודע כמה שעות, עם חברת התעופה air berlin (ששבוע אחרי הטיול בדיוק הגישה בקשה לפשיטת רגל), הגעתי לוורשה. בדיעבד, יכולתי פשוט לקחת רכבת מברלין עד וורשה והייתי מרוויח שעה. ראבק.
שדה התעופה של וורשה היה נראה מוכר במעט. זכרון עמום מהנסיעה הקודמת.
הפעם, במקום מונית, לקחתי רכבת למרכז העיר. חוויה שונה. 7 תחנות ויוצאים החוצה לרחוב.

וואו !!! איזה דה ז'וו !! איזו חוויה כיפית ! אמנם עברו כולה 3-4 שנים אבל נראה כאילו שום דבר לא השתנה במרכז העיר.
יוצאים מתחנת הרכבת והמראה הראשון שכמובן רואים – את השמוק של סטלין (מוזיאון המדע). וכמובן, הקניון שליד המלון, H&M, וכמובן – המלון המהמם שלי בוורשה. איזו תחושה כפית לחזור ! אמנם לבד, אומנם מבוגר יותר, אמנם לזמן קצר יותר, אבל עדיין – תחושה נפלאה.
תחושה של היכרות. בכל טיול אותו עשיתי, התחושה היא אותה תחושה. תחושת המוכר. תחושת ה"מעניין מה יהיה שונה הפעם". תחושה שלא צריך עכשיו להתחיל הכל מאפס. פשוט תחושה טובה.
לצערי, הגעתי כבר בשעת ערב מאוחרת, אז החושך כבר די שלט באוויר. אז הליכה קצרה למלון המוכר (והמטורף), התאפסות זרירה, ויוצא להסתובב.
לילה. חשוך. לבד.

הנסיעה הנוכחית לוורשה הינה בקיץ. חום אימים במהלך היום. נעים בערב.
הנסיעה הקודמת – פברואר. שלג ברחובות. קור נוראי. איזה שוני.

הספקתי להגיע שוב לכיכר העיר העתיקה. הליכה ארוכה ארוכה ברגל. לפני 4 שנים, הגענו בלילה. כפור. שלג. מסלול גדול של סקי על קרח במרכז הכיכר. כמה משוגעים לדבר (AKA – פולנים שרגילים למזג אוויר) גולשים על הקרח. ואנחנו ? רועדים מקור, ובעיקר רוצים הביתה.
הפעם, חמים. המון מסעדות ובתי קפה פושטים על הכיכר. כל כך הרבה חיות. מדהים.

באופן כללי, כל הביקור הזה הוא דה ז'וו על דה ז'וו. ממש ריבית דה ריבית.
גם הפעם, בדומה לאז, השכמתי ב – 6 בבוקר ורצתי לבקר את שארית חומת הגטו שנמצאת במרחק קצר מהמלון.

למחרת בבוקר, הפגישה עם הלקוח. היינו אמורים להיפגש במשרד מחוץ לוורשה. בלילה, הלקוח כותב – קבל ביטול. יש לי סידור בעיר. בוא נפגש באיזה בית קפה ממש במרכז. 1.5 קילומטר מהמלון. ההםם. מרחק היוני לעשות ברגל, אבל עם חולצת ומכנסיי דוואין ובחום המטורף הזה ? לא נעים להגיע מזיע כמו אחרי סובב תל אביב. אז לקחתי מונית, וכמובן שהקדמתי בחצי שעה.
הבחור הגיע, והציע שנלך לאכול בראנץ פולני. נו מילא. "אתה תלמד אותי אוכל פולני מהו ?" תהיתי לעצמי.
העניין הוא, שבוורשה, כל מסעדות נפתחות רק בשעה 11. ועכשיו ? 10 ! רמחא לצלן. אז עברנו מסעדה, ועוד מסעדה. ועוד מסעדה. ואני עם תיק על הגב. לפטופ. מטען. מחברת. חולצת דוואין. וחם !!
בסופו של דבר, אחרי שהבחור עשה לי ס"ד על רוב המסעדות במרכז העיר, מצאנו את עצמו מכתתים רגלינו (בעיקר אני כיתתי) להארד רוק קפה. איזה רטרו… ומה מיקום הסניף ? 125 מטרים מהמלון שלי. איזה בזבוז…

4 שעות של פגישה איכותית הסתיימו, ואצתי רצתי להתפשט מבגדי הבר מצווה ועולה על ב'.
6 שעות חופשיות בעיר לפני.
גם פה, הזמנתי מראש סיור הליכה בעיר. אולם, הייחתה לי שעה פנוייה והחלטתי להשלים חוסרים מהביקור הקודם. החוסר העיקר – המוזיאון היהודי בוורשה.
המוזיאון – הוא לחלוטין לא מוזיאון שואה. הוא מוזיאון המציג את ההיסטוריה היהודית של יהדות פולין מראשיתה (באזור המאה ב – 12) ועד היום. המוזיאון נמצא ממש מול האנדרטה לזכר גיבורי גטו וורשה של רפפורט.

