ארכיון | סלובניה ערוץ RSS למקטע זה
2 בנובמבר 2014

שמורת אונה (בוסניה)


פוסט קודם – שמורת פליטביצה


האמת שהטיול הזה הינו טיול די ספונטי. פתאום הגענו לאירופה במקום אפריקה. פתאום הגענו לונציה. ופתאום ראינו שאנחנו קרובים ממש לגבול עם בוסניה והרצגובינה וישנה שמורת טבע קרובה, אז אמרנו לעצמנו – "יאללה. למה לא בעצם ?".
אז קמנו בבוקר, חצינו את הגבול (שלי אישית, חציית גבול עם רכב זאת עדיין חוויה מרגשת), והופ הגענו לעיר ביהץ'.

אחרי שבועיים במדינות מערביות כל כך, עולם ראשון מובהק כל כך, לפתע הגענו לעיר עם קמצוץ של עולם שלישי.
בעוד שבשבועיים האחרונים חווינו כבישים מסודרים להפליא, מדרכות מסותתות, תחנות אוטובוס מהממות ופרחוניות, שילוט רחוב מעוצב וכדומה, לפתע הגענו לעיירה שנראית כמו אזור התעשייה של באר שבע ביום טוב.
הכל מבולגן, מוזנח, בתים הרוסים ולא משוקמים עוד מימי המלחמה, והשיא – שירותי חור במסעדה ! זאת הייתה הסטמפה הסופית לתחושה.

בכל אופן, עשינו פעמינו לכיוון פארק UNA.
מדובר בפארק לאומי חדש שהוכרז ככה בשנת 2008 שבמרכזו זורם נהר ה – UNA עד שהוא נשפך לנהר הדנובה.
בפארק הרבה מאוד מפלים, מ סלולי הליכה (שחלקם מסודרים עם דק) וגם ראפטינג שנחשב די איכותי (בעונה).
היות וכמובן שלא ממש הגענו בעונה, היינו התיירים הבודדים שם. תכלס, מומלץ להגיע.
המים ירוקים מהממים (יפים הרבה יותר מפליטוויצה בעיני), והכל, יחסית, ראשוני הרבה יותר. השמורה יחסית מבודדת ולא עמוסת תיירים להחריד כמו פליטוויצה ונותנת תחושה טובה הרבה יותר. בקיצור, שווה ביקור.

שמורת UNA, בוסניה

שמורת UNA, בוסניה

 

שמורת UNA, בוסניה

שמורת UNA, בוסניה

 

שמורת אונה, בוסניה

שמורת אונה, בוסניה

בעיירות מסביב רואים את השוני בין המדינות. קרואטיה, כמדינה אורתודוקסית עמוסה בכנסיות ללא סוף. לעומת זאת, בבוסניה, כמות המסגדים אותם עברנו היא פנומנלית. צריחים צצים להם מאחורי כל גבעה כמו פטריות אחרי הגשם. המון בתים כפריים מסביב, כולל בשמורת הטבע עצמה שאוספים חציר לקראת החורף. דוכני רחוב עם מרקחות ביתיות. מדהים. באופן כללי, נראה כאילו בוסניה, למרות שהיא לא ממש נמצאת על מפת התייר הישראלי, בהחלט שווה ביקור עתידי.

בדרך חזרה לקרואטיה הספקנו לאכול במסעדה מקומית צ'בבצ'יצ'ה. מדובר ב – Local Food. אוסף של קבבים בתוך מעין שילוב של פיתה וסופגניה מלאת שמן. כמו גם המסגדים, מרגישים את האיסלאם בכל פינה…

שבצ'יצ'ה, בוסניה

שבצ'יצ'ה, בוסניה

וזהו. נסיעה של עשרים דקות, והום חזרנו במכונת הזמן 200 שנה קדימה למערב, לקרואטיה.



פוסט הבא – זגרב


2 בנובמבר 2014

פיראן והחוף הסלובני


פוסט קודם – ונציה


סלובניה הינה מדינה עם רצועת חוף יחסית קטנה – כ – 45 קילומטר בסך הכל (תלוי כמובן לאיזה אתר מאמינים).
כל סלובני שפגשנו מאוד גאה ברצועת החוף הקטנה והקומפקטית שיש להם. גם באופן אבסולוטי, וגם באופן יחסי לקרואטיה שנהנית מרצועת חוף ארוכה ארוכה בשל צורת ה – V הייחודית שלה.
בסלובניה יש 3 אתרים ערים מרכזיות בחוף, כאשר העיקרית הינה פיראן. אנחנו התמקדנו בפיראן, בה היינו לילה אחד בדיוק. בטיול קיץ, שווה להשקיע הרבה יותר.
באינטרנט טוענים שפיראן היא עיר מימי הביניים השוכנת לחוף הים האדריאטי ובה סמטאות ציוריות,מבנים מרשימים, מסעדות דגים טובות, ו..חופי נודיסטים. חיפשנו וחיפשנו את חופי הנודיסטים. אבל כנראה שגם הם כבר לא בעונה.