בביקור הקודם,

מלחמת העולם השנייה באופן כללי, והשואה בפורט, עוטפים את וורשה ועוברים בה בחוט השני. פשוט אי אפשר להימנע מזה או לברוח מזה. גם סיור הליכה ביער, תמים לכאורה, תמיד יובל אותך בסופו של דבר לאנדרטאות, אתרי זכרון, וציוני מיקום ודרך הקשורים למלחמה/שואה/יהודים/כל התשובות נכונות.

כל החוויה של וורשה הייתה כל כך שונה בגלל מזג האוויר. וורשה בקיץ היא כל כך שונה. כל כך מלאת חיים. וורשה בקיץ היא כל כך לא… היא לא פולין !
השמש קופחת במרומים. בלי סוף תיירים. בלי סוף ישראלים (!). הרחובות מלאים בפולנים. מסעדות. בתי קפה. הכל כל כך מלא חיים ושוקק. יש סאבווי חדש מהמם.
היא נראית כל כך הרבה פחות מאיימית. פחות קודרת. פחות.. פחות שואתית.
מתישהו אני חייב לחזור לביקור אמיתי. בלי עבודה. ביקור נטו. עם ליעד.

12 בפברואר 2014

וורשה – פולין

אז בוורשה הייתי לפני קצת יותר מ – 18 שנה. וואו.. באמת לפני הרבה מאוד זמן. טיול שואה של בית ספר. 10 ימים בפולין ופראג. סיור במחנות מטעם העירייה ומספר בתי ספר מבאר שבע, שהורכב מטקסים משותפים רבים, ליווי של מספר ניצולי שואה, וגם אפי נצר ומירי אלוני אחת (בתקופה זוהרת יותר שלה).
הפעם, זאת הייתה נסיעת עבודה (משותפת עם אלכס) קצרה לביקור לקוח. נקירה של שני לילות. אבל אצלי, אין סיכוי שאפספס כמה שעות אפשריות לטיול בחו"ל. גם אם מדובר בעיקר בביקורי וסיורי לילה. אז בין שעות של פגישות, הדרכות ונסיעות במוניות, ניסיתי למקסם את הנסיעה כמה שיותר, ולמזער את שעות השינה, ולהלן הסיכום…

טיסת שחרית מוקדמת ב – 6 בבוקר, שלאחריה נחיתת בוקר בוורשה. נסיעה זריזה למלון, זורקים את המזוודות והמחשבים במלון, וממשיכים לעבר היעד הראשון (שמאפיין באירופה את יום ראשון בבוקר) – שוק הפשפשים של וורשה.

מזג האוויר שקיבל את פנינו היה פולני טיפוסי… ערמות מרוכזות ומטונפות של שלג שחור מעורב בבוץ פזורות ברחובות (למרות שהמקומיים טענו שהחורף הוא החם ביותר שהם זוכרים ועם השלג המועט ביותר), שטיחי שלג בפארקים מהולים גם הם בשלוליות מים ובוץ, עצים ערומים וחשופים ללא עלה אחד לרפואה, שמים אפורים, וקור טיפוסי. לא קפוא. סתם קר. גם בחוץ וגם בפנים.

וורשה, פולין

וורשה, פולין

 

חורף פולני, וורשה

חורף פולני, וורשה

שוק הפשפשים של הפולנים מגניב בטירוף. כמה עשרות חנויות מסודרות לכאורה, ומאות דוכני ורוכלי רחוב עם שלל אוצרות. חלקם עתיקות, חלקם זיופים, חלקם מוצרים מגניבים וחלק מוצרים גנובים.
אני מת על שווקי פשפשים של מזרח אירופה. עתיקות ואוספים ישנים וישנים למחצה. מוצרים רוסיים. מוצרים מבית סבא. קשה לי להסביר את המשיכה, אבל היא פשוט שם. קיימת.
בין שלל הדוכנים מוצאים גם כמה "עתיקות" יהודיות. מנורות/חנוכיות שחלקן אף מעוטרות במגני דויד. כשמנסים לצלם, הרוכלים מתעצבנים מאוד ומתלהמים. בפולנית. וולאה… מעניין למה. ידידותי זה לא נשמע…
האמת שבמקור הייתי בטוח שנמצא גם הרבה עתיקות נאציות, על אף שהסחר בהם אסור. שנמצא דוכן אחד או שניים, בדומה לחנויות המזכרות הנאציות שמצאתי בבורגס לפני כחצי שנה. אבל, גורנישט. כנראה שאפילו לפולנים יש גבולות.
בקיצור, ברור שאם הייתי יכול, ולולא הייתה קיימת בעיית המשקל העודף בטיסה ומחסור חמור בדירת 2 החדרים התל אביבית שלנו, אז הייתי קונה חצי שוק, ועל כן לאחר שעתיים וחצי של הסתובביות, השלל הסתכם במנורה מעוצבת על חצובה עץ מהממת, ענקית, כבדה ויקרה, שעון לאח (עכשיו רק צריך אח בבית. אה.. וגם חורף), קופסת תכשיטים לזוגתי היקרה שנשארה בבית, ומספר מזכרות לאלכס.

חנוכיה בשוק הפשפשים, וורשה, פולין

חנוכיה בשוק הפשפשים, וורשה, פולין

 

שוק הפשפשים, וורשה, פולין

שוק הפשפשים, וורשה, פולין

לאחר שנפטרנו מהקניות המרובות והכבדות להחריד והשארנו אותן במלון, המשכנו לכיוון מוזיאון שופן.
בדרך למוזיאון עברנו באנדרטה לזכר יאנוש קורצ'אק, בכיכר דפילאד הצמודה למלון שלנו, על יד ארמון הנוער (אגף ארמון התרבות בוורשה). אנדרטה אחת מיני רבות אשר נבנו בעולם בכלל ובוורשה בפרט לזכרו של היהודי פולני קורצ'אק.
האנדרטה מתארת עץ ומולו 6 ילדים. ענפי העץ מתפרשים כמו יד מורמת לאלוהים או כמו מנורה של שבעה קנים.
פרויקט האנדרטה נבחר בתחרות בינלאומית בשנת 2003. על פי דברי היוצרים, כדי לתת לאנדרטה נימה של אופטימיות, עבודתם נעשתה בהשראת דבריו של קורצ'אק:
"הצער הוא קר מדי בשביל הילדים, לכן הם רצים במהירות אל שמש השמחה".

אנדרטת יאנוש קורצ'ק, וורשה, פולין

אנדרטת יאנוש קורצ'ק, וורשה, פולין

מוזיאון שופן מתעד את חייו ויצירותיו של המלחין הפולני פרידריך שופן שחי במאה ה – 19. המוזיאון פועל בארמון אוסטרוגסקי, אף שהמלחין לא התגורר בו מעולם. התצוגה מכילה אוסף ענק של פרטיטורות, מכתבים ופריטים מחייו. מוצגים ביזאריים כמו מסיכת פניו של המלחין וטביעת ידו בגוש גבס. כמו כן, מוצגים עותקים של כתבי היד שלו, מסמכים פרי עטו, צילומים ופסלים שלו, חפצים אישיים וגולת הכותרת מבחינתי (כפי שראיתי כבר במוזיאונים של מוצרט, בטהובן וליסט) – הפסנתר עליו ניגן. דווקא לי אישית כמעט ולא יצא לנגן יצירות שלו. רק כמה נוקטורנים בודדים.
בוורשה מדגישים שגדל בה וכתב ובילה כאן את 20 השנים הראשונות בחייו לפני שעבר לווינה ולפאריס, שבה מת בגיל 39 משחפת. הוא אמנם קבור בפר לאשז, אבל על פי בקשתו נטמן לבו בכנסייה במרכז ורשה. אפילו שדה התעופה של וורשה קרוי על שמו.
תכלס, מדובר במוזיאון הכי אינטראקטיבי שיצא לי לראות מזה זמן רב, אם כי באופן מוזר קצת לא מהמעניינים שיצא לי לראות. ניגודיות לא מוסברת. הוא פשוט לא מעניין מידי ולא ברור מידי. אולי "מגניב מידי". מה שכן, לאורך כל הביקור שומעים יצירות מסוגים שונים של שופן. סוג של קונצרט אינסופי. האוזן עובדת פה קשה, אבל העבודה הקשה משתלמת.
מוזיאון שופן, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

 

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

 

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

 

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

חוויה שאפיינה מאוד את ביקור החטף הייתה תחושת הדהז'וו. כמעט כל אתר שביקרתי בו, רחוב ששוטטתי בו, חזרו אלי תמונות מהעבר. תמונות מלפני 18 שנה. מימי בית הספר. מימי הטיול שלי כנער עם חגי. הזוי.