אחרי נסיעה ארוכה, ארוכה מידי מונציה, וקניות שליוו אותה, הגענו בשעה ערב מאוחרת לעיר. מצאנו מסעדת חוף מושלמת.
תכלס, למרות שסלובניה נמצאת באירופה והכל ביורו, המחירים לא גבוהים מידי. לא המסעדות, לא הצימרים, לא הסופר. יש Value For Money.
מסעדת חוף תיירותית, מנת ברבוניות עם צ'יפס, מנת ריזוטו עם בשר, בירה ושתייה קלה – 120 שח. שווה כל שקל.
שיא הארוחה היה הצ'יפס ! גילינו שיש בסלובניה וקרואטיה צ'יפס מיוחד שמעבר לשיטת עשייה שונה מהשיטה אצלנו, הצ'יפסים חתוכים בצורה של V. כל כך פשוט וכל כך גאוני. טבילת הצ'יפס ברוטב בשילוב הצורה ששומרת על הרוטב שלא יינזל יוצרת חווית אכילה פשוט מעולה. קשה להסביר בכתב… צריך לנסוע לנסות בשביל להבין…

פיראן, סלובניה

פיראן, סלובניה

החופים בפיראן ממש מוזרים. למעשה, אין ממש חופים… החופים מתוחמים בחגורות בטון מהן יש ירידות עם מדרגות מתכת לים. כאילו מדובר בבריכה אחת ענקית. אין חופי חול מגניבים ומפנקים. מאוד תמוה.

פיראן, סלובניה

פיראן, סלובניה

בגדול, אין הרבה מה לעשות בפיראן.
עושים סיור בעיר העתיקה שתכלס הוא מסע בזמן אל רחובות מימי הביניים. סביב הכיכר המרכזית של העיר נמצאים מבני שלטון כמו בית המשפט, העירייה, ומבנים ישנים ועתיקים נוספים בסגנון וונציאני. מסביב לעיר חומות עתיקות. מרצפות אבן. הכניסה לרכבים אסורה. נמל היאכטות והרבה מסעדות דגים טובות.
המקומיים טוענים שפיראן היא כמו וונציה. אולי בגלל סגונות הבנייה. העובדה שהיא על הים. או העבודה שכמעט ואין רכבים בעיר. אבל צר לי… המרחק בינה לבין ונציה הוא כמו המרחק בין באר שבע לירח..
סורקים את הרחובות. את העיר העתיקה. הולכים על הטיילת. אוכלים המון המון דגים ששורצים בכל פינה. ונהנים מהרגעים האחרונים בסלובניה…

פיראן, סלובניה

פיראן, סלובניה

 

קרמשניט - המצאה סלובנית, פיראן, סלובניה

קרמשניט – המצאה סלובנית, פיראן, סלובניה

 

פיראן, סלובניה

פיראן, סלובניה


פוסט הבא – שמורת פליטביצה


2 בנובמבר 2014

עמק סוצ'ה והמערות


אגם בלד, טריגלאב ואגם בוהיני


אחרי אגם בוהיני החלטנו שאנחנו ממשיכים לעמק סוצ'ה, דרך מעבר ורשיץ' מכיוון צפון.
הסתכלנו במפה וראינו שהדרך החביבה לעשות את זה היא לעבור באיטליה ואז לחזור לסלובניה. נשמע אחלה.

מעבר ורשיץ' נחשב כמעבר ההרים היפה ביותר ברכס היוליאני (האלפים הסלובניים) והגבוה ביותר בסלובניה, המגיע לגובה של 1,611 מטריםכ שמסביב מתנשאות פסגות לגבהים של מעל 2,000 מ'.
המעבר נמצא בין טרנטה (Trenta) לקרנסקה גורה (Kranjska Gora), וכדי לעבור בו יש לנסוע בכביש צר ומפותל, בסך הכל 50 סיבובים (25 לעלייה ו – 25 לירידה), שניתן לספור בעזרת השילוט שמפוזר בדרך. מספירה שלי אגב מדובר בהרבה הרבה יותר מ – 50 סיבובים. בשפה המקומית, סיבוב או פיתול הינו פיתול של 270 מעלות בערך. כל סיבוב שקטן מזה לא נספר בספירה המקומית. בספירה של הקיבה שלי ושל אישתי, כדאי מאוד לספור גם את הפיתולים "הקטנים".

אז עוזבים בצער רב את בוהיני ומתחילים להצפין. מהר מאוד מגיעים למעבר הגבול עם איטליה, ובלי לשים לב, חוצים את הגבול לעמק בצד האיטלקי.

רכבת הרכבים בוהיני, סלובניה

רכבת הרכבים בוהיני, סלובניה

רואים שהבניינים שונים. שהאוכלוסיה טיפה שונה. מגיעים לעיר האיטלקית טַרְוויזיו.
אוכלוסיית המחוז רובה "פריולים" שאבותיהם סלובנים, והוא מוגדר לפיכך כאוטונומיה עצמאית מיוחדת באיטליה, בעלת זכויות חוקתיות נתונות, בעיקר בתחומי הלשון, החינוך והתרבות.
מסתבר, שגם פה יש היסטוריה יהודית לא מבוטלת.
העיר, המהווה תחנת גבול בין שלוש מדינות, הייתה בשליטת הבריגדה היהודית בסיום מלחמת העולם השנייה הפכה אותה למרכז קליטה של פליטים יהודים ממזרח אירופה בדרכם לארץ ישראל. פעילות ענפה זו נמשכה חודשים אחדים, עד אשר הצבא הבריטי העביר את החיילים היהודים לגרמניה.
הרבה אין מה לעשות בעיר. בעיקר לאכול. פיצה כמובן. שהייתה טעימה מאוד כמובן. וקניות כמובן. של מעיל עור. כמובן…

חוזרים מהר מאוד לסלובניה, ומתחילים את הטיפס העקלקל למעבר ההרים. באמת יפה. אמנם מזג האוויר לא האיר לנו פנים מידי, והעננות והקור פגעו קצת בחוויה, אבל אין ספק שהמקום מהמם ביופיו. סלעי ענק. הרים גבוהים. המוני עצים בשלכת. מקסים.

מעבר ורשיץ', סלובניה

מעבר ורשיץ', סלובניה

 

מעבר ורשיץ', סלובניה

מעבר ורשיץ', סלובניה

עוברים את הפס, ויורדים לכיוון עמק סוצ'ה.
הכל ירוק כל כך. שלו כל כך. בתים כפריים יפים כל כך. נהר הסוצ'ה הירוק בהיר בהיר שזורם במרכז. וגם הצימר שמצאנו, כרגיל, מהמם כל כך. פשוט קסם של מקום.
המקום כל כך קסום, ומנוגד כל כך לעבר שלו. במלחמת העולם הראשונה היה עמק סוצ'ה זירת קרבות קשים בין מאי 1915 לנובמבר 1917. ב-12 קרבות הנהר איזונצו נפלו כ-600,000 חיילים איטלקים ואוסטרו-הונגרים.
בקיץ, יש בעמק מליון פעילויות תיירותיות. אופניים, ראפטינג, סוסים וכו'.
עכשיו, כולם בעיקר מסתגרים בבית, שותים תה במרפסת ומתכוננים לחורף. אז גם אנחנו ! באמת מקסים.

עמק סוצ'ה, סלובניה

עמק סוצ'ה, סלובניה

 

עמק סוצ'ה, סלובניה

עמק סוצ'ה, סלובניה

וזהו. אחרי יום ממשיכים לכיוון ביקור במערות הנטיפים של סלובניה. האטרקציה התיירותית ביותר בסלובניה. מאוד מאוד תיירותית.

התחלנו במערת פוסטוניה.
מערת פוסטוינה היא מערכת מערות קארסט באורך 20,570 מטר, סמוך לפוסטוינה שבדרום-מערב סלובניה. זו מערכת המערות הגדולה במדינה ובין הגדולות בעולם. המערה הגדולה בעולם אגב נמצא בארה"ב ואורכה כ – 600 קילומטר.

המערה נוצרה לפני כשבעים מליון שנה בתקופה הגיאולוגית קרטיקון. אורכה של המערה הוא כ-27 קילומטר והיא כוללת מספר אולמות מדהימים עם נטיפים וזקירים מסוגים שונים. במערה מתקיימים בעלי חיים רבים כמו סוגים מיוחדים של חיפושיות, חגבים, עכבישים, סרטנים, ומרבי רגליים, אך בעל החיים המפורסם ביותר הוא "הדג האנושי" הידוע בשמו הלטיני פרוטאוס. דג זה הוא עיוור ונושם בעזרת זימים חיצוניים ואורך חייו מגיע לגיל מאה. הסיבה לכינויו "הדג האנושי" הינה לא בכלל הצורה (תכלס, הוא נראה כמו לאטה ישנונית) אלא בשם העובדה שהוא חי כ – 100 שנה.

מערכת המערות נוצרה על ידי נהר פיבקה שבחלקו הוא נהר עילי ובחלקו נהר תת קרקעי. ב-1819 נפתחו המערות לציבור. ב-1884 הותקנה במערה תאורה חשמלית. ב-1872 החלה לפעול במערה רכבת תיירים. בתחילה רכבת התיירים נדחפה בצורה ידנית, אך בתחילת המאה ה-20 היא הוחלפה בהנעה באמצעות קטר גז. לאחר 1945 הוחלף קטר הגז בקטר חשמלי. רק 5.3 ק"מ מהמערה פתוחים לביקור.