על כן, יתרון אחד ברור למוזיאון שופן, מעבר למגניבות האינטראקטיביות שלו הוא העובדה שזאת חוויה חדשה בוורשה. פה, אין דהז'וו !

השמש שקעה והחושך השתלט על העיר. אמנם מדובר ביום ראשון, אבל העיר פשוט ריקה לחלוטין. אין אנשים, אין תיירים, אין רכבים. דממה ברחובות. חוויה מוזרה. הקרירות הפולנית במיטבה.

המשכנו לכיוון כיכר העיר העתיקה. השמש שוקעת מוקדם, ולצערי הגענו למרכז בחושך.




בדרך עברנו ליד ארמון התרבות והמדע. המבנה הענק הזה הוא הבניין הגבוה בעיר. סטאלין העניק אותו ב-1955 כמתנה לעם הפולני ומאז נהפך גורד השחקים המעט מוזר לאחד מסמליה של העיר. כאשר נחנך היה זה הבניין הגדול והגבוה באירופה. יש בו למעלה מ – 3,000 חדרים. היום, חלק גדול מתושבי העיר מכנים אותו "השמוק של סטלין". תכלס, אפשר להבין למה…
המשכנו לחפש את עיר העתיקה והמצודה. שוב, אין נפש חיה ברחובות אבל תודות לגוגל הגענו די במהירה.
הרובע העתיק בוורשה הוא החלק המפורסם ביותר ואחד המעניינים בעיר. הרובע הוקם לראשונה כבר במאה ה-13, אבל במלחמת העולם השנייה נהרסו למעלה מ – 90% מן המבנים בו. בשנות ה-60-70, הודות לרוסים, בפרויקט בינוי ענק וחסר תקדים, שוחזרו בתי הרובע העתיק על פי צילומים ותיעוד.

התוצאה מעניינת מאוד כי ניכר לעין שהבניינים חדשים, אבל העיצוב שלהם, המראה, הצבעים, וסגנון האדריכלות שייך למאות קודמות. ב-1980, עם השלמת עבודות השחזור והשיקום, הוענק לעיר העתיקה של ורשה מעמד של נכס עולמי של ארגון אונסק"ו.
לצערי, הגענו באפילה מוחלטת, והרבה מן היופי לא זכינו לראות. אבל קצת עצי חג מולד, שלג ורחבת ההחלקה המסורתית על הקרח הספיקו לעת עתה…

השמוק של סטלין, וורשה, פולין

השמוק של סטלין, וורשה, פולין

 

כיכר השוק העתיקה, וורשה, פולין

כיכר השוק העתיקה, וורשה, פולין

עוד יום עבודה עבר, וממש לפני שקיעת החמה והשתלטות האפילה המוחלטת, הספקנו לעבור בעוד שני אתרי חובה בוורשה.

הראשון היה כיכר השילוחים או בשמה הגרמני "אומשלגפלץ", הממוקמת בגבול הצפוני של גטו ורשה. הכיכר שימשה נקודת מוצא של היהודים בדרכם למחנה ההשמדה טרבלינקה. מדי יום נשלחו מכאן בין 5000 – 7000 יהודים, ובסך הכל כ-300,000 יהודים בין השנים 1943-1942.

כיכר השילוחים, וורשה, פולין

כיכר השילוחים, וורשה, פולין

נהג המונית שתפסנו לא ידע מילה באנגלית, אולם הסברנו לו שאנחנו רוצים לנסוע לכיכר השילוחים. הנהג הבין כנראה במי מדובר, והציע שימתין לנו בזמן שנסתובב באנדרטה ואז יחזיר אותנו למלון. לי זה נשמע כמו דיל מעולה.

לאחר ביקור באנדרטה, חזרנו למונית ואז הוא המשיך והציע, בפולנית כמובן, שנעבור דרך אנדרטת רפפורט. קשה לי להסביר למה, אבל היה בזה משהו שצבט את הלב. סוג של תקשרות, ללא שפה בכלל, אולם עם הבנה של מי אנחנו, מה מעניין אותנו, ועם לא מעט תקשורת לא וורבלית. תקשורת שפעמים כה רבות חסרה, ולו רק הייתה קיימת יותר. היום. אז.

אנדרטת רפפורט, לזכר מרד גטו ורשה (בשמה הרשמי: האנדרטה לזכר גיבורי הגטו וכן אנדרטת "בדמייך חיי") נוצרה על ידי האמן נתן רפופורט, יליד ורשה, לזכר מרד גטו ורשה. האנדרטה, המוצבת במרכז הגטו היהודי העתיק בעיר ורשה, נחנכה ב-19 באפריל 1948, במלאת 5 שנים לפרוץ המרד.

העתק של האנדרטה מצוי ברחבת יד ושם בירושלים, והוא אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה. ההעתק אינו זהה למקור: באנדרטה בוורשה אחת מדמויות המורדות מוצגת כאשר חולצתה קרועה ושדה חשוף, בדומה לציור "החירות מובילה את העם". בהעתק ביד ושם הוצנע חלק זה.

ברחבה הענקית שמול האנדרטה נבנה מוזיאון גדול לתולדות יהודי פולין. המוזיאון חדש חדש, והוא נפתח בשנה שעברה. הוא נכנס ל  ToDo List שלי….

אנדרטת רפפורט, וורשה, פולין

אנדרטת רפפורט, וורשה, פולין

 

אנדרטת רפפורט, וורשה, פולין

אנדרטת רפפורט, וורשה, פולין

בבוקר שלישי, השכמתי קום ורציתי לראות את שרידי החומה של גטו ורשה שממקומים ממש ליד המלון. לראות אותם באור יום. כמה חושך בטיול הזה !!

אז 6 בבוקר על הרגליים, אורז את הקניות המרובות משוק הפשפשים, וארוחת בוקר. קר. גשום. חשוך. ממתין לקצת אור של שחרית ועושה דרכי לחומת הגטו. תכלס, ראינו אותה גם אתמול בלילה, אבל חשוב לי לצפות בה גם באור יום.

ב-12 באוקטובר של שנת 1940 החליטו הנאצים להקים גטו בורשה ולרכז בו את כל יהודי העיר והסביבה. בתוך ימים ספורים כבר שהו בין רחובות גטו ורשה כ-100 אלף יהודים, כאשר עם הזמן גדל מספרם והגיע לכחצי מיליון נפש.

הגטו חולק לשניים: "הגטו הקטן" ו"הגטו הגדול", שביניהם חיבר גשר עץ (ה"גטו הקטן" פונה ב-1942 וכ-300 אלף מיושביו נשלחו למחנות השמדה, בעיקר לטרבלינקה. ב"גטו הגדול" נותרו אז כ-60 אלף איש בלבד).

ב-16 בנובמבר של אותה שנה החלה בנייתה של חומה בגובה שלושה מטרים מסביב לרחובות הגטו. החומה, מעשה ידיהם של פועלים יהודיים שאולצו לעסוק במלאכה תחת קני הרובים של החיילים הגרמנים, סגרה את כל המרווחים בין הבניינים. על גבי החומה, באורך כולל של כ-18 קילומטרים, הוצבו סלילי תיל דוקרני, במטרה להקשות על בריחה מתחומי הגטו.

כיום, השריד היחיד לחומת הגטו נמצא בתוך חצר פנימית של בניין, בין הרחובות סיינה (Sienna) מספר 55-59 וזלוטה (Zlota) מס' 62, הסמוכים לתחנת הרכבת המרכזית של ורשה. מאחר שהשער בבניין ברחוב סיינה נעול כבדרך קבע, הכניסה היחידה למקום היא מהבניין ברחוב זלוטה. בחצר ניצבים שלושה חלקים מחומת הגטו – שניים מהם בני כ-10 מטרים והשלישי באורך של כ-17 מטרים.

חומת גטו וורשה, פולין

חומת גטו וורשה, פולין

 

חומת גטו וורשה, פולין

חומת גטו וורשה, פולין

 

חומת גטו וורשה, פולין

חומת גטו וורשה, פולין

עוד יום עבודה הסתיים, ובשעה שנותרה לנו לפני הטיסה חזרה הביתה הספקנו לראות עוד שני מקומות, גם הם בתחומי הגטו.