המערה הזאת היא חוויה מעניינת מאוד. באמת ענקית. יפה. המוני נטיפים. זקיפים. אולמות ענק באמצע האדמה. אולם אחד שימש בעבר כאולם קונצרטים ויכל להכיל כ – 7,000 איש. מדהים.
הנסיעה ברכבת פשוט מלהיבה. פאקינג רכבת נוסעת למעלה מ – 2 קילומטר בתוך מערה טבעית. שועטת בין זקיפים. נטיפים. סלעי ענק. איפה מערת אבשלום שלנו ואיפה פוסטוניה ??

מצד שני, כמו רוב המקומות בסלובניה, המערה מתויירת להחריד. מלכודת תיירים לא נורמלית. והבעיה העיקרית – מליון סינים. מליון !!

בכניסה למערת פוסטוניה, סלובניה

בכניסה למערת פוסטוניה, סלובניה

 

מערת פוסטוניה, סלובניה

מערת פוסטוניה, סלובניה

 

מערת פוסטוניה, סלובניה

מערת פוסטוניה, סלובניה

יום למחרת המשכנו למערות שקוציאן.
מערות שקוציאן הן מערכת מערות נוספת הנמצאות בחבל קראס שבדרום מערב סלובניה. בעצם, למערות קראסטיות קוראים כך בגלל חבל קראס שבסלובניה.
המערות נוצרו באבן גיר, ובתוכן ניתן למצוא בולענים שהתמוטטו, פסלי גיר (נטיפים) ומפלים. המערות הוכרזו בשנת 1986 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, שטח האזור המוכרז הוא כ-2000 דונם, ונכון לשנת 2008 מערות שקוציאן הן האתר היחיד בסלובניה המשתייך לרשימת המורשת העולמית
גם במערה הזאת יש לא מעט נטיפים וזקיפים.
המערה הזאת מתויירת הרבה הרבה הרבה פחות מאחותה הגדולה.

קטע קצר מהמערות הוא מסלול תיירותי מרשים המתחיל במנהרה שנחפרה בשנת 1933. זו מובילה אל "המערה השקטה" (Tiha jama) שאורכה 500 מטר ואשר זכתה לשמה בשל כך שלא זורמים בה מים ועל כן שורר בה שקט. בסופה של המערה השקטה שוכן "האולם הגדול" (Velika dvorana) שרוחבו 120 מטר וגובהו 30 מטר. באולם זה יער של נטיפים, ומשם עוברים המבקרים אל אולם מילר שגובהו 100 מטר. גשר מרשים בגובה של 45 מטר מוביל מעל נהר רקה אל אולם סווטינה, שבו נחצב שביל לאורך קיר המערה. בהמשך נמצאים שני אולמות נוספים ובסוף המסלול יוצאים המבקרים אל האוויר הפתוח במקום בו התמוטט גג המערה. פוניקולר מעלה את המבקרים 90 מטרים אל מרכז המבקרים של הפארק.

בקיצור, גם המערה הזאת מומלצת מאוד.



פוסט הבא – ונציה


2 בנובמבר 2014

אגם בלד, טריגלאב ואגם בוהיני


פוסט קודם – לובליאנה


בעזרת ההמלצות באינטרנט החלטנו לא לנסוע בכבישים המהירים אלא רק בכבישים הצדדיים, ועל כן לאחר נסיעה של 3 וחצי שעות הגענו בשעה טובה ומוצלחת לבלד, אתר התיירות המשווק והממותג ביותר של סלובניה. עדות לכך הינה – התמונה הראשית של הלונלי פלנט נלקחה מהאי הציורי במרכזות של האגם.

אגם בלד הוא מקור המשיכה העיקרי של בלד. על מנת להגן על האגם, השיט היחיד המותר בו הוא של סירות משוטים (אבל הכלל הזה בעיקר מוחל על תיירים כמובן…). בלב האגם אי קטן (Blejski Otok), ובו כנסייה מהמאה התשיעית. הכנסייה היא מקום פופולרי לחתונות בסלובניה.
בגובה של 130 מ' מעל בלד מתנשא מבצר בלד (Blejski Grad), שהוקם במאה ה-11.

אחד האתרים העיקריים באזור – הינו כמובן פארק טריגלאב ובמרכזו ההר, כאשר התכנון המקורי היה ביצוע הטראק המפורסם של סלובניה. הטראק שכל סלובני חייב לעשות לפחות פעם אחת בחייו, אחרת הוא לא ייחשב סלובני.
מחפשים מיד טוריסט אינפורמיישן, מנסים להבין מי נגד מי בטראק, אילו בקתות פתוחות וניתן לישון שם, קונים מפה, ומתארגנים. למדנו שתכלס, פספסנו בגדול את העונה. כל הבקתות סגורות כבר היות ודי קר בלילה בערים. ישנה בקתה אחת פתוחה למעשה והיא הבקתה שהכי קרובה לראש ההר, וההליכה עד לבקתה מתמשכת כ – 6 שעות. יומיים למחרת, הבנו שגם בסלובניה, כמו בבוליביה, יש זמן מציאותי וזמן מקומי. 6 שעות הליכה בסלובנית אלו לא 6 שעות להליכה נורמלית.

בערב, ארוחה מפסקת.כרגיל, יום כיפור נופל באמצע הטיול. פיצה. נראה כאילו אנחנו נפגוש פיצות עוד פעמים רבות בהמשך הטיול. אין ספק שהקרבה לאיטליה עושה את שלה.
למחרת, אני צם. אז מתרגלים לאזור. עושים טיול מסביב לאגם. שוכרים סירה (סירת משוטים כמובן) ושטים לאי במרכז האי. באמת יפה. תיירותי להחריד (ואנחנו לא בעונה) אבל יפה. מעניין כמה תיירים יש בבלד בעונה.

ארוחה מפסקת, בלד, סלובניה

ארוחה מפסקת, בלד, סלובניה

 

שטים באגם בלד, סלובניה

שטים באגם בלד, סלובניה

 

אגם בלד, סלובניה

אגם בלד, סלובניה

משלם אקסטרא כסף ומצלצל בפעמון הכנסיה. בכנסייה פעמון כבד מהמאה ה-15, שעל פי המסורת המקומית, משאלתו של המצלצל בו תתגשם. נו… אז יש סיכוי שאני אפספס את הסיכוי שהמשאלות שלי יתגשמו ??

מבקש משאלה, בלד, סלובניה

מבקש משאלה, בלד, סלובניה

ממשיכים ועולים למבצר מעל האגם. נוף חביב אם כי מעונן משהו. וזהו. עושים קניות בסופר ומתארגנים לטראק למחרת.

מצודת בלד, סלובניה

מצודת בלד, סלובניה

קר בלילה. חשוך בעלות השחר. אין ספק, מהבחינה הזאת עדיף להיות פה בעונה.
למרות שדווקא הקיץ האחרון היה עינוי לתיירים. למדנו שיולי אוגוסט היו בסלובניה 50 ימי גשם. 50 ימים מתוך 60 ! הזוי. בישראל, בכל החורף, יש פחות מ – 50 ימים.
חברים שלנו שהיו בבלד באמצע חודש אוגוסט, לא זכו לראות את האגם מרוב גשם. הזוי.

סוגרים מוצ'ילה ונוסעים לחניה בתחילת הטיפוס. ערפל כבד. וקר. קר מאוד.
תיירים נוספים מחנים לידנו. ספונים במעילים ובכפפות. וקבוצות קבוצות מתחילים לטפס. ואנחנו ? אחריהם. טיפוס ראשון, הינו במעלה מורד מסלול סקי. יער גדול מסביב, אבל המדרון נקי מעצים, ורק עמודי הרכבל מנקדים אותו. קבוצות קבוצות חברים מטפסות, ואנחנו אחריהם. הטיפוס שלנו די איטי למען האמת. אני עם מוצ'ילה כבדה מידי. ואישתי ? מטפסת באומץ רב אך המצב מעייף אותה מאוד. מטפסים ונחים מעט. מטפסים ונחים שוב. קבוצות נוספות של תיירים עוקפים אותנו בסיבוב.
לפי המפה יש לנו טיפוס של כ – 1000 מטר. ואז משהו מתחיל להיראות לנו מוזר. מה מוזר ? הכיוון הכללי. שעות ההליכה המרובות מידי.
ואז הבנו ! כיוונו אותנו בטוריסט אינפורמיישן לא נכון ! בחרנו את המסלול הארוך לכיוון פסגת ההר, החלטה שמחייבת אותנו לעלות על הר נוסף באמצע. סתם הר מיותר, וזאת בגלל שהמטרה היא להגיע לטריגלאב ! פאקינג שיט. מסתבר, שכל התיירים שפגשנו בדרך, שקיללתי אותם עמוק בלב על כך שהם מטפסים עם תיקים צ'וקומוקו ואני עם פאקינג מוצ'ילה הגיעו במטרה לעשות טיול יום. לטפס על אותו הר מיותר ולחזור לביתם.
טוב.. כרגע אין ממש ברירה. ממשיכים לטפס. עוברים את היערות. עולים בגובה. העצים מתחילים להיות נמוכים יותר ויותר. אט אט אדמת טרשים מתחילה להיחשף. אחרי כ – 4 שעות של טיפוס הגענו לפיסגת ההר. לא מהפסגות הגבוהות או היפות של חיי, אולם פסגה. נמצאת גבוה גבוה מעל העננים. בכל זאת, יפה.

פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה

פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה

 

פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה

פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה

 

על פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה

על פסגת הר שקר כלשהו, טריגלאב, סלובניה

ואז, פשוט מתחילים לרדת דוך למטה. פשוט דוך. 600 מטר של ירידה שגרמה לברכיים רועדות, ולדלקת בברך שנמשכת ומתארכת כבר חודש…
אחרי הירידה, הגענו למסקנה המבאסת שלבקתה בפסגת הטריגלאב כבר לא נגיע. שעת צהריים. עשינו עיקוף. התעייפנו. והאישה במצב עדין וחשוב מאוד הרבה יותר מכל פסגה מטופשת. מצאנו מסלול שמחזיר אותנו בחזרה לאוטו ומשם בחזרה לבלד. את הפאדיחה שלנו עשינו 🙁

הכיוון הנכון לטריגלאב, סלובניה

הכיוון הנכון לטריגלאב, סלובניה

 

מייבשים חציר, טריגלאב, סלובניה

מייבשים חציר, טריגלאב, סלובניה

החלטה זריזה איך ממשיכים, והחלטנו שמשנים קארמה ועוברים לאגם בוהיני.

משהו שמאפיין את הטיול הזה זה צימרים. אנחנו פשוט עוברים מצימר (מהמם) אחד לצימר (מהמם) שני.
תרבות הצימרים פה פשוט פנומלנית.
אחוזים ניכרים מהבתים פה מפרסמים SOBE או ZIMMER. או שיש חדר להשכרה או דירה שלמה. והדירות האלו מפנקות. בעיקר למשפחות.
צימר מושלם ומטופח של 2 חדרים, וסלון, ומטבח – כל זה בעלות של 35 יורו. מה בארץ אפשר לשכור ב – 35 יורו בדיוק ?? יוקר המחייה בהתגלמותו.
באופן כללי, אין ספק שסלובניה היא מדינה אולטמיטיבית לטיול משפחות. כבישים איכותיים, מדינה קטנה, וצימר אחרי צימר אחרי צימר במחירי זולים ובאיכות מפנקת. הכל כפרי. הכל מטופח. הכל נראה חדש. חלונות עץ של פעם. אפילו תחנות האוטובוס פה מהממות !

חלונות הצימר, בוהיני, סלובניה

חלונות הצימר, בוהיני, סלובניה

 

תחנת אוטובוס, בוהיני, סלובניה

תחנת אוטובוס, בוהיני, סלובניה

אגם בוהיני (Bohinj) הוא האגם הגדול ביותר בסלובניה. הוא משמעותית גדול יותר מאגם בלד ונראה גם הרבה פחות מתויר וממוסד ממנו. גם האגם הזה נמצא בשטחו של הפארק הלאומי טריגלב, שהוא הפארק הלאומי היחיד בסלובניה. תכלס, נראה כאילו חצי מהאתרים התיירותים של סלובניה נמצאים בשטחו של הפארק הלאומי הזה.

לאגם הגענו אחרי שחזרנו במתי מעט של בושת פנים מהטראק שהופסק בעיתו. לא ממש הינו סגורים על איך ולאן להמשיך, ולהבין מה עושים ביומיים שהתפנו לנו.
נסיעה של חצי שעה מבלד, ומגיעים לאזור האגם וסביבו לא מעט עיירות קטנות וחמודות. עיירה אחרי עיירה, צימר אחרי צימר. מחפשים מקום לישון. צימר אחרי צימר. עד שבסוף מצאנו את הצימר בר המזל.

באזור האגם שפע של מסלולי טיול ואטרקציות הקשורות במים (בעונה כמובן.. המים עכשיו קרים).
אז פתחנו בארוחה מעולה במסעדה מקומית וטעימה. תיירים מועטים. אווירה חורפית קרה ומרק בשר חם וסמיך.

למחרת עשינו את אחד המסלולים בפארק טריגלאב. מסלול של שעתיים לכל כיוון ביערות הפארק. עלייה של מאות מטרים בודדים על לבקתה האלפינית השוכנת על אגם יפה. הבקתה כמובן נטושה, סגורה ונעולה כמו כל הבקתות בתקופה הזאת לצערי. אבל מקום יפה, נוף טוב, והמון המון צבעים של שלכת. הכל שומם. שקט מאוד. קסם.
מעניין איך התחושה להיות פה בשיא הקיץ עם המוני מטיילים.
באופן כללי, היות ואין לנו בארץ צבעים של שלכת אני בהחלט יכול למצוא את עצמי מתמכר לצבעי השלכת. בכל באירופה בעונת החגים אני מתלהב מחדש מהשילובים הסתוויים. צהוב. אדום. ירוק. חום.