הראשון היה בית הכנסת נוז'יק (שגם אותו ראינו לילה קודם בחושך, אולם רציתי להיכנס אליו פנימה), שהוא היחיד מבתי הכנסת בוורשה ששרד את השואה. בית הכנסת נחנך בשנת 1902. הוקם בכספי משפחת נוז'יק, ונקרא על שמם.



בתחילת הכיבוש הנאצי בפולין, נכלל בית הכנסת בתחום הגטו ויהודים הורשו להתפלל בו. עם צמצום הגטו, הוצא בית הכנסת מחוץ לתחום והמבנה הוחרם וחולל על ידי הפיכתו לאורוות סוסים ומחסן למספוא. בית הכנסת ניזוק בהפצצות בעקבות המרד הפולני בשנת 1944. עם תום המלחמה, שופץ בית הכנסת ונפתח מחדש לציבור בסוף שנות הארבעים. מאז עבר עוד מספר מהלכי שיפוצים, וגם תקיפות אנטישמיות לא מעטות.

בית הכנסת נוז'יק, וורשה, פולין

בית הכנסת נוז'יק, וורשה, פולין

אחת התופעות המוזרות של השואה הייתה יחסם של הנאצים למומרים – לאלה שהחליטו לעזוב את עם ישראל. חלקם המיר את דתם, חלקם אף היה עוין את היהודים ואויב להם. הם הגיעו לגטו, בעל כרחם, ויהדותם, שברחו ממנה, חזרה אליהם על כידוני הנאצים. גם בהיותם בגטו קיוו למעמד מיוחד, קיוו לצאת מן הגטו. לאותם יהודים מומרים הייתה כנסייה ייעודית (כנסיית לידת מריה) בה הורשו להתפלל.

כנסיית המומרים, וורשה, פולין

כנסיית המומרים, וורשה, פולין

 

וזהו. אחרי שני לילות זריזים, מיקסום וניצול של כל דקה פנויה (כולל זמן ממוקד ואיכותי של קניון וקניות לאלכס), והביקור נגמר. נסיעת עבודה ראשונה עם מעט מידי זמן אישי אבל עמוס מאוד לטיול.

ורשה, היא עיר מלאת ניגודים. כאן שחזרו מחדש, אחרי החורבן המוחלט של המלחמה, בקפידה ובאהבה רבה, ארמונות מפוארים ,כנסיות, אתרי עתיקות , בניינים וקומפלקסים אדריכליים שלמים. כאילו דילגו על המלחמה. על תוצאותיה. כאילו דילגו על שנות הארבעים ההזויות. היום הארמונות, הבניינים המשוחזרים והכנסיות ניצבים לצד אדריכלות מודרנית. השטח העירוני הבנוי שוכן לצד מרחבים פתוחים של גנים, פארקים ופינות ירוקות.

לא מעט חויות, כמעט כולן עם תחושת דהז'וו מפתיעה, וגם לא מעט מראות. וורשה היא טיול שואה. אמנם עיר מערבית מאוד, שנראה כאילו מנסה להתנער מהתדמית האפרורית שלה (ובחורף יש הרבה אפור. הרבה מאוד. בעיקר אפור…). עיר שמנסה להיות מאוד אירופאית. של אירופה החדשה. גורדי שחקים מפוארים, בנייני זכוכית ענקיים. בנייני הייטק. מסעדות. תחבורה ציבורית משוכללת וכו'.

אולם כיהודי, קשה מאוד להתעלם מהעבר, ונראה כאילו העבר שזור בעיר כחוט השני. אנדרטרה בכל מקום, שלטי מתכת שמזכירים כי פה היה ופה קרה, וכל זה בשילוב של המון המון עבר טעון.

קשה לי להגיד כי הפולנים הם עם נחמד. סך הכל, הם עם שנכנס ומשתלב יופי עם הסטראוטיפ שלו. קר ומנוכר. ללא שמחת חיים מיוחדת אבל קבלת אורחים מרשימה. מצד שני, לא נתקלנו בחוויות לא נעימות ולא צפויות. תכלס, להיפך. אפילו הופתעתי לטובה מספר פעמים.

זה היה טיול של חורף. עבודת חורף. מעניין אם תהיה גם חווית קיץ בעתיד…


קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 2 ימי טיול בוורשה, כולל שעות פתיחה, כתובות, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול בוורשה


קצת תמונות

פיקאסה


פליקר
Warsaw



 



© 2020 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.