סתיו, בוהיני, סלובניה

סתיו, בוהיני, סלובניה

 

סתיו, בוהיני, סלובניה

סתיו, בוהיני, סלובניה

 

בקתות בטריגלאב, סלובניה

בקתות בטריגלאב, סלובניה

את אחר הצהריים בילינו עם בעל הצימר שלנו. סוף סוף מצאנו בחור שהוא חם מספיק ומעוניין בתקשורת עם תיירים.
באופן כללי, אחת הבעיות שלי עם תרבות הצימרים שהיא לא מעודדת שיח בין המקומיים לתיירים. כל אחד מסוגר בקובייה האישית שלו.



פוסט הבא – עמק סוצה והמערות


2 בנובמבר 2014

לובליאנה 02.10.1024


פוסט קודם – פתיחה


בקיצור. נחיתה בזגרב. גשם. ממתינים למזוודה ולמוצ'ילה שיצאו מבטן המטוס. המזוודה נצפית על המסוע. המוצ'ילה לא. המתנה נוספת. החשש מתחיל להתגנב ללב. ואז התקבלה ההודעה הרישמית – עגלה מלאה ב – 36 תיקים נשארה בתל אביב. מוצ'ילה – אין.
מלאים טופס אבידה. מקללים את הקרואטים. גשם בחוץ. אפור. מקבלים את הרכב. שדרוג לאוטומט. נו.. לפחות זה.
ויאללה, תוך דקות ספורות עוזבים את קרואטיה ונוסעים לסלובניה.

בסלובניה המצב נראה אחרת. שמיים כחולים. אוויר טוב. מזג אוויר מושלם, וווייב סבבה.

כרגיל בערי אירופה, מתחילים את הסיור בעיר עם ה – Free Walking Tour המקומי.
עוברים בכיכר המרכזית של העיר – פרשרן הקרויה על שמו של המשורר הלאומי. במרכז הכיכר פסלו של המשורר.
הסלובנים גאים בהיסטוריה נטולת מלחמות (כמעט.. פרט למלחמה עם יגוסלביה שנמשכה 10 ימים), ועל כן הם יכולים להרשות לעצמם לקרוא לאתרים המרכזיים שלהם על שמות של משוררים ולא מצביאים.

הכיכר המרכזית, לובליאנה, סלובניה

הכיכר המרכזית, לובליאנה, סלובניה

 

כיכר פרשדן, לובליאנה, סלובניה

כיכר פרשדן, לובליאנה, סלובניה

חוצים את הגשר המשולש.
הגשר המרכזי הוא ליבה של העיר לובליאנה, וגם אחד מסמליה של העיר. במקום עמד גשר עץ כבר במאה ה-13. בשנת 1842, כשהעיר התפתחה והתנועה זרמה הוקם במקומו גשר אבן רחב ומרשים. בראשית המאה ה-20 ראו אבות העיר שהגשר אינו מספיק לתנועה ההולכת וגוברת, והזמינו את הארכיטקט הנודע יוזה פלצ'ניק (שהוא המקבילשל רם כרמי אצלנו…) לפתור את הבעיה. הוא פתר אותה על ידי כך שהוסיף משני צידי הגשר שני גשרים צרים יותר, וכך גם פתר בעיה תחבורתית, וגם יצר יצירה ארכיטקטונית מיוחדת.

עושים קניות בשוק החקלאי ובשוק האוכל. תמיד באירופה שווקי האוכל כל כך יפים. הכל כל כך היגייני. או לפחות נראה הגייני. מסודר. מנוהל. פשוט תמיד נעים.

עוברים ברובע היהודי. בימי הביניים הייתה קהילה יהודית משגשגת בלובליאנה, שעסקה כמו תמיד בעיקר בהלוואות בריבית עד אשר גורשו על ידי הקיסר האוסטרי . ברבות הימים חזרו היהודים לליובליאנה. עם הכיבוש הגרמני ב-1941 חוסלה קהילת ליובליאנה. כיום מונה הקהילה עשרות בודדות.
הזכרון היחיד ליהודים בלובליאנה הינו במקום שהיה הרובע היהודי בימי הביניים – קיים היום רחוב בשם רחוב היהודים.

רחוב היהודים, לובליאנה, סלובניה

רחוב היהודים, לובליאנה, סלובניה

גם בלובליאנה, ישנה מצודה מעל העיר שניתן לטפס עליה ולראות את לובליאנה מלמעלה. בין תפקידיה הרבים היה להגן על העיר מפני העותמנים.

תצפית מהמצודה, לובליאנה, סלובניה

תצפית מהמצודה, לובליאנה, סלובניה

וזהו.. לובליאנה לא מרתקת מידי, אבל היא עיר נעימה, יפה ונוחה להתחלה הטיול. סורקים את הרחובות ברגל הלוך ושוב, אוכלים המון ויוצאים לכיוון אגם בלד.

לובליאנה, סלובניה

לובליאנה, סלובניה



פוסט הבא – אגם בלד, טריגלאב ואגם בוהיני


1 בנובמבר 2014

סלובניה, קרואטיה – סיכום טיול


פוסט קודם – זגרב


הטיול היה טיול מאוד שונה מהטיולים האחרונים. כל כך מערבי ! טיול עם רכב צמוד במשך שבועיים ! ממתי אנחנו מטיילים ככה ? מדהים איך החיים יכולים להשתנות…

הטיול היה יחסית לא מתוכנן. מאוד רגוע. לא עמוס. הולכים לישון מוקדם. קמים מאוחר. שוב. מאוד רגוע…
סלובניה וקרואטיה מדינות יפיהפיות. ירוקות. פרחוניות. מטופחות. מערביות. נעימות לטיול. מסודרות. בהחלט לישראל יש לאן לשאוף. לא יקרות. פשוט שוות כל שקל.
מצד שני הן גם לא מדינות מרתקות. לכשעצמן, המדינות לא מייצרות חווית "וואו". לא הנופים, היפים לא האנשים הנחמדים, וגם לא ההיסטוריה השסועה. אין שום דבר ייחודי מידי במדינות. אולי כדורסל… אבל מעבר לזה, "וואו" אין פה.
אף פעם לא שומעים על ה"עיר המגניבה ההיא בסלובניה", או על "האוכל הקרואטי המהמם". לא שומעים על "תרבות האירוח יוצאת הדופן הסלובנית" או על "התרבות הייחודית של הקרואטיים". אף פעם לא חשבתי להזמין מקום במסעדה סלובנית בתל אביב. אה.. בעצם אין כזאת… וזאת כנראה הסיבה לחוסר בחווית ה"וואו".

אבל תכלס, סלובניה קרואטיה הן באמת מהוות יעד מעולה לחופשה. במיוחד, לחופשה משפחתית. סלובניה וקרואטיה פשוט תפורות בשלמות למשפחות. הצימרים. הרכבים. הכבישים. המחירים. מגוון עצום של אטרקציות המשפחתיות. ממש טיילור מייד.

בוסניה מצד שני היא אחרת. נראית פחות מערבית. תקועה קצת מאחור בזמן. אולי קצת "דפוקה". אמנם ישראלים לא מטיילים בה בכמויות היסטריות, אולם נראה כאילו בהחלט כדאי לבדוק אותה מתישהו בעתיד.

נושא אחרון – המזוודות.
נוחתים בארץ. התהייה ממלאת את הלב. הא הפעם כן נקבל את המוצ'ילה ? אז זהו. שלא. אבל הפעם הפתעה נוספת. 18 תיקים נשארו בזגרב. המוצי'לה והמזוודה החליטו להישאר ליומיים נוספים. פאקינג חברת תעופה קרואטית דפוקה.
גם בחזור, בדומה להלוך, קיבלנו את המזוודות באיחור של יומיים. ישירות הביתה. מה שבטוח, עם AIRE CROATIA, אני לא מתכוון לטוס שוב.


קצת תמונות

פיקאסה


פליקר



16 באוקטובר 2014

סלובניה, קרואטיה, בוסניה וונציה


"היא תאיר שם בחושך לכל משברך
היא תצית בך שמש אף יותר
היא תשלח לך שקט מערבות הבלקן
שוב גלגל אל הנצח כמו מכתב בבקבוק"


אז החגים האהובים והטובים הגיעו. השגרה רגילה של השנים האחרונות של לבחור יעד לקראת תשרי.
הרצון המקורי היה אתיופיה. כרטיסי טיסה הוזמנו, ימי חופש אושרו, טראק תוכנן, טיולי ג'יפים הוזמנו. כל הטוב של אתיופיה. בקיצור, הכל היה סגור. ואז פתאום שינוי מפתיע לטובה בתוכניות.
דמי ביטול. בוחרים יעד חדש. מערבי יותר. רגוע יותר. עם רכב. כמו גדולים. שינוי מהותי. קטע.

ניווט מהיר

|| 1. לובליאנה || 6. שמורת פליטביצה
|| 2. אגם בלד, טריגלאב ואגם בוהיני || 7. שמורת אונה (בוסניה)
|| 3. עמק סוצ'ה והמערות || 9. זגרב
|| 4. ונציה || 9. סיכום מדיני
|| 5. פיראן והחוף הסלובני

 


קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 5 ימים במלטה, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל טיול בסלובניה קרואטיה


קצת תמונות

Slovenia & Croatia



פוסט הבא – לובליאנה


 



© 2020 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.